"איך שיר נולד? כמו תינוק...." גאולה הודס-פלחן מציינת את יום הולדתו של כל שיר שיצרה נשמתה. יום, חודש, שנה. רעיון יפה. הנה שלושה שירים מתוך האוסף ושלושה אינטרפטציות שלי.
"הַסְּפָרִים
הִתְפּוֹצְצוּ בְּקִרְבִּי
וְהָיִיתִי חֲלוֹמוֹת וְאוֹר
וְהֵם הָיוּ לְעוֹרִי
וְהֵם הָיוּ לִי מִסְתּוֹר"
כל כך הרבה תובנות בחמשת השורות הללו. פיצוץ אלים כִּבְשָׂדֶה קרב שהופך חומר למשהו אֶתֶרִי שלא ניתן לגעת בו, חלומות ואור. ואז הלא מוחשי נהפך שוב לקונקרטי: "והם היו לעורי". פעם היה נפוץ לעבד ולכתוב על עורות של חיות. עד היום הקלף משמש לכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות. המשוררת עוסקת בקודש. המילים שלה כקעקוע, הופכות לחלק בלתי נפרד ממנה.
"יָרֹק הַיּוֹם מְאוֹד,
כְּטַחַב עַל אֶבֶן.
הָעֲרָפֶל הוּא
הַבְּהִירוּת הַיְּחִידָה."
משפט פתיחה יוצא דופן, מעלה דימויים של דשא דשן ויערות גדושות בעצים. אך הירוק הזה ירוק "כטחב", מתחבא ומשגשג במקומות רטובים ומוצלים, נסתרים מהעין. הטחב טוחב חוצה את האור, במידה כזו שהערפל, בהשוואה, נראה בהיר. ירוק ואפור הולכים טוב יחד. האפור מוריק ומבליט, כנכתב: "יָרֹק הַיּוֹם מְאוֹד."
שיר אפוקליפטי, תוהו ובוהו בו:
"הַכֹּל יִשָּׁטֵף
תחת שְׁמֵי נְחֹשֶׁת קָלָל
יִגְוְעוּ הֶהָרִים הַנְּשָׁאִים
הַיַּמִּים יִיבָשׁוּ
יַבָּשׁוֹת יָנוּעוּ, לֹא יֵדְעוּ מָנוֹחַ
בְּנֵי אָדָם יָפוּצוּ
לַאֲשֶׁר תִּשָּׂאֵם רוּחַ
הַמִּלִּים יָנוּסוּ מִן הַסְּפָרִים
הַזִּכָּרוֹן יִתְרוֹקֵן מִשִּׁירִים.
דַּוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ"
מילון ספיר הבהיר לי את פירושה של "קָלָל":
"דָבָר מלוטש וּמבריק,: "ונֹצצים כּעֵין נְחֹשֶ קָלָל"
(יחזקאל א 7)."
"קָלָל" וגם קללה. "הַכָּל יִשָּׁטֵף" במבול הגדול. אחרית הימים, השמים צבע נחשת, שטופי דמדומים. הַאֲנָשָׁה של ההרים. הם גוססים. האנשה של יבשות. הן נסערות. אנשים כעפיפונים יעופו לכאן ולכאן. הַמִּלִּים נישאים ונסים מִהַסְּפָרִים, כאילו לא רצו להיות מקובעים מלכתחילה.
ההצבה זה לצד זה בשיר הנ"ל של "יִיבָשׁוּ
/יַבָּשׁוֹת" מצטלצל יפה. בשירים אחרים גאולה גם משחקת עם מילים. במקרה הבא, היא עושה זאת תרתי משמע: "מה אעשה, והשתיקה נשחקה לי?"
הרבה מהשירים משקפים את הדואליות של החיים, של היקום. נעים בריקוד עדין בין יאוש לתקווה, בין החיים והמוות, בין השתיקה והדיבור.
בהקשר לשתיקה אמרו חכמינו ז"ל: "דבר מעט ועשה הרבה." השירים קצרים מאד (הקצר מביניהם 5 מילים) אבל עם אִימְפַּקְט מהדהד.
תודה לך גאולה הודס-פלחן שהענקת לי את אוסף השירים שלך. המילים והחיבור ביניהם נעמו לי והעלו בי מחשבה. קריאה ראשונית חשפה שכבה אחת. אבקר שוב את השירים והטקסט לגלות רבדים נוספים.