הרומן מספר על ג'ואן וגווין, ילדה וגבר שבעקבות הקשר ביניהם עולות שאלות:

אם היית יכול לבחור לזכור את כל מה שקרה לך, האם היית בוחר בכך?
מה עדיף, לזכור או לשכוח?

ג'ואן לנון היא ילדה בת 10 רצינית לגילה, עם זיכרון אוטוביוגרפי. בעיקרון, התופעה מתבטאת בכך שהיא זוכרת בדיוק ולפרטי פרטים את כל מה שקורה בחייה ויש ביכולתה להעביר אותם מילולית באופן מדויק, רק אם היא נוכחת בהם. היא לא יכולה לזכור או לשנן דברים שקורים ללא נוכחותה. היכולת הזו בהחלט מועילה לעיתים, אך למעשה קשה לה מאוד לחיות איתה, כי היא מדגישה עבורה את החסרון ביכולת הזכרון של אנשים מהשורה, והפחד הגדול ביותר שלה הוא שהיא תישכח.

ג'ואן רק רוצה שיזכרו אותה!  
היא חוששת שהיא תישכח כפי שסבתה שכחה אותה בימים האחרונים של מחלת האלצהיימר. להבנתה של ג'ואן, סבתה נאלצה לפנות אותה מזכרונה כדי שישאר מספיק מקום למילים של כל השירים האהובים עליה, אותם היא זכרה עד ליום מותה. ג'ואן מבינה שלמוסיקה יש תפקיד משמעותי הקשור לזכרון, והתובנה הזו מניעה אותה לחשוב שאם היא תיצור שיר שיהיה מיוחד ונפלא שיכנס ללב השומעים ויהפוך ללהיט היא לא תישכח לעולם. היא נחושה בדעתה לזכות בתחרות כתיבת שירים, כי תהילה, קשורה באלמוות של הזכרון.

לעומתה, גווין רק רוצה לשכוח!  
הוא שחקן וחבר של הוריה, שאיבד את בן זוגו סידני, מהתקף לב פתאומי. האובדן קשה לו והוא מנסה להיפטר מכל דבר שמזכיר לו את סידני, אך מעשיו מקבלים תשומת לב תקשורתית מעט יותר ממה שהוא צפה. הוא בורח לניו ג'רזי, אל  ביתם של פייג' ואולי, הוריה של ג'ואן, ובביתם הוא עובר תהליך הפוך בו הוא מנסה נואשות לשמר את זכרונותיו מסידני.

ג'ואן וגווין מגיעים להסכמה: ג'ואן תעזור לגווין לזכור את סידני, והוא יעזור לה לכתוב ולהלחין שיר כל כך טוב שיבטיח שאנשים יזכרו אותה לעולם ועד, כמו ששמו של ג'ון לנון לא נשכח בזכות השירים שכתב.

ג'ואן משחזרת עבורו את הפעמים בהם ראתה את סידני ומתארת לו עד לפרטי פרטים מה לבש, מה אמר, מה עשה. החזרה אל העבר ואל הזכרונות הם "חתיכות זהב קטנטנות", בזכותם  הוא מרגיש בעוצמה את הקשר לסידני, אבל מצד שני הזכרונות שג'ואן חולקת איתו  מגלים שלסידני היו סודות אותם שמר מפניו.

מה סידני הסתיר?
האם היחסים ביניהם היו מה שגווין האמין שהם היו?
האם סידני היה האיש שגווין חשב שהוא, או שמא הוא היה שונה ממה שהוא הכיר?

הכאב של גווין נובע מההבנה שהזכרונות הם רק בבואה של האיש שסידני היה. מבחינתו, שיכחה מועילה ואף נחוצה, כי היא מאפשרת תהליך ריפוי.
ג'ואן, לא רוצה להיות הילדה שזוכרת הכל, אבל שאיש לא זוכר אותה. קשה לה להבין את עניין השכחה עם התסמונת הייחודית שלה. זיכרונותיה שעומדים בניגוד מוחלט לאופן שבו אנשים אחרים זוכרים, מעמידים אותה אמנם ביתרון לעומת האחרים, אך הדבר מעורר בה את החשש שהיא תישכח.

"הילדה שזכרה הכל" הוא ספר הבוחן אינטראקציה בין ילדה ומבוגר שכל אחד מהם מחפש משהו שונה אך ביחד הם יוצרים ידידות איתנה, ומתמודדים עם השינויים בחייהם. סיפורם של ג'ואן וגווין מובא בפרקים מתחלפים בהם נוצר סוג של איזון בין הצער והספקות של גווין לבין התקווה הנחושה, התמימה,של ג'ואן. המסרים מועברים באמצעות מוסיקה, במיוחד זו של הביטלס, ובאמצעות הזכרונות והתפקיד שהם ממלאים בחיינו. מה מעורר אותם, מה המשמעות של לאבד אותם, והאם זכרון בעקבות תהילה באמת חשוב באותה מידה כמו זכרון שנמצא בלב אלה שאהבו אותנו.

הספר נוגע בהרבה נושאים משניים, אבל אף אחד מהם לא מתפתח והופך למשהו בלתי נשכח. באיזה שהוא שלב הסיפור הפך להיות משמים, ששום דבר לא קורה בו, ופירוט היתר העיק, והתובנות היו רק מהסוג הברור ביותר.

לדעתי, הספר יתאים לנוער מתבגר או עבור קוראים שמחפשים הסחת דעת קלה וקצת רוקנרול.

לשיקולכם!

עם השנים מתחוור לי כי כשאדם יודע לכתוב הנושא של הספר לא באמת מעניין, כמובן שאם עלילת הספר טומנת בחובה נושא מקורי או תופעה ייחודית יש ערך מוסף להנאה ממנו.

ספר הביכורים של ואל אמיק הוא הצצה לכישרון כתיבה נפלא ולצד כך, עוסק בקשר מיוחד הנרקם בין ילדה צעיר ואיש מבוגר, כשהם חולקים ביניהם זיכרונות על איש אחד שהיה מעין דוד לילדה ובן זוגו של האיש המבוגר.

גו'אן בת העשר ניחנה בתופעה ייחודית: יש לה זיכרון אוטוביוגרפי, כזה שמאפשר לה לשלוף כל זיכרון מחייה במהירות שיא. זה לא הופך אותה לגאון או למישהי שכל מידע נקלט במוחה לנצח, אבל כן מאפשר לה להיזכר בכל מאורע שלכד את תשומת לבה ולשלוף אותו במלואו ברגע שהיא מתבקשת לעשות כן.

גו'אן למדה עם השנים שאף אחד פרט לה לא זוכר כל מה שאירע לו ורבים מתקשים לשלוף מזיכרונם פרטים על אירועים משמעותיים שחוו, ההבנה שהיא שונה מאחרים גורמת לה לחיות בחשש מתמיד שתשכח מזיכרונם של אחרים ולשם כך היא מחפשת כל העת דרכים להפוך אותה למישהי שלא תישכח.

כשגווין, חבר טוב של אביה ושותפו ללהקה בתיכון, מגיע לבקרם לאחר מות בן זוגו סידני, אשר היה חברה הטוב של אמא מילדותה, היא מבינה שתוכל להיעזר בו כדי ליצור משהו שיהפוך אותה לבתי נשכחת: שיר שתשלח לתחרות כישרונות לילדים, והזכייה בו היא מאמינה תקנה לה פרסום משמעותי.

כדי להפוך את גווין לבן זוגה ליצירה היא יוצרת אתו עסקה בה היא תשתף עמו את הזיכרונות שיש לה מסדיני בפירוט מירבי ואילו הוא, יסייע לה ליצור יצירה שלא תשכח לעולם.

הספר המוגש בשני קולות מציג לנו את המפגש בין השניים דרך נקודת מבט מתחלפת המלווה את תהליך האבל של גווין על מות בן זוגו ואת ההתמודדות של ג'ואן עם הכישרון הייחודי בו ניחנה וגורם לה להיות שונה מכל סובביה.

ואל אמיק כותב מחונן, הקריאה בספר סוחפת אותך מן הרגע הראשון ובמהלכו אתה מגלה כי אתה מוכן לסלוח לו על המאפיינים הצעירים מדי שהעיניק לבת העשר שבספר. כי כשאתה קורא ספר שהדמויות שבו נכנסות ללב שלך במהירות והמילים רודפות אלו את אלו במהירות מסחררת מותרות בך שובל של חמימות המתפשטת בך לאורך הקריאה, אתה יודע שגיליתי כותב שלא תרצה לפספס את הספר הבא שלו.

עולמו של המחבר שעוסק בכתיבת שירים, שירה ומשחק ומתגורר בניו ג'רזי, נפרש לאורך הספר דרך עולמן של הדמיות אשר כמותו עוסקות במשחק (גווין), מוסיקה (אביה של ג'ואן) ומגיעות מניו ג'רזי (ביתה של ג'ואן).

המלצה חמה מאוד לכל חובבי הקריאה באשר הם.

ג׳ואן לנון סאלי, היא ילדה שיש לה זכרון פנומנלי ונדיר, ג׳ואן בסך הכל בת עשר אבל היא זוכרת הכל וטוענת שאף פעם לא נגמר לה המקום במוח... היא זוכרת שירים, תאריכים מדוייקים, מקומות וארועים, אביה הוא מוסיקאי מפורסם שאת רוב ימיו הוא מבלה באולפנו האישי והוא מושפע מאד מג׳ון לנון ומהביטלס, את אהבתו למוסיקה והשפעת המוסיקה עליו הוא העביר גם לבתו ג׳ואן, כשג׳ואן נולדה חשב אביה לקרוא לה ״לנון״ על שם ג׳ון לנון ולבסוף הוחלט שלנון יהיה שמה השני ואז קראו לה ג׳ואן לנון, היא מדקלמת וזוכרת את כל שיריהם של הביטלס ומעריצה מאד את ג’ון לנון ופול מקרטני ואף חולמת להיות כמותם, היא כותבת יומן ובו היא מציינת ארועים ותאריכים, וכך היא כותבת:

״לאנשים יש כל מיני סיבות לא לזכור, הם מאשימים את הסוללות שנגמרו, או את האוזניים שלהם שלא שומעות טוב, או שהם פשוט עסוקים מדי, או זקנים מדי, או עייפים מדי, אבל האמת היא שזה מפני שאין מספיק מקום בקופסא שלהם״...

אביה של ג׳ואן מלמד אותה לנגן בגיטרה ומתאמן איתה בנגינה, ג׳ואן מנסה לכתוב שיר ולהיכנס לתחרות כתיבת שירים שנקראת ״מי יהיה הכוכב הבא״, חלומה של ג׳ואן להיות חשובה ושיזכרו אותה תמיד ושלעולם לא ישכחו אותה, כפי שלא שוכחים את ג׳ון לנון ווינסטון צ׳רצ׳יל.

לאביה יש ידיד טוב בשם גווין, גווין הוא אחד האומנים המפורסמים שהיה לו שותף בשם סידני, וכשסידני מת גווין מוצא את עצמו לבד, אבל הוא מרגיש שיש לו את סימפטום כאב הפנטום, כך שהוא לא מרגיש בודד..

כשגווין מגיע להתגורר בביתם של ג׳ואן ואביה לתקופה קצרה, ג׳ואן מתחברת אליו ובין השניים נוצר קשר נפלא, ג׳ואן חולקת איתו את כל זכרונותיה וגווין עוזר לה בכתיבת שיר לתחרות השירים, והם מתלבטים יחד איזה שם לבחור לשיר שלה ״מסע בזמן״ או ״שיר לרקוד איתו״, ג׳ואן זוכרת היטב את עשרת הכללים לכתיבת שירים שכתב ג׳ון לנון, והיא משננת את כל הכללים.

עולם מופלא של מסע משותף בין ילדה שמתחילה את החיים ומגלה עניין בחיים, לבין אומן ושחקן מפורסם מדוכא שעבר הרבה בחיים המחפש קצת שלווה בחייו כשכל אחד עוזר ומועיל לשני בדרכו שלו!! ואגב בספר מוזכרים שיריהם של הביטלס שכיף מאד להיזכר בהם, אז אחתום את הסקירה שלי במילים האלה - let it be!

לסיכום: ספר קסום, קליל, נחמד וקצת שונה, ומומלץ!!