כשעשיתי את דרכי הביתה הבחנתי באם צעירה ובבנה הפעוט יוצאים מן המכולת. האם הצעירה אשר הייתה בהריון מתקדם, החזיקה בידה האחת את בנה בן השנתיים וביד השנייה את הסלים עם הקניות מן המכולת. ולצידה פסעה חברתה אוחזת אף היא סלים משלה והשתיים היו שקועות בשיחה ערה ומלאת חיים.

גם בנה הצעיר היה שקוע במשהו שהלהיב אותו, למען האמת הוא משך בידה של אמו לכל אורך הדרך, החל מן היציאה מן המכולת ועד שהגיעו לכניסה לבניין מעבר לכביש. האם שהייתה שקועה בשיחה ערנית עם חברתה לא הסבה את עיניה למה שלכד את תשומת לבו וניכר היה משרירי זרועה הבולטים שהשקיעה מאמץ למשוך את בנה לכיוונה. גם הבן שרצה לפסוע על שפת המדרכה, להתבונן בצמח שלכד את תשומת לבו ולהתבןנן בעוברים ושבים לא פנה במבטו אל האם, אלא היה שקוע במבט לצד השני ובשימוש בכל משקל גופו על מנת למנוע מאמו להתקדם, וכשזה לא עזר אחז בה בשתי ידיו בניסיון להפנות את תשומת לבה.

'בדרך למכולת' עוסק אף הוא בסיטואציה דומה, אך בניגוד לזו בה חזיתי אני היום, בוחר להעניק לחוויה המשותפת הזו בין הורה לילדו תשומת לב מלאה, ומאפשר לשני הצדדים לחוות את הרגעים המשותפים שיש להם כרגעי איכות מלאים.

לאב ולבת בספר יש הרגל קבוע מדי יום שישי בצהריים, ללכת יחד למכולת לקניות. הם פוסעים יחד, מדברים, שרים ומתבוניים בכל מה שקורה סביבם. יש להליכה שלהם קצב משלה, הוא מאפשר להם לשחק זה עם זו, להתבונן על העננים בשמים, להקשיב לקולות ברקע, להתבונן על האנשים השונים ברחוב ולשוחח על כל מה שהם רואים.

הילדה יכולה לשאול את אביה כל מה שהיא רוצה לדעת, לעצור בכל מקום בו היא רואה דבר מעניין ובסיפור הנוכחי הם מדברים על מה שקרה לה, ולאבא, ולסבא (אבא של אבא|) שנפטר. הם משוחחים עם המוכר בחנות בדרך, עם המטפלת הזרה של הקשישה היושבת על הספסל, ואף מנהלים משא ומתן על הממתקים שהילדה רוצה שאביה יקנה לה.

הקניה במכולת היא רק התירוץ למסע המשותף בכל יום שישי והספר מסתיים כשהם מגיעים אליה סוף סוף, עורכים את הקניות וחוזרים הביתה, רק כדי לגלות ששכחו לקנות חלה...

בעידן הנוכחי בו הזמן הוא משאב המתכלה במהירות, ותשומת לב בלעדית היא משאב נדיר, מחבר הספר דן הופרט, מציע להורים פתרון פשוט לבילוי זמן איכות בלעדי עם הילדים, זמן בו הם יכולים ללמוד וללמד אלו את אלו, ולבנות לעצמם מרחב משותף.

הורים רבים מוצאים את עצמם במדרף בלתי פוסק אחר מטלות, בעבודה, בבית, בחיים הזוגיים ועם הילדים, ועל אף שיש להם רצון עז להעניק לילדיהם כל מה שיכלו הם מתקשים לבלות אתם זמן ביחידות. הליכה למכולת היא פעילות אפשרית אחת לבילוי כזה, והספר הנוכחי פורש באופן מלא חן את החוויות האינוספיות שטיול קצר כזה יכול להכיל.

הספר מלווה באיוריה של הדר מזרחי, בוגרת מכלת ויצו במסלול איור ועיצוב. זהו ספרה הראשון של מזרחי כמאיירת וניכר כי הוא נעשה באופן המותאם לקהל היעד תוך עבודה משותפת עם מחבר הספר כדי לשקף את המסרים השונים שעמודים מאוחרי הטקסקט שכתב. האיורים מופיעים על רקע בגוון בהיר ולצד תיאור של הטקסט המופיע לצדם, מצליחים להתכתב עם הנושא באופן הומוריסטי המעניק לילדים הצעירים שאינם שולטים במלאכת הקריאה חוויה ויזואלית משעשעת היוצרת סיפור נוסף המלווה את הסיפור המתואר בטקסט.

בלשון קולחת ובחרוזים פשוטים נפרש מסע אחד כזה של אב ובתו לאורך 27 עמודים בטקסט מנוקד המתאים לקריאה עצמאית לילדי ראשית הקריאה אך בנוי כולו לקריאה משותפת של הורים וילדים בגן ובכיתה א', לזמן איכות המעניק הצצה לעוד רגעים משותפים שיוכלו לחוות ביחד.