עם השנים מתחוור לי כי כשאדם יודע לכתוב הנושא של הספר לא באמת מעניין, כמובן שאם עלילת הספר טומנת בחובה נושא מקורי או תופעה ייחודית יש ערך מוסף להנאה ממנו.

ספר הביכורים של ואל אמיק הוא הצצה לכישרון כתיבה נפלא ולצד כך, עוסק בקשר מיוחד הנרקם בין ילדה צעיר ואיש מבוגר, כשהם חולקים ביניהם זיכרונות על איש אחד שהיה מעין דוד לילדה ובן זוגו של האיש המבוגר.

גו'אן בת העשר ניחנה בתופעה ייחודית: יש לה זיכרון אוטוביוגרפי, כזה שמאפשר לה לשלוף כל זיכרון מחייה במהירות שיא. זה לא הופך אותה לגאון או למישהי שכל מידע נקלט במוחה לנצח, אבל כן מאפשר לה להיזכר בכל מאורע שלכד את תשומת לבה ולשלוף אותו במלואו ברגע שהיא מתבקשת לעשות כן.

גו'אן למדה עם השנים שאף אחד פרט לה לא זוכר כל מה שאירע לו ורבים מתקשים לשלוף מזיכרונם פרטים על אירועים משמעותיים שחוו, ההבנה שהיא שונה מאחרים גורמת לה לחיות בחשש מתמיד שתשכח מזיכרונם של אחרים ולשם כך היא מחפשת כל העת דרכים להפוך אותה למישהי שלא תישכח.

כשגווין, חבר טוב של אביה ושותפו ללהקה בתיכון, מגיע לבקרם לאחר מות בן זוגו סידני, אשר היה חברה הטוב של אמא מילדותה, היא מבינה שתוכל להיעזר בו כדי ליצור משהו שיהפוך אותה לבתי נשכחת: שיר שתשלח לתחרות כישרונות לילדים, והזכייה בו היא מאמינה תקנה לה פרסום משמעותי.

כדי להפוך את גווין לבן זוגה ליצירה היא יוצרת אתו עסקה בה היא תשתף עמו את הזיכרונות שיש לה מסדיני בפירוט מירבי ואילו הוא, יסייע לה ליצור יצירה שלא תשכח לעולם.

הספר המוגש בשני קולות מציג לנו את המפגש בין השניים דרך נקודת מבט מתחלפת המלווה את תהליך האבל של גווין על מות בן זוגו ואת ההתמודדות של ג'ואן עם הכישרון הייחודי בו ניחנה וגורם לה להיות שונה מכל סובביה.

ואל אמיק כותב מחונן, הקריאה בספר סוחפת אותך מן הרגע הראשון ובמהלכו אתה מגלה כי אתה מוכן לסלוח לו על המאפיינים הצעירים מדי שהעיניק לבת העשר שבספר. כי כשאתה קורא ספר שהדמויות שבו נכנסות ללב שלך במהירות והמילים רודפות אלו את אלו במהירות מסחררת מותרות בך שובל של חמימות המתפשטת בך לאורך הקריאה, אתה יודע שגיליתי כותב שלא תרצה לפספס את הספר הבא שלו.

עולמו של המחבר שעוסק בכתיבת שירים, שירה ומשחק ומתגורר בניו ג'רזי, נפרש לאורך הספר דרך עולמן של הדמיות אשר כמותו עוסקות במשחק (גווין), מוסיקה (אביה של ג'ואן) ומגיעות מניו ג'רזי (ביתה של ג'ואן).

המלצה חמה מאוד לכל חובבי הקריאה באשר הם.

ג׳ואן לנון סאלי, היא ילדה שיש לה זכרון פנומנלי ונדיר, ג׳ואן בסך הכל בת עשר אבל היא זוכרת הכל וטוענת שאף פעם לא נגמר לה המקום במוח... היא זוכרת שירים, תאריכים מדוייקים, מקומות וארועים, אביה הוא מוסיקאי מפורסם שאת רוב ימיו הוא מבלה באולפנו האישי והוא מושפע מאד מג׳ון לנון ומהביטלס, את אהבתו למוסיקה והשפעת המוסיקה עליו הוא העביר גם לבתו ג׳ואן, כשג׳ואן נולדה חשב אביה לקרוא לה ״לנון״ על שם ג׳ון לנון ולבסוף הוחלט שלנון יהיה שמה השני ואז קראו לה ג׳ואן לנון, היא מדקלמת וזוכרת את כל שיריהם של הביטלס ומעריצה מאד את ג’ון לנון ופול מקרטני ואף חולמת להיות כמותם, היא כותבת יומן ובו היא מציינת ארועים ותאריכים, וכך היא כותבת:

״לאנשים יש כל מיני סיבות לא לזכור, הם מאשימים את הסוללות שנגמרו, או את האוזניים שלהם שלא שומעות טוב, או שהם פשוט עסוקים מדי, או זקנים מדי, או עייפים מדי, אבל האמת היא שזה מפני שאין מספיק מקום בקופסא שלהם״...

אביה של ג׳ואן מלמד אותה לנגן בגיטרה ומתאמן איתה בנגינה, ג׳ואן מנסה לכתוב שיר ולהיכנס לתחרות כתיבת שירים שנקראת ״מי יהיה הכוכב הבא״, חלומה של ג׳ואן להיות חשובה ושיזכרו אותה תמיד ושלעולם לא ישכחו אותה, כפי שלא שוכחים את ג׳ון לנון ווינסטון צ׳רצ׳יל.

לאביה יש ידיד טוב בשם גווין, גווין הוא אחד האומנים המפורסמים שהיה לו שותף בשם סידני, וכשסידני מת גווין מוצא את עצמו לבד, אבל הוא מרגיש שיש לו את סימפטום כאב הפנטום, כך שהוא לא מרגיש בודד..

כשגווין מגיע להתגורר בביתם של ג׳ואן ואביה לתקופה קצרה, ג׳ואן מתחברת אליו ובין השניים נוצר קשר נפלא, ג׳ואן חולקת איתו את כל זכרונותיה וגווין עוזר לה בכתיבת שיר לתחרות השירים, והם מתלבטים יחד איזה שם לבחור לשיר שלה ״מסע בזמן״ או ״שיר לרקוד איתו״, ג׳ואן זוכרת היטב את עשרת הכללים לכתיבת שירים שכתב ג׳ון לנון, והיא משננת את כל הכללים.

עולם מופלא של מסע משותף בין ילדה שמתחילה את החיים ומגלה עניין בחיים, לבין אומן ושחקן מפורסם מדוכא שעבר הרבה בחיים המחפש קצת שלווה בחייו כשכל אחד עוזר ומועיל לשני בדרכו שלו!! ואגב בספר מוזכרים שיריהם של הביטלס שכיף מאד להיזכר בהם, אז אחתום את הסקירה שלי במילים האלה - let it be!

לסיכום: ספר קסום, קליל, נחמד וקצת שונה, ומומלץ!!