קומדיה צינית
הספר לוקח אותנו לברית המועצות הסובייטית כפי שהכרנו בהרבה יצירות ספרותיות: הכול מתנהל ע"י שוחד או קירבה לאנשי הממשל, בדירות קטנות גרות יותר ממשפחה אחת עם מטבח ושירותים משותפים, החיים צנועים מאד (כדי לא לומר עניים) . ממחזרים בגדים, משחדים את כל מי שזקוקים לעזרתו.
גיבורת הספר היא רוזה אחמנטובה , ממוצא טטארי המתלבטת בין זהותה הסובייטית לזהותה הטטארית. היא אישה חזקה, בטוחה מאד בעצמה , ביופיה ובעיקר מנהלת את חיי בני משפחתה.
וכך היא רואה את עולמה:
בעיניה היא יפה (ציטוט: " כן, היא הייתה יפה מאד, היא כל כך דמתה לי"), שומרת על מראה צעיר, כולם מתפעמים מחזותה ואפילו אלוהים מממש את בקשותיה.
מנקודת מבטה בעלה הוא לא יוצלח שאי אפשר לבנות עליו, טיפש המאמין בקומוניזם, ולא יכול להסתדר בלעדיה – עד שיום אחד היא מוצאת את עצמה לבד, כשבעלה נטש אותה לטובת אישה מבוגרת ומכוערת ממנה.
בתה היחידה , סולפיה, היא בעיני רוזה, מכוערת, טיפשה וחסרת שאיפות. הבת יולדת בת מחוץ לנישואין, אמינט, ורוזה מחליטה להדיר את סולפיה מתפקיד האם כדי שהיא עצמה תגדל אותה כאילו הייתה בתה. סולפיה נישאת מספר פעמים. נישואיה ליהודי מסתיימים כאשר הוא והוריו עוזבים לישראל ולוקחים איתם את הבת שנולדה להם. בהמשך היא נישאת, לפי הוראת אמה, לפדופיל גרמני המעוניין בבתה וזאת כדי להגיע בעזרתו לגרמניה.
אמינט, הנכדה, בהתבגרה, מעדיפה את אימה הביולוגית אשר למרות דעתה של רוזה עליה היא לומדת, רוכשת מקצוע ומתגלה כנבונה ומעשית.
הספר ממחיש את ההוויה הסובייטית שבה למי שלא יודע "להסתדר" יש קושי להתקיים ורוזה היא דוגמה קיצונית של מי שכן יודע להסתדר.
למרות שאיפתה להגיע למערב היא לא מבטלת הכול בעולם הסובייטי (" הנטיה שלו ....לא הייתה פגם בחינוך שלו, הוא פשוט לא זכה לקבל חינוך סובייטי אלא חינוך פרימיטיבי יותר").
אותי רוזה הצחיקה בתחילת הספר, עצבנה בחלקו השני ולקראת הסוף – נמאסה עלי. 
הייתה לי הרגשה שהסופרת מיצתה את הסיפור אחרי 250 עמודים ולא ממש ידעה איך "לסגור" את העלילה והסוף קצת מאולץ.

רוזה אחמטובה היא דמות שהקורא לא יודע האם לתעב אותה או להעריץ אותה, יש בה משהו מאוד מפוקפק, זו אישה שלא יודעת נחת, מחפשת כל הזמן איך לדחוף את האף שלה לעניינים שלא שלה, מתערבת בכל דבר וכך גם לא יודעת שקט בחייה שלה.

האמת היא שאני מכיר כמה טיפוסים כמו רוזה אחמטובה אבל נראה שאלינה ברונסקי המחברת לוקחת את זה אפילו צעד אחד קדימה ומקצינה את דמותה של גיבורת הספר וכך יוצאת דמות מאוד מפוקפקת וקשה לעיכול ואנחנו מרוויחים ספר נפלא ואנרגטי במיוחד.

הימים ימי רוסיה הקומוניסטית ורוזה נשואה לחבר מפלגה אבל גם כאן היא לא מרוצה, הוא לא מפעיל מספיק את קשריו במפלגה לדאוג למשפחתו.

רוזה נראית מעולה ודואגת להתלבש היטב ולהיות מעורה בחברה ואוהבת את החיזורים אחריה ומעבר להכל לרוזה יש בת בשם סולפיה שלדעת רוזה היא טיפשה ומכוערת.

למעשה סיפורנו מתחיל כשסולפיה נכנסת להריון בלתי מתוכנן וסולפיה מתכננת לשמור את ההריון לא לוותר ולהביא ילד לעולם למרות נסיונותיה של אחמטובה שסולפיה תפיל הפעם היא לא מצליחה במשימתה.

וכך באה לעולם אמינט, ילדה טטארית מקסימה ושחורת עיניים ומכאן והלאה כל חייה של רוזה אחמטובה מוקדשים לנכדה, היא תעשה הכל אבל הכל כדי שאמינט תצא מידיה של סולפיה ותעבור לחזקתה.

כשסולפיה מתאהבת בבחור יהודי שמתכנן לעלות לישראל רוזה מנסה מה שהיא יכולה כדי למנוע את הגזרה ולאחר מכן מנסה לעשות הכל כדי להבריח את הבת איתה לגרמניה ולעזוב את רוסיה הסובייטית.

הספר נהדר ומתקדם בקצב מהיר ודינמי והדמות של אחמטובה לא משעממת לרגע.

יופי של ספר קומי טרגי על דמות אחת דומיננטית ומעצבנת מצד אחד אך בעיני גם ראויה להערכה על המסירות שלה וחוסר הרצון שלה לעצור ממטרותיה טובות או רעות? זה כבר עניין של נקודת מבט.