ביקורת זו עלולה להכיל ספויילרים לעלילה !

אנה

שבריר של שניה לפני שאנה מגיחה אל העולם מרחם אמה היא חווה את אכזריות הטבע. בועית חמצן אחת, שאינה מגיעה אל המוח עקב חניקת חבל הטבור, גורמת לשיתוק מוחין חלקי. התוצאה? רגליים רועדות, ברכיים מתנגשות – הכול בשם חוסר הקורדינציה. אנה – נפש של משוררת עם מילים גדולות ושיער פרוע. וחוצפה של בת שלוש-עשרה וחצי לא טיפוסית:

"מילה היא לא חזייה, אם יש לי אותה, אני יכולה להשתמש בה, לא צריכה לחכות שתתאים לי." [17]

בקיץ ההוא אנה מרגישה יציבה. היא מתאמנת על רצועת החול וסופרת מאה צעדים רצופים. והיא חולמת על אופניים. וגונבת אותם. כשאחיה הפעוט, תום, מחבקה מאחור, הם יוצאים יחדיו לדהירה פראית על המזח. הרוח מכה בפניה בשחוק. אנה מרגישה קלה. קלה מידי. תום כבר לא מחבק אותה. הוא מרוח על המזח.

ואנה שותקת. גם המשטרה באה וקובעת כי מדובר בתאונה. הילד נפל מהמזח. האופניים כבר מזמן לא שם. הם הושלכו בסמטה צדדית. ואנה שותקת. תום ניפץ את הראש. אולי הוא לא יחיה בכלל. אולי הוא יהיה מפגר. רק לא מפגר. אנה שותקת ומבשלת בתוכה דייסה סמיכה. בליל מכוער של מחשבות, רגשות-אשם וחרטה.

"הלוואי ויכלה לחלק מספרים למחשבות, להושיב אותן על ספסל בחדר-המתנה כמו בקופת-חולים ולטפל בהן לפי התור. מחשבה מספר אחת, מה מציק לך? ואם מספר ארבע תכניס ראש בדלת ותגיד, יש לי רק שאלה קטנה, אפשר?, תעשה לה סימן של תסגרי ותמתיני בחוץ. ואם שמונה תתפרץ פנימה ותתחנן שהיא מקרה דחוף, תגיד לה, מצטערת, כל המחשבות במצב אנוש." [112-113]

חלי

"היתה בוכה עכשיו, אלמלא הייתה לה סיבה לבכי, אבל כשיש לך סיבה מוצדקת, תבלעי את רוּקֵך ותתאפקי. לבכות בגלל החול והים? מותרות של משוררים." [36]

היא לא בטוחה אם יש לה או אין לה דו-קרב עם אלוהים. הוא שם, אין לה ספק. אבל היא לא המשרתת שלו. היא חלי חייט-טיילור. עם חלומות גדולים על אמריקה ושני ילדים נכים. שלושה ילדים אם מחשבים את נעמי היפהפייה, מתנחלת מתלמדת שהלכה להעביר את הקיץ בהכנת כרזות כתומים נגד הפינוי. יותר טוב שם מאשר בים עם כל הבחורים השורקים והחזה שמתחיל להתפתח. אבל יש לה, לחלי, עוד שניים. אנה שלה שאלוהים החליט להעניש עוד לפני שבאה לעולם. ותום היפה שחשב שהוא ציפור ועף מהמזח. ויש לה את מייק. שתי פיסות שמיים כחולות שמסתכלות עליה ולא מורידות ממנה את המבט. גם כשהמבט פוזל, לא אחת, לשדות זרים.

בגיל 40 היא מחשבת את החיים שהיו עד כה ושוקלת את הצעדים לחיים שיבואו. בזמן שבנות גילה מורידות הילוך ונכנסות לתרדמת, חלי בוחרת לחיות. עד הסוף. והיא כבר תראה לו, לאלוהים הזה, שככה המיט עליה צרות. היא, חלי חייט-טיילור, תעשה אמריקה גם בלי אמריקה.

"גם היום אין לה כוונה לעמוד על רציפם של החיים, לראותם עוברים על פניה ולכסוס ציפורניים. היא עוד תרוץ אתם, הריסים שלה יסמרו ברוח, העפעפיים יצרבו, השמלה תתנופף ותופשל..." [158]

מייק

"לא, הוא לא הולך להתווכח עם החיים, הוא עושה מה שהוא יכול בשביל להבין אותם." [57]

כמה זמן עבר מאז דהר במורדות קריית-יובל על אופניו, חולם על אמריקה, לעשות את המכה הגדולה. בינתיים החיים שלו מחולקים לשניים. חצי על האוטובוס בדרך להציל את מי שעוד לא טבע במצוקות החיים. החצי השני בים. איפה שהנפש שלו משוחררת בלי קשר לכמה באגטים נמכרו היום. אבל גם לאדם הכי משוחרר יש מחויבויות. בסולם העדיפויות התברגה לה במקום הראשון משפחתו הקטנה, הרבה מעל החלומות על החופש.

"מה הבן אדם יודע, בבוקר מקלל את העננים שלקחו לו פרנסה, בצהריים מברך אותם שעוזרים לו לחפש ילדה. רץ כמו כלב שזרקו עליו אבן, אנשים זזו, פינו לו דרך, לא חשדו בו שהוא גנב או אסיר נמלט. אבא שקרוע על הילדה שלו רואים את זה עליו, גם אלוהים אומר לו תעבור, תעבור." [207-208]

משועבד למשפחתו, מייק נשבע שהם עוד יגיעו לאמריקה. גם עם שני ילדים נכים. שרק יהיו שניים. שרק יצליחו להציל את תום. הוא מוכן לעשות הכול לשם כך. תולה פתקים על דלת המקרר, לא לשכוח את השלישית שבהתנחלות. ועיניו הטרוטות מחפשות אחר אנה. הוא עוד ילמד אותה לרכב על אופניים. רק למה היא כל כך פוחדת מהם עכשיו?

"כמה רמאות משקיע הבן אדם בשביל שיעזבו אותו רגע לנפשו." [66]

תסמכו על מייק. הוא יודע לכבד את השקט של הבן אדם. והוא יסדר הכול. גם לשרה הוא דואג. מסתכל עליה מהצד ולא מבין איך אפשר להאמין כל-כך באל הממיט עליך אסונות. מסתכל ושותק. וגם קצת פוזל. יש לו חולשות, לבחור, הוא חייב לטעום את החיים כל אימת שהם מציעים. אבל אין שפתיים אדומות ותלתלים בוערים שימנעו ממנו לחזור הביתה אל חלי שלו.

אדיסו

"התעצבן על עצמו, אתה, מה אכפת לך, הם לא המשפחה שלך ולא כלום, אם אתה מחפש לדאוג, יש לך את אמא שלך והאחים שלך, אתה תעשה את שלך בשקט." [152]

מה הוא עושה שם בכלל? במקום הנכון ובזמן הכי נכון. הוא שם כי יש לו אחים קטנים בבית שצריך לקנות להם מחברות וג`ינס ב-30 שקל מהשוק. הוא שם כי יש לו אמא שאוכלת את עצמה כמו שלועסת את קצה המטפחת שלה. ידיה עייפות מניקיונות, לבה כבד מהחיים. הוא שם. כי הוא צריך להיות שם. כי ככה זה כשיש מסלולים קבועים.

"ככה הבן אדם, יש לו התחנות שקבעה לו הממשלה וחייב לנסוע לפי הסדר, טיפת חלב, גן טרום חובה, גן חובה, בית-ספר יסודי, חטיבת ביניים, חטיבה עליונה, צבא, ובין תחנה לתחנה חי את החיים שלו לפי הכוח שיש לו ומה שהוא רוצה מעצמו." [131]

ומה אכפת לו בכלל. מוריד את העיניים איפה שצריך. שלא יראו שהוא מסתכל. מפעיל את המיקסר על ריק. שלא ידעו שהוא שומע. יש לו מספיק על הראש משלו. למה לו צרות של אחרים? אבל הוא שם והוא רואה. ושומע. ואפילו שעוד אין לו תעודת-זהות, הוא מבין. מאחורי הדלפק הוא שולח חצי מבט חטוף, רק לבדוק שהיא לא נופלת. דואג שתאכל. הוא שם כדי לרוקן את הבטן המלאה של אנה. ומצדו שתבוא עכשיו המשטרה.

"נזכר ביד של אנה שהיתה עליו ונהיה לו חלק וקריר בגב. נזכר שמחר היא חוזרת וסובב חזק את הפדאלים ושמע מהאופניים שלו רשרוש כמו של ים ונהייתה לו רוח בפנים והרגיש את עצמו כאילו הוא דולפין, שוחה וקופץ  וצולל ומזנק." [251]

חלי ומייק, זוג אוהב, עובדים למחייתם בקיץ בהפעלת קיוסק בחוף הים, ובחורף הבעל מייק עובד בתפקיד נהג אוטובוס. הם הורים לנעמי, אנה ותום. חלי ויתרה על קריירה והגשמה מקצועית והקדישה את חייה למען משפחתה. לאנה, בזמן הלידה היה כרוך חבל הטבור סביב ראשה וזה גרם לכך שמוחה החסיר בועת חמצן, וגרם לה נכות מוטורית קשה.

ההתמודדות של אנה מאוד קשה, עם המבטים והכשלונות שלה בהליכה, הראש פועל היטב, אך הגוף בוגד בה שוב ושוב. נעמי ילדה יפהיפיה וכמעט מושלמת ותום אחיהם הקטן.

כל משפחתם חיה ומתפרנסת בים, עד שיום אחד אנה נושאת את תום על האופניים, תום מרפה את ידיו ממותני אנה, ידיו נשמטות,הוא  נופל וראשו מתרסק. החל מפגיעת המוח הקשה של תום, גורל המשפחה משתנה לחלוטין ומעתה כל תשומת הלב המשפחתית מוקדשת בעיקר להתעוררותו ויותר מאוחר שיקומו של תום.

אדיסו, נער אתיופי, מתקבל לעבודה בקיוסק ומתפעל היטב את המקום, בזמן שההורים מבקרים את ילדם בבית- החולים ובמוסדות השיקום.

אדיסו, בא ממשפחה קשת יום, עם מספר אחים, אח במוסד ואבא שנטש את המשפחה לאנחות. לאדיסו יש לב רחב ורחום והוא תומך באנה פגועת המוחין ומעניק לה אוזן קשבת ויחס אוהד בזמן שהוריה טרודים סביב פציעת אחיה וסביב פרשיות רומנטיות שונות.

בין ההורים יש אהבה גדולה, אבל מערכת היחסים פתוחה, כך שהבעל יכול לקיים יחסי מין גם עם נשים אחרות וכך גם אשתו יכולה לקיים יחסי מין עם גברים אחרים וזה בהסכמה בינהם. ברומן יש גם השתקפות של רגשות קנאה, זעם וכעס בעקבות התאהבויות רגעיות.

נעמי האחות היפה , נשלחת להנתחלות על מנת למנוע צרות לא צפויות מגברברי חוף הים שלוטשים בה עיניים כמו שזאב לוטש עיניים לטרף. היא מתארחת בקיץ אצל דודתה הדתיה אם לשבעה ילדים.

אנה, האחות הגדולה, נושאת בקרבה סוד גדול, היא לא מספרת למשפחתה שלמעשה אחיה, נשמט מהאופניים כשהרכיבה אותו מאחוריה, אלא שתום נפל מהמזח, הסוד הגדול שהיא טומנת ומחביאה בתיבת ליבה משפיע על חייה ולא לטובה.

הרומן כתוב  בשפה יפה ועשירה , יש שימוש במטאפורות מקוריות ומופלאות. הוא כתוב בזרם התודעה, מצד אחד הוא מסקרן מאוד לקריאה וגורם למעורבות רבה של הקורא, כאילו הוא "נכנס לסרט", אך מצד שני הרומן לא מתמסר בקלות ולו מכיוון שהוא כתוב מנקודת המבט המחשבתית ולא רק ההתנהגותית של כל הדמויות  המעורבות.

הדמויות השלמות ביותר והעגולות ביותר  ברומן הם אנה ואדיסו, הסופרת נכנסת ממש לנימי נפשם.

מייק הנחשק, חלי המתמודדת  עם קריסת משפחתה ותהילה היפה והשמנה מהסרטים שמנסה לפתות ללא לאות, כמו "פאם פטאל"  מנוסה את מייק, תום- הילד שמוחו נפגע מהתאונה, הדייג הגברי המסוקס ששחף את חלי להרפתקה רגעית על ספינתו בלב ים, , נעמי, האחות היפה, שרה ונחשון הדודים הדתיים, כולם בהחלט דמויות מעניינות, אך מנעד רגשותיהם  ואפיון דמותם דל יותר לעומת רגשות ואפיון דמותם של אדיסו ואנה.

בסיכומו של דבר, אהבתי לקרוא את הספר, העלילה מענינת, השפה עשירה ויפה, המטאפורות יחודיות. הספר העניק לי הרבה שעות הנאה ומחשבה.

אני בהחלט ממליצה על הספר.