ספר הילדים, "מחזיק השמיים" שכתבה הסופרת והעורכת יונה טפר האהובה הוא ספר על תעופת הגוף והנפש. זהו סיפור מיוחד במינו ואנושי על ייחוד, תעוזה ותעופה דרך כוחו של הטבע. ולטבע יש כוח עצום להצמיח, לחזק, לרומם רוח, לערסל, גם אחרי סערה גדולה. הכוחות הארציים אל מול רוחות השינויים והשמיים, מקבלים תוקף של מלים חכמות ואיורים מרהיבים השובים את לבו של הקורא הצעיר, הגוזל הרך, שחוסה תחת כנפיהם של ההורים ויום אחד יעוף, יסתדר ויקרא לבד בכוחות עצמו את מפת נתיבי האוויר שלו.
אם כן, משפחת ציפורים מתנהלת בתוך העלילה. ציפ הציפור מתלונן באוזני אמו שלאחיו יש שמות מיוחדים ורק לו קוראים סתם ציפ. אמא מרגיעה ואומרת שכל גוזל מקבל שם על פי המעשה שהוא טוב בו. ההסבר של אמא רך ומובן, וההקשבה של ציפ, מאפשרת תובנה בשלב מאוחר יותר בעלילה.
אמא ואבא הם אנשי רוח עם כנפיים המעניקים חסות וכוחות לילדיהם הגוזלים. הם גם אנשי מעשה ולכן הם מקבלים שמות המאפיינים אותם.
אבא, "פצחן זרעונים", ואמא "כסת חמה" – מכסה בחמימותה.
ציפ מקבל את העובדה שהוא עדיין גוזל ומכיוון שאינו יכול לחתוך את השמיים בשלב הזה, הוא מתרגל לרעיון שבני המשפחה, השכנים והחברים קוראים לו ציפ ובכל מיני כינויי חיבה.
מזלו של ציפ שנולד גוזל סקרן, ואולי בעצם כל הגוזלים נולדים סקרנים ובתנאי שהמרחב המשפחתי מאפשר זאת. וכשהסקרנות גוברת, השאלות נערמות אחת על השניה ומקבלות מענה בזו אחר זו.
השאלה למה, "כיכבה" רבות בראשו של ציפ.
למה הגשם יורד מלמעלה למטה?
למה השמש זורחת ביום, והירח מאיר בלילה?
למה האש שורפת, והמים רטובים ?
ואני שואלת, כיצד מאיירים את כל הסקרנות הזו? איוריה של ליאורה, מתמזגים עם האישונים של העיניים ומעבירים ללב במסרונים קטנטנים את גודל היופי והשלמות. שווה הצצה! האיורים מיטיבים לתאר את מצב משפחתו של ציפ, את הלך רוחו, את הרצון שלו לפרוש כנפיים ולחצות את השמיים. הטבע הוא מקור ההשראה. סוגי ציפורים, עצים ובתים מאוירים בצבעים רכים של ירוק וכחול וכנפיים צבעוניות,
ורק על שאלה אחת, אמא של ציפ לא ידעה לענות.
למה השמים לא נופלים ומי מחזיק אותם?
השאלה הגוזלית-ראשונית, העמוקה, המעורפלת ואף הנאיבית, ששאל ציפ, מסמנת דרך אבן בהתפתחותו האישית של הגוזל, בדרך של סקרנות לגלות עולם אי שם בחוץ ולהעז לחצות במעוף בטוח ובוגר כדי לבדוק מה יש שם במרחב הזה שבין שמיים לארץ?
ציפ, הפעם לא מקבל מענה מאמא ואבא. הם אינם יודעים את התשובה, כמו גם אחיו הבוגרים. הייתכן? הם, שחצו כבר את השמיים ויודעים דבר או שניים על תעופה, אינם יודעים את התשובה?
ציפ מחליט לגלות את התשובה בעצמו. הוא לומד לעוף. הוא עף מעל ראשי העצים, מעל המים, מעל הבנינים הגבוהים, מעל רכסי ההרים וככל שמגביה, לא מוצא את התשובה לשאלה, מי מחזיק את השמיים?
לעיתים יש טלטלה במזג האוויר, כמו בחיים, ולרגע אחד כוסו השמיים של ציפ בעננים שחורים, רעמים וברקים, רוחות חזקות וכל אלה העמידו את ציפ למבחן התמודדות ובגרות. ציפ מרגיש את כוחו תחת נוצותיו וכנפיו ואת קולו הייחודי ובעיקר את כוח התעופה העצמי שלו להוכיח אך ורק לעצמו שהוא יכול לאיתני הטבע, המאיימים להפיל את השמיים.
טקסט יפה שהשפה בו מתנגנת ביופי רב, אודות מצבו של ציפ בעת הסערה:
"הרוח פרעה את נוצותיו
הרעמים החרידו את לבו
הברקים עוורו את עיניו
וטיפות הגשם הכבדות כמעט הטיחו אותו לקרקע".
אם כן, כיצד מאיירים רוח, סערה ומצב נפשי? האם זה אפשרי? כן, בהחלט וניתן לראות זאת ביצירתיות ובדמיון עשיר, איך מלים חכמות ויפות מקבלות משמעות ויזואלית יפה וחכמה.
ציפ לא מוותר ויוצא למשימה להחזיק את השמיים באילו המלים :
"אני אחזיק את השמיים! לא אתן להם ליפול!"
ובדיוק ברגע בו כוחותיו אזלו לו, החל לפעול במעשה אמיץ.
ובתוך הסערה הגדולה, ציפ כבר לא אותו ציפ. יחד עם משפחתו הוא חווה רגע מכונן של ייחוד ובגרות לתעופה מוצלחת בשמי החיים ומקבל את השם "מחזיק השמיים" כמובן על פי המעשה שלו. כיצד עשה זאת? כיצד החזיק את השמיים והרחיק את הסערה? חובה קריאה
בספר זה "מחזיק השמיים", הסופרת יונה טפר, מפליאה לתאר בתוך הקן המשפחתי, את הרוח החופשית, אהבה ודאגת הורים לילדיהם ויחד עם זאת שחרורם אל עצמאות ובגרות באומץ ובייחוד בדרך של חכמה פילוסופית עתיקה.
המלים החכמות של יונה טפר מקבלות מעוף באמצעות איוריה המופלאים של ליאורה גרוסמן. דרך קו וצבע על גבי נוצות הציפורים, ליאורה יוצרת עולם מאויר מופלא בגווני כחול, שמיים ומים וטבע שולט במרחב חדרי הלב. האיורים מעבירים את התחושה שאפשר לגעת בשמיים והם בהחלט לא הגבול.
יונה טפר כתבה עשרות ספרי ילדים ונוער וזכתה בפרסים רבים על כתיבתה. מבין ספריה לקטנים : "ככה גם אני יכולה" "בינה נוסעת לבנימינה", "לא תשיג אותי".
מומלץ באהבה גדולה לחיים!
אותיות גדולות, מנוקד, גילאי 5 עד 8
