לילדים חדשים, במקום חדש, קשה להשתלב בחברה..
זה נשמע אולי עצוב, אבל זו המציאות.
גם שירן, ילדה חדשה הלומדת בכיתה ד'1, נתקלה בבעיה זו.
שירן ילדה שקטה. 
כאשר ילדי הכיתה שאלו מה שמה, היא לא ענתה...
לאט לאט, סקרנותם של ילדי הכיתה גברה והם רצו לדעת תשובות. 
כאשר שאלו את המוצא שלה, 
שירן לא ענתה... 
וכאשר שאלו אותה אם היא ערבייה גם כן לא ענתה.
חלק מהילדים המציאו שמועות...
שראו את שירן בחדר מחשבים, מול מסך שבו הוצגו תכנים בשפה הערבית...
וחלקם סיפרו ששירן הגיעה מכפר ערבי בצפון הארץ ...
וכך זה הלך, שאלו שאלות, שירן לא ענתה ולכן הסיקו מסקנות.
מלבד הקושי של מקום חדש, 
היה קושי רב עם ילדי הכיתה בכל פעם ששירן הופיעה מול עיני הילדים, 
הם היו מלחששים ומצחקקים, 
חלקם התעלמו מנוכחותה, 
אחרים הטיחו בפניה טענה, "את הערבייה!" והיו שאף מוסיפים "הכיתה היא ליהודים בלבד." 
שירן משקיעה מאד בהתעמלות קרקע וגם מצליחה. 
אלו מבין הדברים שקורים גם לנו בעולם האמתי, לא רק בספרים.
ילדים דוחקים ילדים אחרים לפינה ושואלים שאלות נוראיות, מי שלא עונה, מסיקים עליו מסקנות.
הרי זה לא משנה אם היא ערבייה או לא,
זה לא משנה בכלל מה הדת שלה, המין או מה מוצאה.
לכל אחד יש משהו  שמייחד אותו.
אנחנו צריכים לאהוב את כולם ולבחון אותם לפי ההתנהגות שלהם
וכך לבחור חברים.
לפי דעתי זה ספר עם משמעות גדולה!
אני נהניתי מאד
ולכן אני ממליצה
נויה ארניה
בת 11