|
|
|
הבוזזים |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 763 |
|
|
בסיפור הרפתקאות קליל ומחויך, אך גם עמוק ונוקב, מתאר פוקנר את מסע החניכה של לושס פריסט, ילד בן אחת-עשרה, המתלווה אל בון הוגנבק, עובד ותיק באורוות המשפחה, ואל נד מקסלין, קרוב משפחה שחור-עור. ביחד הם גונבים את המכונית של סבו ונוסעים מן העיירה ג'פרסון שבמדינת מיסיסיפי אל בית בושת בממפיס שבמדינת טנסי, שם נמצאת אהובת לבו של בון.
זהו ספרו האחרון של פוקנר, יצירה קומית שגם בה הוא נוגע בסוגיות מהותיות, כגון מעמד האישה, יחסים בין-גזעיים, עוני ועושר ועוד, אך הפעם הוא עושה זאת בהומור וברוח טובה של אדם מפוכח ומפויס, בשנות חייו האחרונות.
הסופר האמריקאי ויליאם פוקנר (1962-1897), זוכה פרס נובל ושני פרסי פוליצר, נולד למשפחה דרומית מכובדת מאולבני מיסיסיפי וגדל באוקספורד מיסיסיפי. הוא הצטרף לצבא הקנדי, ובמלחמת העולם הראשונה לחם עם חיל האוויר הבריטי. במשך תקופה למד באוניברסיטת מיסיסיפי והתנסה בעבודות זמניות בחנות ספרים בניו יורק ובעיתון בניו אורלינס. אך פרט לגיחות קצרות לאירופה ולאסיה, ולכמה ביקורים בהוליווד כשעסק בכתיבת תסריטים, עסק רוב ימיו בכתיבת רומנים וסיפורים קצרים בחווה באוקספורד.
פוקנר המציא שורה של דמויות האופייניות לצמיחה ההיסטורית ולדעיכתו של הדרום של ארצות הברית, ולפיכך הדרמה האנושית ברומנים שלו מסתמכת על הדרמה ההיסטורית האמיתית שהתרחשה על פני כמעט מאה שלמה, כשאת הדמויות מיקם במחוז דמיוני שקרא לו יוֹקָנָפָּטאווּפָה. הנושא המרכזי בכתיבתו הוא שקיעת הדרום, כפי שהיא מיוצגת על ידי המשפחות סטוריס וקומפסון, והופעתה של המשפחה הנועזת והאכזרית סנופס. הוא גם הרבה לכתוב על גזענות ודעות קדומות. פוקנר היה פורץ דרך בכתיבתו על ידי הצגת מונולוגים פנימיים בטכניקת זרם התודעה. גם השימוש בריבוי נקודות מבט, באמצעות יותר ממספר אחד, מעמיד אותו בקדמת הכתיבה המודרניסטית.
"חסד גדול עושה רחל פן, עורכת ומתרגמת, בהגישה לקוראי הזמן הזה טעימות ממיטב הספרות האמריקאית של ויליאם פוקנר." תלמה אדמון, "מעריב"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 27/04/2019
שמו השני של הספר: "זיכרונות מן העבר". לושס פריסט הזקן מספר לנכדו על תקופת ילדותו והתבגרותו בגיל 11. לושס נולד למשפחה עשירה ומבוססת בעיירת ג`פרסון והוא הבכור שבין ארבעה בנים. אביו מנהל עסקים בחווה וסבו איש מכובד ובנקאי בעיירה.
בחווה ובבית הגדול הסתובבו הרבה נפשות, מי בן משפחה ומי עובד שכיר... המשך הביקורת
שמו השני של הספר: "זיכרונות מן העבר". לושס פריסט הזקן מספר לנכדו על תקופת ילדותו והתבגרותו בגיל 11. לושס נולד למשפחה עשירה ומבוססת בעיירת ג`פרסון והוא הבכור שבין ארבעה בנים. אביו מנהל עסקים בחווה וסבו איש מכובד ובנקאי בעיירה.
בחווה ובבית הגדול הסתובבו הרבה נפשות, מי בן משפחה ומי עובד שכיר. תקופת העבדות כבר חלפה ועברה ובבית ובאורווה של הפרדים והסוסים הועסקו שחורים בשכר. לושס מסתדר טוב עם כולם וכולם כאחד דואגים לשלום הילד.
הספר מזכיר קצת את תקופת חניכתו של "ג`ים הילד" של טוני ארלי, שגם הוא היה בן 11, אבל כמה שנים טובות מפרידות בין שתי העלילות, אם כי מאד שונות באופיין. ג`ים הילד יותר ילדותי ועטוף בחום ודאגה ואילו לושס ילד אסרטיבי וחשיבתו בוגרת יותר.
יום אחד הסבא הבנקאי רוכש מכונית מדגם מפואר. הייתה זאת המכונית הראשונה שנראתה בעיירה.
בון הוגנבק היה עובד וותיק באורוות של משפחת פריסט. רבע אינדיאני במוצאו, אבל נחשב "לבן". גבר גדול ממדים וילדותי באופיו. הוא מקבל לידיו מפתח של המכונית ואחריות לטפל ולתחזק אותה. אין מאושר ממנו.
כל הסיפור מתחיל כאשר מסיבות משפחתיות ארבעת האנשים המבוגרים צריכים לנסוע רחוק לארבעה ימים ולושס נשאר באחריות בני משפחה האחרים בבית. המכונית נותרה בבית. בון לוקח את לושס לידיו ומחליט להעביר אותו חניכות בכל מני עיסוקים ואפילו מלמד אותו לנהוג במכונית.
ברגע שהוריו של לושס, סבו וסבתו עוזבים את ג`פרסון, בון משכנע את הילד לקחת את המכונית ללא רשות, ולנסוע רחוק לארבעה ימים מחוץ לעיירה. ארבעת הימים הללו הם השיא ועיקר הסיפור כי במהלכם לושס לומד מסודות החיים, מצבן המשפיל של הנשים, מרוצי סוסים, בתי בושת, מכות וגניבות של חבריו למסע. לושס מתקשה להכיל את כל זה בארבעה ימים ומתגעגע הביתה לאימו ולהגנתה.
אהבתי את כתיבתו של פוקנר. סגנון העילגות במינון הנכון תואם להפליא את דמויות הסיפור, אבל אני די אמביוולנטית לגביו. למרות שיש קטעים עם הומור, הספר לא זרם לי והנושא לא כל עניין אותי ולכן לקח לי יחסית הרבה זמן לסיים אותו. ואולי זאת אני.
זה הספר השלישי של פוקנר שקראתי ובינתיים אהבתי והתחברתי לספרו "12 סיפורים" המומלץ מאד.
תאריך הכנסה לאתר 16/02/2019
ספרו האחרון של פוקנר הוא אולי גם ספרו הקליל יחסית, כשאני אומר קלילי יחסית אני מתכוון שיש כאן מן רוד טריפ והמורכבות בעלילה פחות מסובכת מספריו האחרים בעיני.
אבל למה יחסית? כי בתוך הסיפור הקליל לכאורה ישנה מורכבות רבה של יחסים בין גזעיים, מעמד האישה ועוד.
התקופה היא תקופה שבה המכוניות... המשך הביקורת
ספרו האחרון של פוקנר הוא אולי גם ספרו הקליל יחסית, כשאני אומר קלילי יחסית אני מתכוון שיש כאן מן רוד טריפ והמורכבות בעלילה פחות מסובכת מספריו האחרים בעיני.
אבל למה יחסית? כי בתוך הסיפור הקליל לכאורה ישנה מורכבות רבה של יחסים בין גזעיים, מעמד האישה ועוד.
התקופה היא תקופה שבה המכוניות רק התחילו לנוע בכבישים, הכל חדש יחסית, מעט מאוד מכוניות נוסעות בכבישים וגם הן איטיות מאוד ומסורבלות מאוד ולכן יש כאן פתח לעידן חדש ומרתק, אך בין השילוב של העולם החדש לעולם הישן יש לנו כאן מסע בגרות, חניכה, התפקחות של ילד צעיר, לושס פריסט בן 11 שנוסע במכונית שגנב מסבו ביחד עם נד, גבר שחור, קרוב משפחה של הילד כתוצאה ממערכת יחסים של אחד מאבותיו עם שפחה שחורה ועם, שכיר במשפחה וביחד הם נוסעים לממפיס אל בית בושת שם נמצאת אהובת ליבו של בון.
זהו ספר שהוא מסע חניכה, בגרות והתבגרות וחברות שמלמד את הילד המון על העולם ומסופר מנקודת מבטו של לושס המזדקן שמספר מזכרונות ילדותו.
העולם בעיקר בדרום בטנסי הוא עולם גזעני מאוד שם נד נחשב עדיין לנחות, מעמד האישה בחברה פטריארכלית מאוד הוא מעמד נמוך ולושס יתבגר ויצא אדם אחר מהמסע הזה.
העולם בתחילת המאה העשרים משתנה במהירות, מעמד האישה בהתפתחות, מעמדם של השחורים הולך ומשתנה, העולם נעשה מהיר יותר, קצבי יותר, תעשייתי יותר, המכוניות יצברו תאוצה וקידמה והכל מתפתח בקצב מסחרר ופוקנר מעביר לנו את העולם הזה, בחיבור בין העולם הישן והמתכלה לעולם החדש, את הרצון של השחורים להשתלב ולהיות שווים כשזכרונות העבדות מאחוריהן והשאיפה להיות בני אדם שווי זכויות עוד לפניהם.
ספר מקסים של פוקנר, סופר נפלא שהעביר את אווירת הדרום בארצות הברית טוב יותר מכל סופר אחר.
תאריך הכנסה לאתר 23/01/2019
שלושה בוזזים יצאו לדרך: לוּשֶס, ילד בן אחת-עשרה, נֶד, גבר שחור, קרוב משפחה של לושס כתוצאה מיחסיו של אחד מאבותיו של הילד עם שפחה שחורה, ובּוּן – קשוח, נאמן, אמיץ ובלתי-אמין לחלוטין; הוא התנשא לגובה מטר תשעים ושלושה, שקל מאה ועשרה קילו, והיה ילדותי לגמרי – העובד כשכיר אצל "הבוס", סבו של... המשך הביקורת
שלושה בוזזים יצאו לדרך: לוּשֶס, ילד בן אחת-עשרה, נֶד, גבר שחור, קרוב משפחה של לושס כתוצאה מיחסיו של אחד מאבותיו של הילד עם שפחה שחורה, ובּוּן – קשוח, נאמן, אמיץ ובלתי-אמין לחלוטין; הוא התנשא לגובה מטר תשעים ושלושה, שקל מאה ועשרה קילו, והיה ילדותי לגמרי – העובד כשכיר אצל "הבוס", סבו של לושס. ביום שבו רכש הסב מכונית, מתוך אילוץ בתוקף מעמדו, ולחלוטין לא מתוך צורך אמיתי, מצא בון את הנפש התאומה שלו, וכל מעייניו היו נתונים לרכב. כשצירוף נסיבות איפשר לו להשאר לבדו עם מושא תשוקותיו למשך ארבעה ימים, תמרן את לושס להסכים לצאת להרפתקה, נסיעה לממפיס, למרות שנאסר עליו במפורש להזיז את הרכב ממקומו. הילד נאבק עם פיתויין של המידות הרעות, ובחר להכנע להן. נד, שלבו נתון למירוצי סוסים, הצטרף לנסיעה למרות שלא הוזמן.
פוקנר יצר מערך כוחות מורכב בצירופם של השלושה יחדיו. לושס, שבשל גילו הוא לכאורה הצלע החלשה במשולש, מחזיק למעשה בכוחה של הסמכות בשל יחוסו המשפחתי. נד, שחור עור בדרום הגזעני של ארצות הברית, מצוי בתחתית הסולם החברתי, אך הוא אוחז בסמכות דוֹדית כלפי לושס, המתאר אותו כעובד מיוחס, מפונק וחסין בשל מוצאו. ושניהם יחד אמנם תלויים בכישוריו הפיזיים והמכניים של בון, אך עולים עליו בכישוריהם השכליים והמנטליים.
"הבוזזים", המתרחש בתחילת המאה העשרים במחוז יוקנפאטופה הבדיוני (מקום התרחשותם של ספרים נוספים של פוקנר) הוא סיפור חניכה, אותו מספר לושס לנכדו, תוך שהוא משלב את שחזור תחושותיו כילד עם תובנותיו כמבוגר. בארבעה הימים, בהם יהיה רחוק מהוריו, הוא ילמד על העולם יותר מכפי שלמד בכל השנים שקדמו להם. הוא יפגוש שוטר שיעשה בכוח שבידיו שימוש שרירותי לטובתו, ישהה בבית זונות, ישולב בהימורים על מירוצי סוסים, ילמד על מעמדה של האשה, יחזה באלימות וברמאות, ויווכח לדעת שהגזענות לא התפוגגה כלל עם ביטולה של העבדות. שום דבר לא הכין אותו לתהפוכות שימתינו לו בדרך, וכמו ילד הוא יבכה לעתים: רציתי להיות שוב בבית. רציתי להיות עם אמא שלי. כי התנסות, ידע, ידיעה – כל אלה מצריכים היערכות ומוכנות: ולא שהם ינחתו עליך בהפתעה, בחושך, כאילו שודד דרכים התנפל עליך. הייתי בן אחת-עשרה בסך הכל, אל תשכח. לושס הזקן מעיד על לושס הילד שבסיומם של אותם ימים היה מודע בחדות לעוולות החיים, שנא אותן בכל לבו, ויותר מכך, "שנאתי לא רק את העובדה שזה כך, אלא שכך זה גם יהיה אם החיים יימשכו, כל עוד המין האנושי יטול בהם חלק".
לצד סיפור החניכה, הספר הוא גם סיפורו של עולם על סף שינוי. המכונית של הסב, בין הסנוניות הראשונות של העידן הממונע, היא תופעה יוצאת דופן, אך השפעתו של עידן זה כבר ניכרת. אשה, אצלה השלושה עוצרים לאכול, מספרת כי אנחנו המכונית השלוש-עשרה שעוברת שם בשנתים האחרונות, וחמש מהן עברו בארבעים הימים האחרונים. באופן הזה איבדה כבר שתי תרנגולות, וכנראה לא תהיה לה ברירה אלא להכניס את כל החיות למכלאות, אפילו את כלבי הציד. לושס מספר על שטחי בר שנסוגו מפני הציביליזציה בקצב שהלך והואץ, ואולי עד 1980 גם המכונית לא תצליח להגיע לשום שטחי בר, כי היא עצמה תחסל את שטחי הבר שהיא מחפשת.
בשונה ממרבית ספריו האחרים של פוקנר, סגנונו של "הבוזזים" פשוט יחסית ופחות מאתגר. במקומות רבים, אף על פי שהתנסויותיהם של השלושה אינן קלות, הסיפור אפילו מצחיק. לושס מתאר סצנות משעשעות בבית ובדרך, ואינו מהסס גם ללגלג על עצמו: "אמרתי, והאמנתי בזה (אני יודע שהאמנתי בזה כי אמרתי את זה אלף פעם מאז, ואני עדיין מאמין בזה ומקווה לומר זאת עוד אלף פעמים בחיי, ונראה אם מישהו יעז להגיד לי שאני לא מאמין בזה), לעולם לא אשקר שוב". למרות שהספר מאפשר קריאה שוטפת, תובנותיו המרשימות, תוצר של התבוננות מעמיקה, ראויות שיתעכבו עליהן.
הספר זכה לתרגומה היפה של שרון פרמינגר. המתרגמת שימרה את שגיאות הדיבור של גיבורי הספר במינון מוצלח, כזה שמשקף רמת עילגות מסוימת, אך אינו צורם מדי לקורא. את העטיפה הנאה אייר רענן מורג ועיצב דקל בוברוב.
ב-1963 תורגם הספר על ידי עליזה נצר בשם "החומסים", וראה אור בהוצאת עמיחי.
מומלץ בהחלט.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|