ספר עצוב על אישה שעל אף שהייתה אופטימית ואף שידרה אופטימיות עד סוף ימיה, חייה היו עצובים מאוד כשניכר שרגע השבירה הגדול במיוחד עבורה היה רגע גירושה מקבוצת כנרת. הספר מנסה לספר את סיפור חייה של המשוררת רחל בלובשטיין סלע ואכן כולל פרטים רבים אודות חייה שחלקם ידועים יותר וחלקם ידועים פחות לציבור הרחב. יחד עם זאת, לדעתי הספר אינו ממצה את המטרה שלשמה הוא נכתב וזאת מכמה סיבות:
1) סיפור העבר יוצא מתוך ארבעה סיפורים בהווה, שכל סיפור כזה ראוי לספר בפני עצמו.
2) החיבור בין העבר להווה מאוד מלאכותי ולעתים נראה שאפילו נעשה בכוח.
3) גם הסיפורים בהווה מחוברים בינם לבין עצמם באופן די רופף.

כעת קצת ארחיב: הסיפור מתחיל באופירה, בחורה מתקופתנו, שיש לה כוח מיסטי שבספר מכנים אותו "קללת הברכה". אופירה מצטרפת לסיור בעקבות רחל המשוררת וכשהיא מגיעה לבית בתל-אביב שבו התגוררה רחל בשנותיה האחרונות היא מרגישה את יד רחל נשלחת לגעת בידה ומשם מתעורר בה רצון להמשיך ולחקור אודות רחל וזאת היא עושה על-ידי קריאה של ספר, מאמרים ודפי אינטרנט בנושא רחל המשוררת. קטעי העבר אודות רחל מובאים לכאורה מתוך הקטעים שאופירה קוראת עליה. אותם קטעי מידע לא תמיד מובאים באופן כרונולוגי וזה עוד דבר שדי הוסיף לבלבול בזמן הקריאה. 
הסיפור השני שכולל הספר הוא סיפורה של סיגי שהיא עובדת נקיון בספרייה והייתה לזמן קצר גם ספרנית באותה ספרייה ומכאן נוצר הקשר בינה לבין אופירה. זה הקשר היחיד ביניהן. 
הסיפור השלישי הוא סיפור על בחורה לא חוקית בארץ, שלה ילדה בת חמש שנתונה תחת איומים ולכן נוטשת את הילדה בביתה של שכנתה הקשישה. אותה קשישה מתה והילדה, בדרך לא דרך, מגיעה לסיגי והנה עוד קשר בין סיפור לסיפור. 
כלומר, יותר מדי סיפורים בתוך סיפורים. כל סיפור בפני עצמו יכול היה להיות מעניין אם היו מעמיקים בו, אך בגלל ריבוי הסיפורים כל סיפור מובא בצורה שטחית ולא מסתיים בצורה מעמיקה והכי הכי עצוב שבגלל ריבוי הסיפורים לעתים דמותה של רחל, משוררת כה חשובה שראוייה לכבוד רב, נדחקת הצידה ואולי אף נשכחת, כפי שקרה לה בחייה, בעיקר בשנות חייה האחרונות. 
ניתן לומר שהעוול לא תוקן וגם בספר הזה היא אינה במרכז אלא רק מובאת כדמות בתוך ספר שמישהי קוראת ולדעתי זה חבל מאוד. אני מאוד אוהבת את שירי רחל ולכן ציפיתי לספר שיותר מתמקד בה ואולי אך ורק בה, אך לצערי לעתים סיפורי ההווה שכלולים בספר היו יותר מעניינים עבורי ואותי אישית הכי עיניין הסיפור של סיגי והילדה הנטושה. לסיכום, למרות החסרונות שציינתי כן ממליצה לקרוא.

הספר "יד אחות" הוא עונג צרוף שנגמע בשקיקה! במילה אחת: wow

"יד לאחות" הוא מסוג הספרים ששואבים, ועל אחת כמה וכמה שבתוכנם משולבים אירועים ועובדות היסטוריות. זה בדיוק הספר שדפיו עוברים מצד לצד. כשאני מתחילה לקרוא ספר שנכתב ברוח זו,  ובעת שהירח רק מתחיל לצייר את הרקיע, לא פלא שבתום הקריאה בו, אני פוגשת את קרני השמש.

העלילה עוסקת במשוררת רחל בלובשטיין סלע. נאוה מקמל עתיר הפיחה רוח חיים בדמותה של רחל המשוררת, בסיוען של ארבע נשים שאינן מכירות אחת את השנייה. קורות חייהן יצטלבו בסיפור חייה של רחל המשוררת, ובכל דמות תמצאו את "הרחל שלה".

1. סיגי, בגיל 25 ושלושה חודשים עזבה את משפחתה הדתית במושב, ועקרה לעיר הגדולה-ת"א, בתקווה למצוא אהבת אמת. משלא מצליחה למצוא עבודה כגננת, וללא חלופה אחרת,  התרצתה בעבודה כמנקה בספריה.

1. רגינה שוורץ, קשישה ערירית, ניצולת שואה בת 85. לפרנסתה היא תופרת בביתה, וימיה חולפים עליה בשבלוניות. לדעתה, בגילה המופלג שום דבר כבר לא יכול להפתיע אותה. את דלתה היא נועלת בשלושה בריחים, כדי שאף אחד לא יפריע את מנוחתה. למרות זאת, לתוך שגרת יומה נוחתות על מפתן ביתה שתי מבקרות.

1. סווטלנה שוהה בלתי חוקית. עוד בטרם עלות השמש, סווטלנה וביתה סאשה מתייצבות אצל רגינה, לתפור שמלה לסאשה הקטנה, ומותירה לרגינה "מתנה" שמשנה את חייה.

1. אופירה בן-נעים, בת 45 עם פנים יפות, שזימנו לה מחזרים רבים, ורק הבדידות נותרה לה ככלב נאמן. את רוב שמות מחזריה היא שכחה, ורק אחד מהם זכרה: את אביגדור. למחיתה היא מנהלת חנות יד שנייה, שירשה מאביה באלנבי שבת"א.

באחד הימים, אופירה הצטרפה לחברתה שהגיעה מצרפת, לסיור מאורגן בנושא דמויות היסטוריות. הסיור התחיל בבית ברחוב בוגרשוב 5א', באותו בית שהמשוררת רחל, התגוררה בעליית הגג שלו, בשנותיה האחרונות לחייה. במהלך הסיור אופירה חשה בהארה "קללת הברכה", ומכאן ומאילך הקורא מתלווה למסע של אופירה, בעקבות קורות חייה של רחל המשוררת.

מלבד סיפור חייה הנוגה והמלנכולי של רחל המשוררת, מוזכרות בעלילה דמויות ידועות שלכל אחת מהן, חלק בפסיפס ההיסטורי של תולדות המדינה: זלמן שזר, ברל כצנלסון, חנה מייזל, מניה ואליעזר שוחט, רחל ינאית, אלונה ואריק איינשטיין, חיים נחמן ביאליק, משה שרתוק (שרת), גולדה מאיר, דוד רמז, גדעון נקדימון, אהרון דוד גורדון, חנה מייזל ועוד.

על אף שקורות חייה של רחל המשוררת מוכר, ידוע מראש, מטלטל וכואב,  העלילה שובת לב ומפיחה חיים, בסיפור חייה של רחל וא"י בראשית המאה הקודמת.  חמלתי על הסבל ועל החסך באהבה שעטפו את רחל. כל מה שרצתה רחל השברירית והעדינה, היה להשתלב בבנייתה של ארץ-ישראל ולעסוק בחקלאות, אך מחלת השחפת הכריעה אותה.

דאבתי והתעצבתי על היחס לו זכתה מאנשי דגניה; עם גילוי ניצני השחפת, רחל נדרשה לאכול בכלים נפרדים ולבסוף גורשה מדגניה. באותו יום שאולצה לעזוב, אפילו לא נפרדו ממנה החברים,  והם יצאו לעבוד בשדות כדי להימנע מפרידה. התנהגותם זו פגעה מאוד ברחל. מחלת השחפת גררה את רחל לנדודים בין צפת, ירושלים, ת"א ובימיה האחרונים לבית מרפא לחולי שחפת בגדרה.

מרגשים ימיה האחרונים של רחל המשוררת, שבעודה גוססת ובדקות החיים הספורות שהלכו ואזלו, היא התעקשה להיפרד מידיד נעוריה: נקדימון אלטשולר מרחובות, ומילותיה האחרונות היו: "שלום נקדימון".

מעבר לנטישה של גברים שהותירו אותה לבד ומנגד, התמלאתי בחימה על היחס המנוכר, לו זכתה מבני משפחתה, מאביה ואחיה במיוחד.

הטיבה לעשות נאוה מקמל עתיר כשכרכה ביצירתה צילום מקורי של מכתבים, קטעי יומן, ושירים כולל שגיאות כתיב של רחל המשוררת, שהסתלקה מעולם החיים בגיל 41 (20.9.1890-16.4.1931).  

שם הספר "יד לאחות" נגזר מהשיר המוכר "גן נעול". השיר התפרסם בספר שירה "מנגד", העוסק ביחסים בין בני אדם, ומבטא את הדימוי של התקשורת החסומה, שנותרה ללא מענה. יש אומרים ששיר זה הוקדש לאהובה זלמן שזר.

באחרית דבר נאוה מקמל עתיר מוסיפה מדבריה, ומספרת על הקסם שדמותה של רחל ליוותה אותה לאורך שנים. הטריגר לכתיבה היה מפגשה עם ספרו של מוקי צור רחל-החיים, השירים. את רחל והאנשים שליווי את חייה, נאוה איתרה בספרים שנכתבו אודותיה ואודות התקופה ההיא. לולאות המידע העובדתיות כמו: נערות הרחוב בירושלים, הפריצה לבית שושנה בלובשטיין בשנת 1971 , רקמו את הסיפור הזה, ונוספו אליהן החרות הספרותית והבדיונית שהסופר נוטל לעצמו.

נאוה תפרה, קשרה, רקמה, התוותה, הטליאה והצמידה חוטי מידע, ליריעה עשירה ומגוונת, לתקופה מרתקת וחשובה בתולדות המדינה. ביג לייק לנאוה מקמל עתיר, שעם ספרה הפלגתי רחוק, לראשית המאה הקודמת, ועברה של רחל המשוררת, שרצתה כל כך להיאחז בחיים, והיתה כמהה לאהבה וחום.

אהבתי מאוד, הצטערתי שנגמר לי הספר, וכפיצוי  פניתי לקרוא בשירי רחל שלנו. להלן קישור לאתר שירונט: https://shironet.mako.co.il/artist?render=true&type=works&lang=1&prfid=901&page=4)

גן נעול/רחל בלובשטיין סלע

מִי אַתָּה? מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת
לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?
וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע
וְהִנֵּה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת.

גַּן נָעוּל. לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶּרֶךְ.
גַּן נָעוּל – אָדָם.
הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע
עַד זוֹב דָּם?

בשורה התחתונה: אנשים שאנחנו אוהבים מסוגלים לגרום לנו את הייסורים הגדולים ביותר.

ממליצה בחום. לאוהבי המילה הכתובה מובטחת חווית קריאה מענגת על אז ועכשיו, ישן מול חדש.

לי יניני

סיפורנו מתרחש בתל אביב השוקקת בת ימינו, כאשר חייהן של ארבע נשים שונות זו מזו ושאינן מכירות מצטלבים ומתחברים כפי שמעולם לא תיארו לעצמן שכך יקרה. סיגי הצעירה, העוזבת את המושב הדתי לעבור לעיר הגדולה, רגינה התופרת ניצולת השואה הערירית, סווטלנה, שוהה בלתי חוקית המגדלת את ילדתה ואופירה, מנהלת חנות בגדים יד שניה שעוברת בירושה, המצטרפת בעל כורחה לסיור בעקבות הדמויות ההיסטוריות שמתו טרם זמנן בתל אביב - משם, הכל משתנה. בסיור זה מתחילה אופירה לגלות את הקשר שלה לרחל המשוררת ומתחילה במסע מחקר מרתק ומעמיק אודות המשוררת וסודותיה, ולאט לאט מגלה עוד אודות חייה מלאי היסורים של רחל, באמצעות קריאה מרובה בדיוטה העליונה של חנותה.
 

הספר, שנכתב בידי נאוה מקמל עתיר, מקסים, מפתיע ומרגש מאוד. עם פתיחת הספר, כבר בעמוד הראשון, נוכחתי בכתיבה יפייפיה ועשירה במיוחד, מלאה בעומק וייחוד. לכל דמות בסיפור מתלווה סגנון כתיבה מיוחד המדמה לסגנון חייה של הדמות; החל באוצר מילים ססגוני המאפיין כל דמות וכלה בכמות מלל. כאשר סגנון הכתיבה האהוב עליי ביותר היה בחלקים אודות רחל, בהם מקמל עתיר מעבירה את רוח התקופה של שנות ה20 של המאה הקודמת, את החלוציות, הציוניות ועבודת הארץ בשפה עברית גבוהה ו''חדישה'' לאותה התקופה, וממש הרגשתי לרגע כאחת החלוצות המסתכלות מהצד על חייה של רחל. בעקבות הספר למדתי רבות על המשוררת המסתורית המעטרת בימינו שטר של כסף, זאת כנראה בגלל מקורות המידע הרבים בהם השתמשה בתבונה הסופרת.
 

בנוסף, הדמויות עשירות מאוד ומלאות בעומק וגם בעלילה על חייהן הרגשתי ממש כצופה מן הצד. כמו כן, הספר הוציא אותי מ''מחסום קריאה'' וסחף אותי אליו החל מהעמוד הראשום. העלילה מרתקת, מסובכת בטעם מצויין, מותחת, מרגשת וסוחפת. נהנתי מאוד במהלך קריאת הספר.
 

לסיכום, ממליצה בחום על קריאת הספר, שעשה לי חשק להכיר את אותן נשים בדויות ולשבת לשיחה ספרותית עם רחל המשוררת, לנוף הכנרת.

בסוף הספר מוסיפה נאוה מקמל עתיר אחרית דבר. והיא קוראת לה: "על רחל אשר בספרי". הסופרת מספרת כיצד הגיעה לתחקיר ולכתיבה על רחל המשוררת.  מרתק. הייתי שוקלת לפתוח את הספר עם הרקע שמתאר את לידת הספר.

דמותה של רחל וכמובן שיריה מהלכים עלי קסם שנים רבות. בתקופות שונות בחיי – חזרתי פעם אחר פעם לשיריה.

סיפור חייה של רחל מרתק. ובספרה "יד אחות" נאוה מקמל עתיר מתחקה אחרי מהלך חייה של רחל ושוזרת את זה בעלילה עכשוויות שהיא ספק אמת וספק בדיה.

בספר יש גיבורות. הגברים הן דמויות משנה. כי כך התנהלו חייה של רחל. לגיבורות יש רומנים בלתי אפשריים. עם גברים נשואים. גברים שחומקים מחייהם. אלו הן נשים חזקות, גיבורות, אומללות, חולמות ובעיקר חלוציות.  כי אלו היו חיי האהבה והרומנטיקה של רחל.

לאופירה יש רומן עם אביגדור שנעלם מחייה ולאחר מכן חוזר בדרך לא דרך להשתלב בחייה. סיגי, עוזבת את בית הוריה ומגיעה לעיר הגדולה. נטע זר היא מרגישה בתל אביב. אבל לרגע היא לא מתייאשת וחורקת שיניים כדי  לשרוד בג'ונגל ובהמולת הכרך. וכך היא מציגה את עצמה סיגי: "סיגי, על שם דודתי סגולה, שהיתה רגישה לעקיצות דבורים לבוטנים וליוד. אבל מתה מאסטמה" והיא מפתחת קשר עם שאול, רוכל מהשוק- והרבה תפניות מקבל הקשר הזה. (נמנעת מספוילר במקרה הזה).

שמחתי שהסופרת מצאה לנכון לשלב בספר חלק משירייה (הפחות מוכרים ) של רחל.  כריכה של ספר מקורי ועוד כמה מקורות ביוגרפיים שמעצימים את חווית הקריאה.

החלק שהיה מקום לערוך אותו, או לא להכניס אותו לספר הוא הסיפור אודות הקשר בין רגינה התופרת (שכנתה של סיגי) עם סאשה ואמא שלה. החלק הזה היה מאולץ בעייני. לא ממש היה אינטגרלי לעלילה.

ובמקביל לסיפור של המציאות, אנחנו מתוודעים לקורות את רחל אי אז בשנות העשרה של המאה הקודמת. נאוה מקמל עתיר מבדלת את העלילות הן בכתב והן בשפה ייחודית. וזה אחד הספרים הבודדים שקראתי לאחרונה שבהם השפה המליצית מתאימה ואינה מאולצת. רחל שמחלת השחפת קיננה בה ושיבשה את מהלך חייה, למרות כל הנסיונות של רחל להתגבר על המחלה- הציבור התעלם ונידה אותה.

מקווה שהקוראים יאמצו בחום את הספר. כי יש לו מקום ולו בשביל לשמר את זכרה של רחל המשוררת.

התמונה על הכריכה בנאלית. אפשר היה לשלב את אחד משיריה של רחל, פרופיל תמונתה או כל דבר אחר שיתן כבוד למשוררת.

בנעורי הייתי משוכנעת ,רחל המשוררת כתבה את שיריה עלי,

הֵן דָּמָהּ בְּדָמִי זוֹרֵם,

הֵן קוֹלָהּ בִּי רָן –

רָחֵל הָרוֹעָה צֹאן לָבָן,

רָחֵל – אֵם הָאֵם.

הן דמי בדמה זורם…. אהבתי את שיריה הפשוטים. למדתי אותם בתיכון ולאחר מכן באוניברסיטה. בתקופת לימודי באוניברסיטה פרסם דר’ ראובן קריץ ספר על הפואנטה בשירי רחל.

חייה של רחל לא היו פשוטים כמו פשטות שירתה ובוודאי שלא היתה בהם תפנית, פואנטה. שנים רבות היא ידעה שחייה צועדים בכיוון אחד. כיוון המוות ועד שתגיע אליו היא תחווה סבל.

 שיריה הפשוטים משקפים את אישיותה, את אהבתה לזולת, למולדת הנכספת, את פשטות ההנאה מכל מה שעיניה רואות וכן את הגעגוע.

נאוה מקמל עתיר בספרה מחייה את רחל ומביאה אותה שוב לתל אביב של פעם, לתל אביב של בוגרשוב, הים אלנבי והשוק.

ובתל אביב של היום, הסואנת, מתגוררות שלוש נשים וילדה אחת מפוחדת.

אופירה, הרווקה המזדקנת, זו שאחרה את רכבת הנישואים למרות שידעה אהבה גדולה. אופירה קיבלה בירושה מאביה חנות והיא מוכרת בה בגדי יד שניה. אופירה קיבלה בירושה יכולת לראות דברים מעבר למציאות.

סיגי, בת ה-25 עוזבת את המושב הדתי שבו גדלה ועוקרת לתל אביב, לדירה קטנה שני רחובות מהשוק. משפחתה מתכחשת לה.

 רגינה, ניצולת שואה, ערירית גרה בקומת הקרקע בבניין שבו סיגי שכרה דירה. לחייה של רגינה פורצת סאשה ומפיחה בה רעננות, אך גם מחזירה אותה לימיה בתקופת השואה.

תוך כדי קריאה הרגשתי כמו בלש, רציתי לדעת כיצד כל הדמויות תפגשנה יחד. ידעתי שהחוט המקשר ביניהן היא רחל.

לכל אחת מהדמויות יש משהו מרחל. כל אחת חושפת את הרחל שלה.

סיפורה של רחל היה ידוע לי, הכרתי אותו היטב, טיילתי ברחובות תל אביב בעקבותיה והגעתי עד לכנרת, למרות בקיאותי בקורות חייה לא יכולתי שלא לצלול לסיפורן של הנשים בהווה שחיות את רחל מהעבר.

ליבי נכמר והצטער על רחל המשוררת, על הסבל שעברה האשה העדינה והנחושה. כמה כוחות נפש היו בה שלא לוותר על משאת נפשה, עבודת האדמה בארץ ישראל. לצד אהבתה לאדמה היו בה כוחות אהבת האדם ואהבת הגברים. והם נטשו אותה, זנחו אותה, איש איש מסיבותיו וכל מה שנותר לה הוא להיות מנגד.

כל מה שנותר לה הוא לכתוב שירים. התשלום הוא לפי אורך השיר, ורחל? שיריה קצרים כמו חייה והתשלום זעום.

הספר יד אחות מתאר את רחל ודמותה המיוחדת. רחל העוזרת לכל מי שזקוק לעזרה למרות מחלתה. רחל שעדיין אוהבת ומתאהבת למרות הידיעה שחייה תלויים על בלימה ואינה יודעת כמה שנים עוד תחייה.

נאוה מקמל עתיר מחייה את רחל, שוזרת בספר מכתבים שנכתבו על ידה, קטעי יומן, אמירות ושיחות שהיו עד כדי תחושה שרחל עומדת לידנו ומדברת איתנו. רחל ברומן מתכתבת ומדברת עם הדמויות הנשיות שבו, דמויות שגם הן כמו רחל ננטשו. סיגי על ידי המשפחה, אופירה על ידי אהובה, סאשה על ידי אמה. מבלי ידיעתן שואבות הדמויות כוח ועוצמה מרחל. הן מגלות יכולת להתמודד עם המציאות ומצליחות, הן למעשה התיקון של רחל המשוררת, הן חיות ומחיות אותה.

ספר הכתוב ברגישות ובחוכמה, שילוב של עבר והווה מציאות ודמיון. ממליצה מאוד מאוד.