|
|
|
תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 6769 |
|
|
רוזה אחמנטובה לא מרוצה. בעלה הבטלן לא מפעיל את קשריו במפלגה עבור משפחתו, דיירת המשנה שלה דוחפת את אפה לעניינים של אחרים, ואילו בתה המכוערת והטיפשה סולפיה נכנסה להריון ממקור בלתי מזוהה ומאיימת לבייש אותה. על אף מאמציה הקדחתניים של רוזה לגרום לה להפלה, גופה של סולפיה מתעקש לשמר את ההריון, וכעבור תשעה חודשים, בבית החולים הסובייטי ליולדות מספר 134, באה לעולם אמינט – תינוקת שחורת עיניים ובעלת מראה טטארי.
רוזה מתאהבת בתינוקת מיד, ומאותו רגע מקדישה את חייה למען עתידה. היא מתחבלת תחבולות כדי להוציא את אמינט מחזקתה של סולפיה שלא מסוגלת לתפקד כאמא טטארית אמיתית, ומנסה להבטיח את אושרה ועושרה של אמינט ולמלט אותה מציפורני השלטון הסובייטי אל עבר גרמניה – הארץ המובטחת.
בהומור חד ובכתיבה יוצאת דופן מתאר תבשילים חריפים מהמטבח הטאטרי מסע קומי-טרגי שנמתח על פני שלוש ארצות ושלושה עשורים, ושבמרכזו אישה אחת בלתי נשכחת, שעבורה כל האמצעים כשרים בדרך להשגת המטרה. אלינה ברונסקי היא סופרת עטורת שבחים שנולדה ביקטרינבורג שברוסיה, גדלה והתחנכה בחלקו האסיאתי של רכס אורל ומתגוררת כיום בפרנקפורט.
רומן הביכורים שלה פארק הרסיסים זכה לשבחים רבים והדר שפיגל הכריז עליה כ"סופרת המסעירה ביותר בשנים האחרונות". תבשילים חריפים מהמטבח הטאטארי זכה גם הוא לשבח הביקורות ונבחר לספר השנה (2011) של המגזינים פאבלישרז וויקלי, הוולסטריט ג´ורנל וההאפינגטון פוסט.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי - אלינה ברונסקי
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 1 |
תאריך הכנסה לאתר 03/08/2020
זהו ספר שהדמות של הגיבורה הראשית עושה את כל הסיפור. נעים מאוד, הכירו נא את רוזה אחמנטובה. ואתם רוצים להכיר אותה. היא לא סתם טיפוס, היא חתיכת טיפוס!
רוזה אחמנטובה היא אישה שאף פעם לא מרוצה משום דבר, אבל היא כמו חתול בעל תשע הנשמות, שתמיד נופל וקם על רגליו. ככה
רוזה. היא לא בוחלת בשום... המשך הביקורת
זהו ספר שהדמות של הגיבורה הראשית עושה את כל הסיפור. נעים מאוד, הכירו נא את רוזה אחמנטובה. ואתם רוצים להכיר אותה. היא לא סתם טיפוס, היא חתיכת טיפוס!
רוזה אחמנטובה היא אישה שאף פעם לא מרוצה משום דבר, אבל היא כמו חתול בעל תשע הנשמות, שתמיד נופל וקם על רגליו. ככה
רוזה. היא לא בוחלת בשום אמצעי להשיג את מה שהיא רוצה,וכל האמצעים כשרים.
רוזה נשואה לבעל שהוא לא מציאה גדולה, ויש לה בת, סולפיה שמה, מכוערת ובעלת רגליים עקומות, ולפי רוזה- גם בלי טיפת שכל. אבל את הפיצוי מקבלת רוזה בדמות הנכדה, בתה של סולפיה- אמינט. ביום בהיר אחד סולפיה קבעה כעובדה את דבר הריונה. אין אבא, אין בעל, אבל יש תינוקת בדרך.וכשזו נולדת -רוזה נמסה אל מול התינוקת ונותנת לה את כל כולה.היא מקדישה את כל זמנה לילדה, לחינוכה, ולעתידה. או כמו שרוזה אומרת:ידעתי שלילדים צריך להתייחס כמו לערוגת ירקות. כשמסלקים את העשבים השוטים מהאופי שלהם, מתקבל יבול טוב יותר. (עמ' 60)
הספר שעוסק ביחסי אמהות בנות, ובכלל במשפחתיות מתרחש בשלהי שנות השבעים ברוסיה, ונותן גם חלון הצצה על חיי המהגרים,הימים הם ימי מחסור והמצרכים ניתנים בהקצבה.
הכתיבה קולחת ורהוטה, לעתים נדמית כמשעשעת ומעלה חיוך. אבל שלא תטעו. החיוך הוא לא חיוך שמח, אלא יותר חיוך מריר המחפה על צער הבא מתוך כאב.
לכל אורך הספר יכולתי ממש לראות לנגד עיניי את דמותה של רוזה, להרגיש את האנרגיות שלה, וברור לי שזה קורה הרבה בזכות תרגום טוב ומהודק.
כדאי!
תאריך הכנסה לאתר 08/01/2019
קומדיה צינית
הספר לוקח אותנו לברית המועצות הסובייטית כפי שהכרנו בהרבה יצירות ספרותיות: הכול מתנהל ע"י שוחד או קירבה לאנשי הממשל, בדירות קטנות גרות יותר ממשפחה אחת עם מטבח ושירותים משותפים, החיים צנועים מאד (כדי לא לומר עניים) . ממחזרים בגדים, משחדים את כל מי שזקוקים לעזרתו.
גיבורת... המשך הביקורת
קומדיה צינית
הספר לוקח אותנו לברית המועצות הסובייטית כפי שהכרנו בהרבה יצירות ספרותיות: הכול מתנהל ע"י שוחד או קירבה לאנשי הממשל, בדירות קטנות גרות יותר ממשפחה אחת עם מטבח ושירותים משותפים, החיים צנועים מאד (כדי לא לומר עניים) . ממחזרים בגדים, משחדים את כל מי שזקוקים לעזרתו.
גיבורת הספר היא רוזה אחמנטובה , ממוצא טטארי המתלבטת בין זהותה הסובייטית לזהותה הטטארית. היא אישה חזקה, בטוחה מאד בעצמה , ביופיה ובעיקר מנהלת את חיי בני משפחתה.
וכך היא רואה את עולמה:
בעיניה היא יפה (ציטוט: " כן, היא הייתה יפה מאד, היא כל כך דמתה לי"), שומרת על מראה צעיר, כולם מתפעמים מחזותה ואפילו אלוהים מממש את בקשותיה.
מנקודת מבטה בעלה הוא לא יוצלח שאי אפשר לבנות עליו, טיפש המאמין בקומוניזם, ולא יכול להסתדר בלעדיה – עד שיום אחד היא מוצאת את עצמה לבד, כשבעלה נטש אותה לטובת אישה מבוגרת ומכוערת ממנה.
בתה היחידה , סולפיה, היא בעיני רוזה, מכוערת, טיפשה וחסרת שאיפות. הבת יולדת בת מחוץ לנישואין, אמינט, ורוזה מחליטה להדיר את סולפיה מתפקיד האם כדי שהיא עצמה תגדל אותה כאילו הייתה בתה. סולפיה נישאת מספר פעמים. נישואיה ליהודי מסתיימים כאשר הוא והוריו עוזבים לישראל ולוקחים איתם את הבת שנולדה להם. בהמשך היא נישאת, לפי הוראת אמה, לפדופיל גרמני המעוניין בבתה וזאת כדי להגיע בעזרתו לגרמניה.
אמינט, הנכדה, בהתבגרה, מעדיפה את אימה הביולוגית אשר למרות דעתה של רוזה עליה היא לומדת, רוכשת מקצוע ומתגלה כנבונה ומעשית.
הספר ממחיש את ההוויה הסובייטית שבה למי שלא יודע "להסתדר" יש קושי להתקיים ורוזה היא דוגמה קיצונית של מי שכן יודע להסתדר.
למרות שאיפתה להגיע למערב היא לא מבטלת הכול בעולם הסובייטי (" הנטיה שלו ....לא הייתה פגם בחינוך שלו, הוא פשוט לא זכה לקבל חינוך סובייטי אלא חינוך פרימיטיבי יותר").
אותי רוזה הצחיקה בתחילת הספר, עצבנה בחלקו השני ולקראת הסוף – נמאסה עלי.
הייתה לי הרגשה שהסופרת מיצתה את הסיפור אחרי 250 עמודים ולא ממש ידעה איך "לסגור" את העלילה והסוף קצת מאולץ.
תאריך הכנסה לאתר 29/06/2018
גדלתי בבית של אוכלי חריף, אבי נהג לאכול את הפלפל הירוק שרק לראותו דמעו עיניי, אמי טחנה פלפלים אדומים חריפים והוסיפה אותם לתבשילים. ואני? לי בשלו בסיר נפרד, לא אהבתי ולא אוהבת עד היום חריף. כל כולי אוהבת מתוק.
הספר הזה חריף עד דמעות, יש בו הומור, אך... המשך הביקורת
גדלתי בבית של אוכלי חריף, אבי נהג לאכול את הפלפל הירוק שרק לראותו דמעו עיניי, אמי טחנה פלפלים אדומים חריפים והוסיפה אותם לתבשילים. ואני? לי בשלו בסיר נפרד, לא אהבתי ולא אוהבת עד היום חריף. כל כולי אוהבת מתוק.
הספר הזה חריף עד דמעות, יש בו הומור, אך מתחת לפני השטח יש בו כאב וצער עמוק.
הימים הם ימי המשטר הקומוניסטי ברוסיה. רוזה, שבעיני היא התגלמות האמא הפולנייה, רוזה יודעת הכל. בעיניה היא הכי חכמה, צעירה, יפה, מושכת,אבל שתלטנית, רוצה שהכל יהיה לפי רצונה ודעתה. רוזה מפעילה לחץ על בעלה שיתקדם בסולם המפלגה לטובתם והנאתם האישית. לדבריה, היא זו שיודעת לתקן ולסדר הכל.כשהיא מגלה כי בתה בהריון ואינה מבינה מי הסכים להיות עם בת מכוערת, היא מחליטה שהיא זו אשר תגדל את נכדתה, מכאן היא עושה מאמצים רבים הכוללים אמצעים בלתי הגיוניים וסבירים, ואינה מרפה מרצונה. היא אומנם מצליחה לעיתים לזכות בגידול הנכדה, אבל עומד שוב מול העובדה שלנכדתה רצונות משלה, בדיוק כמו שהיו לאמה לפנייה.
“תמיד כשהחלטתי לעשות משהו, עשיתי אותו. זו היתה דרכי.”
ספר כואב, כשברקע המהפכה הקומוניסטית. פחד, חוסר אמון, אנשים המתקדמים במעלה הדרג המפלגתי לנוחיותם.שוחד מצד האזרחים כדי לקבל את מה שמבקשים, רוזה משחדת את כולם, את המורה בפרלינים.
ורוזה? היא אינה נכנעת ,אינה מוותרת ואינה “עושה הנחות” לא לעצמה ולא לבני משפחתה. היא מזכירה לי את הנשים החזקות ששרדו את השואה. תמיד היא מוצאת אפשרויות יצירתיות כדי להצליח. היא תמיד מצליחה להפוך כל לימון ללימונדה, כשהיא מנקה בתים של אחרים היא מרגישה כמו מלכה שהבית הוא ממלכתה ומחכה רק לה.
כשאומרים על מישהו ש”הכין תבשיל” מתכוונים לתבשיל כמטאפורה, ואכן רוזה מבשלת לעצמה תוכניות ומצליחה בהן היטב. מבשלת לבתה תוכניות נישואים שאינן צולחות, להפך, מותירות אותה ואת הבת שבורות לב.
“הגפילטע פיש התגלה כסוג של קציצת דגים קרה, ועבדתי עליו שעות רק כדי לגלות שאין לו טעם בכלל.”
בעוד הכלכלה גוועת היא מנסה לגרום למשפחתה לא לגווע ומכינה שימורים. הספר וחייה של רוזה נסובים סביב הכנת תבשילים, גפילטע פיש, פורשמק, וצ’ימס לחתן היהודי, סוגי דייסות, המבורגר, עוף טטארי.
זהו ספר על תרבות ומשטר אפל, על זהות שנמחקה בשם המשטר הסובייטי, על אמא דומיננטית שכלום אינו משביע את רצונה ושאיפותיה. מסע שעוברת הגיבורה אל תוך עצמה עד לפיקחון. ספר שבסיומו נשארתי פעורת פה מהעובדה הידועה שלא כולם אוהבים את אותו התבשיל, לאחד הוא טעים ולשני הוא חריף. האחד חושב שזה מעדן מלכים והאחר משוכנע שהתבשיל אינו ראוי למאכל.
ספר שההתמודדות עם הכאב והעצב הוא בעזרת הומור. אהבתי את דמות הגיבורה הנחושה שאינה נכנעת ואינה מוותרת, את כוח הרצון שלה ובעיקר את חוש ההומור האישי שלה, חוש הומור שחור וכואב מלווה בתובנות החיים. הראיה הזו היא שגרמה לה לשרוד את כל תהפוכות הדור ומשבריה האישיים.
מומלץ בחום.
תאריך הכנסה לאתר 08/04/2018
רוזה אחמטובה היא דמות שהקורא לא יודע האם לתעב אותה או להעריץ אותה, יש בה משהו מאוד מפוקפק, זו אישה שלא יודעת נחת, מחפשת כל הזמן איך לדחוף את האף שלה לעניינים שלא שלה, מתערבת בכל דבר וכך גם לא יודעת שקט בחייה שלה.
האמת היא שאני מכיר כמה טיפוסים כמו רוזה אחמטובה אבל נראה... המשך הביקורת
רוזה אחמטובה היא דמות שהקורא לא יודע האם לתעב אותה או להעריץ אותה, יש בה משהו מאוד מפוקפק, זו אישה שלא יודעת נחת, מחפשת כל הזמן איך לדחוף את האף שלה לעניינים שלא שלה, מתערבת בכל דבר וכך גם לא יודעת שקט בחייה שלה.
האמת היא שאני מכיר כמה טיפוסים כמו רוזה אחמטובה אבל נראה שאלינה ברונסקי המחברת לוקחת את זה אפילו צעד אחד קדימה ומקצינה את דמותה של גיבורת הספר וכך יוצאת דמות מאוד מפוקפקת וקשה לעיכול ואנחנו מרוויחים ספר נפלא ואנרגטי במיוחד.
הימים ימי רוסיה הקומוניסטית ורוזה נשואה לחבר מפלגה אבל גם כאן היא לא מרוצה, הוא לא מפעיל מספיק את קשריו במפלגה לדאוג למשפחתו.
רוזה נראית מעולה ודואגת להתלבש היטב ולהיות מעורה בחברה ואוהבת את החיזורים אחריה ומעבר להכל לרוזה יש בת בשם סולפיה שלדעת רוזה היא טיפשה ומכוערת.
למעשה סיפורנו מתחיל כשסולפיה נכנסת להריון בלתי מתוכנן וסולפיה מתכננת לשמור את ההריון לא לוותר ולהביא ילד לעולם למרות נסיונותיה של אחמטובה שסולפיה תפיל הפעם היא לא מצליחה במשימתה.
וכך באה לעולם אמינט, ילדה טטארית מקסימה ושחורת עיניים ומכאן והלאה כל חייה של רוזה אחמטובה מוקדשים לנכדה, היא תעשה הכל אבל הכל כדי שאמינט תצא מידיה של סולפיה ותעבור לחזקתה.
כשסולפיה מתאהבת בבחור יהודי שמתכנן לעלות לישראל רוזה מנסה מה שהיא יכולה כדי למנוע את הגזרה ולאחר מכן מנסה לעשות הכל כדי להבריח את הבת איתה לגרמניה ולעזוב את רוסיה הסובייטית.
הספר נהדר ומתקדם בקצב מהיר ודינמי והדמות של אחמטובה לא משעממת לרגע.
יופי של ספר קומי טרגי על דמות אחת דומיננטית ומעצבנת מצד אחד אך בעיני גם ראויה להערכה על המסירות שלה וחוסר הרצון שלה לעצור ממטרותיה טובות או רעות? זה כבר עניין של נקודת מבט.
תאריך הכנסה לאתר 04/04/2018
ספר מקסים וזורם. קראתי אותו בלגימה אחת.
נתחיל בזה, שאת הגיבורה הראשית של הספר, רוזה אחמנטובה, רציתי פשוט לחנוק. ולא פעם אחת.
אתם מכירים את הטיפוס, שחייב לשלוט על הכל? שהוא הכי טוב, הכי יפה, והכי עוזר לכולם, והיחידי שיודע מה לעשות?... המשך הביקורת
ספר מקסים וזורם. קראתי אותו בלגימה אחת.
נתחיל בזה, שאת הגיבורה הראשית של הספר, רוזה אחמנטובה, רציתי פשוט לחנוק. ולא פעם אחת.
אתם מכירים את הטיפוס, שחייב לשלוט על הכל? שהוא הכי טוב, הכי יפה, והכי עוזר לכולם, והיחידי שיודע מה לעשות? אני בטוחה שלכל אחד יש אחד/ת כזה/את בין החברים שלו.
כזאת היא רוזה אחמנטובה. רוזה היא ממוצא טטארי. הימים הם הימים של רוסיה הסובייטית.
רוזה היא (או כל היא חושבת) הכי יפה בעולם. יש לה את הרגליים הכי יפות, את התיק הכי יפה, את המעיל הכי יפה. כל הגברים מחזרים אחריה ורוצים אותה. רק אותה. מביאים לה מתנות ושוקולדים.
היא גם יודעת להסתדר מעולה, שוחד קטן כאן, מתנה נחמדה שם. היא בדרך כלל משיגה את מה שהיא רוצה, בדרך זו או אחרת. כל האמצעים כשרים.
ולא רק זה. כל מה שהיא מבקשת מאלוהים - הוא (אלוהים) עושה. ואפילו בהגזמה. "בעצןף כל מה שרציתי הוא שבעלי לעתיד לא יעלה על דעתו להתחתן עןם האישה האחרת ההיא לפני שאגיע לגיל המתאים. אבל כמו בפעמים האחרות, גם הפעם אלוהים הגזים קצת. עד מהרה מתה חברתו של בעלי לעתיד משחפת" (עמוד 82)
"כבר פעמים רבות הבחנתי בכך שדברים שאני מאחלת לעצמי פשוט מתגשמים. סימן לכך שאלוהים לצדי. מדי פעם קרה שמילא את משאלות לבי בתנופה מופרזת, אבל זה קרה רק משום שלא ניסחתי אותן בצורה מדוייקת מספיק" (עמוד 153)
היא אשת חינוך. יש לה בעל עצלן ובטלן, אבל הוא במפלגה, ורוזה דוחפת אותו להפעיל כל הזמן את הקשרים שלה. היא גרה בדירה עם עוד דיירת (שדוחפת את האף שלה לכל מקום) כאשר המטבח והשירותים משותפים (כך חיו בזמנו ברוסיה).
לרוזה יש בת. סולפיה. הבת טיפשה ומכוערת (לפי דעתה של רוזה) וגם ב....הריון. (האב לא ידוע, אולי רוח הקודש שבאה לה בחלום). רוזה מנסה לגרום לבת שלה שתפיל. בכל מיני שיטות. אך למרות זאת, סולפיה יולדת בת. אמינט – תינוקת שחורת עיניים ובעלת מראה טטארי.
רוזה מחליטה שמעכשיו זאת הבת שלה. היא מנכסת לעצמה את הילדה.
היא מנסה לחבל ביחסים בת-ילדה של הבת שלה ושל הנכדה שלה.
רוקמת מזימות, מבצעת אותם ועוד.
אחד הדברים שהיא רוצה לעשות זה להוציא את הנכדה מרוסיה. עדיף לגרמניה.
כאשר הבת שלה מתכוונת לעזוב את רוסיה עם אמינט ועם בעל היהודי ועם בתה החדשה לישראל, רוזה מחבלת במאמצים שלה להגר.
היא דוחפת את הבת שלה לזרועות תושב גרמני, ודיי מסרסרת בנכדה.
אגב, תבשילים ממש אין כאן.
הספר כתוב בצורה מאד זורמת עם הומור.
ועוד הסוף לא הבנתי האם זה קומי או טרגי.
מומלץ מאד.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|