הספר שכתבה אסיה שרון עוסק במבנה הטקסט העיוני.
מה הכוונה בשם הספר: "מילים בונות תמונה" ? על העטיפה הפנימית שבראש הספר, מוסבר השם: "הכרת המבנה השלם של הטקסט העיוני לפני הקריאה דומה להתבוננות בתמונה השלמה לפני העיון בפרטים".
אסיה שרון מציעה: כדאי לקורא לדעת את המבנה של הטקסט ורק אחר-כך לרדת לפרטיו.
זה הכלל הראשון לכותב ספר עיוני, אומרת המחברת ב"פתח הדבר" של הספר (עמ' 15) ובפרק הראשון (החל מעמוד 21 ). רוב הקוראים בטקסט העיוני, מעוניינים לקרוא אותו במהירות ובקלות.
כאשר הכותב ניגש לכתיבת ספר עיוני, עליו לתכנן את מבנה הטקסט בצורה מאורגנת היטב, דבר שיעזור לקורא להבינו בבהירות ובאופן מעמיק. (פתח דבר, שם). מסתבר, אומרת המחברת, שאפשר למסור לקוראים מידע על מבנה הטקסט, עוד לפני שהקורא קרא את הספר. (שם, עמ' 16). (בין השאר גם באמצעות ראשי הפרקים) בניגוד לטקסט הסיפורי, שמחפש את דרכו ללב הקורא דרך הרגש, הטקסט העיוני פונה אליו בדרך השכל, אך גם הוא פונה באסטרטגיות הפונות אל החוויה והרגש. (עמ' 18).
הספר פונה למי שמעוניין להעלות את רעיונותיו על הכתב, אך גם כדי ללמד אחרים לקבל ביטחון, לכתוב טקסט עיוני בצורה נכונה. לעודד וללמד כותבים שונים. הספר מיועד גם לעורכים. שיפור מיומנות הכתיבה, יש בכוחה לשפר גם את הקריאה והדיבור. ( עמ' 19 ).
עד הנה פתח דבר.
מהו מבנה הטקסט? הוא קשור ל- 3 היבטים: כינוס הנושאים לקבוצות, ההיררכיה של הנושאים, סדר הופעתם. מסקירה של מחקרים שנעשו על השפעות המבנה של הטקסט על הקריאה, לומדים עד כמה חשוב המבנה המרכזי להבנת התכנים.
המקרו-מבנה (המבנה הכללי של הטקסט לפי חוקרים הבולטים בתחום, ראה עמ' 28 פסקה שניה) הוא זה שמסביר מה הם הרעיונות המרכזיים והקשרים ביניהם, ולכן גם נותן את התמונה הכללית של הטקסט השלם. כדי שהמידע בטקסט ימשוך את הקורא יש להוסיף מידע קונקרטי שיהפוך את החומר לפחות מופשט ולא קשה להבנה.
את המבנה של הטקסט הדיגיטלי מכנים מבנה גמיש, כי הקורא יכול להגיע לתכנים לפי הסדר שיבחר בעצמו.
אולם החופש שמאפשר לימוד כזה גם גורם לא פעם תחושה של בלבול ואיבוד הדרך כי עליו ליצור בעצמו את מבנה הטקסט. המבנה ההיררכי חשוב למי שלא מכיר את התכנים ואילו לקוראים בחומר הזה, שיש להם ידע
קודם, הוא פחות חשוב.
המחברת מביאה תרשימים שונים וכן דוגמאות מספרים.
עקרונות לארגון התכנים בטקסט:
יש עקרונות אחדים לארגון התכנים בטקסט, כותבת אסיה שרון. אחת הדרכים המומלצות הוא מבנה המתואר כמשפך. זהו המבנה הקלאסי של הטקסט העיוני, רחב בחלקו העליון והולך וצר בהמשך. החלק הרחב מביע רעיונות כלליים ומופשטים והחלק הצר מייצג רעיונות ספציפיים יותר. בספר מובאים איורים של משפכים שונים ודוגמאות לשימוש בהם, למשל בנושא המחול (עמ' 41). ההחלטה על פי איזה עיקרון לארגן את התכנים תיקבע לפי מטרת הטקסט. הסדר יכול להיות כרונולוגי, ליניארי, וגם באופן גרפי.
אפשר להמשיך ולהביא את עיקרון השקיפות (פרק חמישי) ואת הטקסט הטיעוני.
אני בוחרת לפנות אל האחרית דבר , עמ' 129-131 ולסכם בהבאת דבריה החשובים של המחברת:
המורה הבא ללמד כתיבה, צריך להעמיד לפניו בראש ובראשונה את העצמת הלמידים. הם צריכים להרגיש שהם מעוניינים ויכולים לעמוד באתגרים המיוחדים האלה בתחום הכתיבה. עליהם להבין מה המשמעות לכל מרכיב שהם לומדים. כיצד הוא מתקשר להיבטים האחרים. בין השאר יש להתייחס למטרות הכותב, לחשיבות מרכיבי הטקסט ולמשמעות המונחים.
"התייחסות מודעת למבנה ושימוש בהצעות שהובאו בספר זה, עשויים לתרום לא רק להבנת הנקרא אלא גם להעצמת הכותבים והקוראים ולעידודם להמשיך לקרוא ולכתוב טקסטים עיוניים", (עמ'131)
ציטטתי את דבריה האחרונים של אסיה שרון בספר זה. השתמשתי במקרים רבים במילותיה ובהגדרותיה שלה, כי איך אפשר לסכם הגדרה או משפט אשר המחברת חשבה רבות על כל מילה בניסוחו?
מקווה שהבהרתי את חשיבות הספר לרוצים ללמוד כתיבה וקריאה משמעותית.
הכרתי את אסיה אישית.
היא הייתה המו"לית של ספרי הלפני אחרון. ("עקבים בחול") עריכתה את הספר יחד עם יוסי שרון - הייתה מעולה. קוראי עברית מצויינים ציינו שלא מצאו בספר אפילו טעות אחת בשפה ובלשון.
אני מודה לאסיה ומאחלת לה הצלחה בספרה זה.
ממליצה עליו למי שמכין עצמו לכתיבה או קריאה בספרים עיוניים.
