|
|
|
אמזלג |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 1303 |
|
|
עמנואל אמזלג הוא גבר שכמוהו לא פגשנו בספרות העברית. אינטלקטואל מזרחי תל-אביבי השקוע עד צוואר בתרבות המערבית, פציפיסט וגנדרן. לאחר התפרקות נישואיו, בהיותו כבן 50,
השבר מוביל אותו להתחקות אחר שורשיו. במסע אל תוך הגנאלוגיה המשפחתית מתעוררות בו תהיות מטא-פיזיות, מוסריות וחברתיות. לאורך המסע אמזלג נקלע לסבך של זיקות אישיות:
יחסו אל הוריו שמהם התרחק תרבותית, הקשר עם רעייתו לשעבר, עם ילדיו המתבגרים אל מציאות מורכבת, יחסיו עם האליטה האקדמאית ובנוגע למדינה שנעשית זרה – כל אלה עומדים למבחן.
מתוך הזיקות הללו עולה דמותו של אדם מורכב שחי בין העולמות וממוקם בעמדת התבוננות קיומית. אמזלג הוא גם ספר על מצבו של האדם המשכיל בישראל ואוניברסלי מאין כמוהו.
יוסי סוכרי זכה בפרס ברנר לספרות עברית, בפרס ראש הממשלה ובפרס המכון הישראלי בוושינגטון. ספריו תורגמו לשפות זרות וזכו לשבחי הביקורת. ספרו בנגאזי-ברגן-בלזן,
הרומן הראשון בעברית – וקרוב לוודאי בכל שפה – המגולל את סיפורם העלום של יהודי לוב בשואה, הומחז והיה להצגה בתאטרון למאמא בניו יורק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 12/03/2020
אז אתחיל בכריכה. אנחנו קוראים לזה בשיווק KEEP IT SIMPLE. הסופר נותן לטקסט לדבר ומחליט להשאיר כריכה חפה מכל תמונה או איור. וזה כאשר גיבור הספר הוא אדם של אסתטיקה וטעם טוב.
עמוד 178- על קברה של אמו אומר הגיבור הראשי:
"האידאולוגיה היא הסוהרת הכי קשוחה של המחשבה, ולהיות אני... המשך הביקורת
אז אתחיל בכריכה. אנחנו קוראים לזה בשיווק KEEP IT SIMPLE. הסופר נותן לטקסט לדבר ומחליט להשאיר כריכה חפה מכל תמונה או איור. וזה כאשר גיבור הספר הוא אדם של אסתטיקה וטעם טוב.
עמוד 178- על קברה של אמו אומר הגיבור הראשי:
"האידאולוגיה היא הסוהרת הכי קשוחה של המחשבה, ולהיות אני בשבילי זה אומר לתת למחשב שלי להיות חופשיה מכל סוהר, ולהיות אני, למדתי ממך. סלחי לי, הממי אם פגעתי בך, אכזבתי אותך, לא הבנתי משהו, לא קלטתי שאם את לא תהיי את, אז אני לא אוכל להיות בסופו של דבר אני."
סוכרי כותב מעניין. אבל לא מספיק ממוקד והעלילה מנסה לשלוח זרועות לנושאים רבים, רבים מדי.
גירושין, מימוש עצמי, רומנים, יחסים עם הורים, קשר אם אחותו, משברי זהות, מצב רפואי, טיול שורשים למרוקו וכדומה. נכון שאת הכל מנסה סוכרי לבסס על הילדות שלו- אבל הייתי מצפה מעורך הספר ש"ינקה" החוצה כמה וכמה נושאים.
וכך הוא כותב על עצמו (עמוד 175): "לפתע הכיר בבעיה: אני כל הזמן מחפש אחורה. הלוא יכולתי לעשות כל כך הרבה במקום זה. בליבו דמיין לפתע איך יקים חלקת אלוהים קטנה בלב המרחקים הירוקים. מוסד כלשהו, מעין בית ספר. למה מעין? בית ספר. בית ספר של סובלנות ושל סקרנות, בית ספר של הומניזם וכבוד הדדי."
סוכרי הוא תל אביבי בנשמה. גר בתל אביב וכל יציאה שלו מאזור הנוחות שלו גוררת השוואה לחייו בתל אביב והסתכלות מעמיקה על אנשים שבוחרים לגור במקומות אחרים. בעיקר על אחותו שגרה מעבר לקו הירוק, מהלך שלאמזלג קשה מאוד לקבל.
החבר הטוב של אמזלג הוא דניאל רוזונצוויג כדי לחדד ולהעמיק את השונה והשווה בין שתי התרבויות. על חלומות משותפים שלהם שגם הופכים למשהו ממשי (אמנע מסופילרים). אמו של אמזלג אומרת לו כי רוזונצוויג הוא חבר טוב- "הנפש שלו נקייה". ושוב הפער בין אשכנזים למזרחיים בולט גם במערכת היחסים הזו.
לאחר הגירושין מאשתו, מנסה עמנואל להדק את הקשר עם הילדים שלו. אך לא ממש מצליח בזה. הוא מרגיש שהכל "נגדו". פעם קראו לזה אדם ממורמר והיום קוראים לזה "לא מוצא את עצמו"
עמוד 36 "אנחנו צריכים להתייחס אל הבית שלנו כמו שאנחנו מתייחסים למחשבות ולעמדות שלנו. כל יום לבחון אותו מחדש"
ועוד אנקדוטה ברוח הימים האלו (מרץ 2020) בעמוד 40 מתלבט אמזלג האם להזמין בירה קורונה.
בסה"כ ספר מסקרן ושונה, 179 עמודים שכדאי לקרוא.
תאריך הכנסה לאתר 05/10/2019
יוסי סוכרי מגיש לנו גיבור שהוא אנטי גיבור לחלוטין. הגיבור החדש של הספרות.(כמו שהגדירה אותו עבורי חברתי בשיחה על הספר ) גיבור שאולי לא נאהב אותו, אבל אנחנו צריכים בהחלט להכיר אותו ואת מניעיו.
“אמזלג” הוא יומן מסע פסיכולוגי. יומן מסע חיצוני ופנימי... המשך הביקורת
יוסי סוכרי מגיש לנו גיבור שהוא אנטי גיבור לחלוטין. הגיבור החדש של הספרות.(כמו שהגדירה אותו עבורי חברתי בשיחה על הספר ) גיבור שאולי לא נאהב אותו, אבל אנחנו צריכים בהחלט להכיר אותו ואת מניעיו.
“אמזלג” הוא יומן מסע פסיכולוגי. יומן מסע חיצוני ופנימי שלפעמים הגבולות בין שניהם מטשטש.
הספר נפתח בידיעה ומסתיים בידיעה. בפתיחה אמזלג יודע שנישואי הסתיימו. ומרגע הבנת הידיעה הזו הוא מתחיל במסע אישי לא מתוכנן ולא מודע אל עצמו.
עמנואל, מנו, אמזלג, בן לאם שנולדה בלוב ולאב שנולד במרוקו. אמזלג הוא דור ראשון בארץ. וככזה הוא מחפש את זהותו בתוך העבר של הוריו, ההווה שלו והעתיד של ילדיו.
אמזלג בן החמישים, מתגורר בלב תל אביב, במקום הכי רוחש של העיר.(המקום הכי אהוב עלי בעיר) הוא מרצה, מורה לפילוסופיה. אינטלקטואל קורא ספרים, קירקיגור, פסואה. הוא מכור לבגדי מעצבים ומותגים, שהם עבורו פיצוי על ילדותו ומוצאו המזרחי שנחשב בעיני נחות. רכישת ג’קט מותגי או חולצת פשתן יוקרתית בסכום של חצי משכורת גורמת לו לעונג עילאי.
לאחר שנפרד מאשתו הרופאה, הוא שוכר בית קרוב אליה ולילדיו. פירוק הנישואים ופירוק הבית מוביל אותו למחשבות על, “מה הופך טריטוריה פיסית לשייכות.” או “האם בית הוא המקום שבו גדלת או שבית הוא ירושת מסורות וחוויות מהורינו.”
מכאן הוא יוצא למסע בעל כורחו אל עברו, הוא מגיע לבית הוריו בגבעת שמואל, בית שניסה להתחמק ממנו בילדותו. בית שבו הוריו שמרו על המסורת שלהם מִשָם, מרוקו ולוב. אמו המשיכה ללבוש את הבגדים הצבעוניים של בני עדתה. בגדים שבהם התבייש אמזלג כילד וניסה לפצות עצמו בבגדים מהודרים בבגרותו. בית שאמזלג התבייש בו, כי הוריו היו שונים ולא התערו בחברה הישראלית.
והוא אמזלג ניסה בכל כוחו להדחיק את הבית המסורתי המזרחי והפך ל”משתכנז”. חושב על חברו האשכנזי, רוזנצוויג, ״הוא לא יבין לעולם את הנידחות את ההרגשה של הימצאות הרחק מהמקום והזמן שבו הדברים מתרחשים לדעת שאתה בחוץ מבלי שיהיה לך מושג איך נכנסים״.
המסע הוא לא רק אל שורשי ביתו שלו ,אלא מסע אל תוך עצמו, איזה אבא הוא. והוא משתדל כל כך לרצות את ילדיו ולפצות אותם על פירוק הבית. מנסה להדחיק את המחשבה שהבית עבורם הוא הבית של אשתו, וביתו הוא רק בית אירוח. הילדים מצידם מנצלים את החולשה ועושים עליו מניפולציות. אם חשב שיהיה לו זמן איכות עם ילדיו הרי הוא מגלה כעת שזהו זמן ההופך לאיום ממשי על קיומו. יש בספר סצינת גלידה הזויה שבה הם מטלטלים אותו מגלידת ונילה לגלידה סיצלינית כשכל אחת נמצאת בצד אחר של רחוב אבן גבירול. והוא מנסה לרצות אותם ולהיות האב מספר אחד, עד שצועק די !!! והם נבהלים.
אמזלג עובר מסע חובק עולם, מסע פיסי ורגשי. הוא מוצא עצמו מתקרב למזרחיות של הוריו, מתחיל לחקור את אומנותם. נוסע אל מקום הולדתם ועדיין מרגיש שאינו שייך. מתעורר בו ספק רדום.
״ אפשר שהשקעתי את עצמי בלימודי התרבות המערבית כתחליף למה שהציעו לי הוריי מצפון אפריקה? אולי התאמצתי כל כך, לא רק כדי להצליח, אלא דווקא כדי להתרחק.״
אמזלג הוא הטיפוס שחושב. הרבה שיחות מתרוצצות במוחו לפעמים כמעט כמו זרם תודעה. הוא חושב על הכל ועובר ממחשבה אחת לשנייה. הוא ועצמו מנהלים שיחות נפש.
ככל שעוברים החודשים מגלה אמזלג שהוא לא היה מודע לעצמו. הוא מגלה אמזלג חדש, את זה שניסה לברוח ממנו ואת זה שהדחיק. למעשה הוא מבין שבניסיונו להדחיק ולברוח מבית הוריו המזרחיים ולנסות להיות מישהו אחר הוא איבד את האני העצמי שלו.
רק בסיום הרומן הוא מגיע לתובנות ומחשבות מזוככות. מחשבות של מי הוא באמת ושהוא תוצר של עבר הוריו וההווה שלו. הוא מבין את מניעי הוריו והתנהלותם ומפנה את רגשות האשם לחמלה.
מודה, היה לי לא קל לקרוא את הספר מכמה טעמים. אמזלג הכעיס אותי, לא בגלל רגשות הקיפוח וחוסר האהדה שלו למוצאו, את זה אני מכירה ומבינה ואיני שיפוטי,. אלא בגלל התנהלותו. היתה לי תחושה שהוא שט בתוך חיו, הכל מנווט אותו ולא הוא עצמו ואת מעשיו. הקושי השני היה באופן הכתיבה, הכתיבה היתה ברובה אינפורמטיבית, לא הצלחתי להרגיש את אמזלג. שיחה עם חברה על הספר הובילה אותי לסיימו. (תודה לי-את) ו….היה שווה ביותר לעבור עם אמזלג את כל התלאות שלו בשביל להגיע אל מונולוג הסיום חוצב הלהבות שלו ולהתרגש יחד איתו. ובאמת שהתרגשתי ואפילו הזלתי דמעה. כל הספר היה טיפוס איטי אל הפיסגה.
עוד מילה על העטיפה הסגפנית שאינה עומדת לפי כללי השיווק. העטיפה גאונה לדעתי, כאילו אומרת, הנה אני אמזלג עומד לפניכם, ככה כמו שאני, בלי מותגים, בלי בגדים. חושף את עצמי. קבלו אותי כמו שאני, נולדתי מחדש.
“אמזלג” הוא ספר שמתוך שבר ומשבר צומחת דמות עם זהות ושורשים חדשים.
ממליצה מאוד.
תאריך הכנסה לאתר 05/10/2019
נא להכיר: עמנואל אמזלג, משכיל חילוני ואינטלקטואלי גר בתל אביב. שורשיו מזרחיים, אמזלג אביו יליד מרוקו ואימו ילידת לוב והם גרים בצניעות בגבעת שמואל מאז שעלו לישראל.
אמזלג (תמיד מציג את עצמו בשם המשפחה) מתבייש בזהותו האתנית, מתרחק תרבותית מהוריו, וכל חייו מושקע בתרבות המערבית וקשריו... המשך הביקורת
נא להכיר: עמנואל אמזלג, משכיל חילוני ואינטלקטואלי גר בתל אביב. שורשיו מזרחיים, אמזלג אביו יליד מרוקו ואימו ילידת לוב והם גרים בצניעות בגבעת שמואל מאז שעלו לישראל.
אמזלג (תמיד מציג את עצמו בשם המשפחה) מתבייש בזהותו האתנית, מתרחק תרבותית מהוריו, וכל חייו מושקע בתרבות המערבית וקשריו בעיקר עם האליטה האקדמאית. הוא מאד גנדרן וקונה לעצמו רק מותגים ידועי שם מאירופה, שלפעמים עולים לו חצי-משכורת, אבל זה עושה אותו מאושר ואין לכך תחליף.
באמצע החיים, הדס אשתו של אמזלג מודיעה לבעלה שברצונה להתגרש. שני ילדים יש להן, דוד ואנה והאב מאד קשור אליהם ובעייתו הגדולה, כיצד יודיע להוריו הקשישים על הגירושין.
בגיל חמישים אישיותו של אמזלג עדיין לא מגובשת ומתנדנד בין שני עולמות, המזרחי והמערבי ומקטר ללא הפסק על דחייה גזענית של המזרחים והמדינה נעשית לו זרה.
יום אחד אמזלג מחליט להתחיל לחקור את התרבות המזרחית, לקרוא ספרים ולהאזין לשירים מזרחיים ובלב שמח הגיע להוריו להשמיע להם אותם: "שני הקשישים הקשיבו לשירים והנהנו בראשם בלי שיסגירו את התרשמותם."
"מוריס האב חייך אליו, "יא חביבי, אנחנו היינו שומעים שירים שהם קלאסיקה הרבה יותר גדולה, אתה מביא לנו מוזיקה שבשבילנו היא מודרנית."
לאחר מותו של אביו, ביכה אמזלג את העובדה שמעולם לא התכוננה בינו ובין אביו ולו שיחת נפש אחת והוא חש החמצה גדולה.
אישיותו המורכבת, המבולבלת וחסרת חוט השדרה של אמזלג עצבנה אותי לאורך כל הדרך. הוא מנסה אמנם ליישר גב ולהיות אוזן קשובה יותר לבני עדתו, אך אני רואה בזה ניסיונות כושלים ולא יותר. נכון לעכשיו, אמזלג לא משכנע אותי באמינותו.
תאריך הכנסה לאתר 09/09/2019
גיבורי הספר אינם אנשים אלא רגשות: תחושת אפליה, תחושת חוסר שייכות ותחושת אי שביעות רצון כללית.
עמנואל אמזלג נולד בשכונת שוליים בתל אביב, להורים ממוצא מזרחי: האב ממרוקו והאם מלוב. ההורים עבדו קשה כדי
לתת לילדיהם השכלה שתאפשר להם להשתלב בחברה. הוא זכה להשכלה גבוהה ומרצה... המשך הביקורת
גיבורי הספר אינם אנשים אלא רגשות: תחושת אפליה, תחושת חוסר שייכות ותחושת אי שביעות רצון כללית.
עמנואל אמזלג נולד בשכונת שוליים בתל אביב, להורים ממוצא מזרחי: האב ממרוקו והאם מלוב. ההורים עבדו קשה כדי
לתת לילדיהם השכלה שתאפשר להם להשתלב בחברה. הוא זכה להשכלה גבוהה ומרצה במוסדות אקדמיים בארץ ובחו"ל.
למרות ההערכה המקצועית לה הוא זוכה הוא חש מנוכר בחברת חבריו לעבודה האשכנזים ולא ממש מוצא את עצמו שייך אליהם.
בגיל 51 הוא מוצא עצמו מתגרש מאשתו האשכנזייה וממשפחתה, שוכר דירה קרוב אליהם כדי להיות בקשר עם ילדיו.
הוא אינטלקטואל "מודרני". למרות שמצבו הכלכלי לא מזהיר, אחרי שוויתר על נכסיו לטובת אשתו, הוא ממשיך לקנות בגדי
מעצבים במחירים גבוהים היות וזהו אחד הדברים הבודדים הגורמים לו נחת. דעותיו הפוליטיות מונעות ממנו קשר הדוק עם
אחותו המתגוררת מעבר לקו הירוק והוא מתקרב לתנועת "אחותי" ( תנועה פמיניסטית-מזרחית שהוקמה ע"י נשים ממוצא
מזרחי שמטרתה ליצור תנאים מתאימים בהם נשים מאוכלוסיות מוחלשות, שנתפסות בחברה הישראלית כשקופות, יהיו נראות
ומשפיעות.).
בחיפוש אחר זהותו הוא נוסע למרוקו וללוב כדי לגלות את יסודות חיי משפחתו והוריו אבל, כמו בארץ, הוא מרגיש לא שייך.
לא ברור למה, למרות שגדל בחברה שקיבלה אותו כפי שהוא, ללא ביטויי לעג או גזענות, אמזלג הוא בן דמותו של הישראלי
המזרחי שדחף את עצמו לפינת המקופח למרות שלא חוו קיפוח מימיו. הוא חש תלוש בכל מסגרת בה הוא נמצא , הוא מרגיש
בכל מקום כאורח ולא כחלק מהאחרים. כל הזמן עסוק בחיפוש אחרי העבר ולא מוצא את עצמו בהווה.
היה לי קשה לקרוא את הספר כי אמזלג מאד הכעיס אותי בהתנהגותו ובתפיסת עולמו . אמנם אני לא ממוצא מזרחי אבל גדלתי
בשכונת "ואדי סאליב" עם יוצאי גלויות שונות, בבית הספר רוב התלמידים היו ממוצא מזרחי וכולנו גדלנו במשפחות עניות כשההורים
עושים כל מאמץ לקדם אותנו בחברה. לא היה כל הבדל בין האשכנזים והמזרחיים וכל אחד בדרכו פילס את דרכו בחיים, בלי תחושות קיפוח.
נכון שיש לא מעט יוצאי עדות המזרח שחשו קיפוח אבל לא כך אמזלג.
נראה לי שהוא היה זקוק לטיפול פסיכולוגי רציני שיאיר לו בצורה חיובית את מקומו בחברה ובארץ .
תאריך הכנסה לאתר 06/09/2019
אמזלג איננו רומן רגיל. הייתי יותר מתארת אותו כספר פילוסופי-פסיכולוגי. עלילתו איטית ואיננה מרובה אך הוא עשיר ברעיונות מעניינים ותובנות מקוריות.
הסיפור מתחיל ביציאה ממשרד יועצת הנישואין שלו ושל רעייתו. בלי להחליף ביניהם רשמים, ברור לעמנואל אמזלג שנישואיו להדס, בת למשפחה אשכנזית עשירה,... המשך הביקורת
אמזלג איננו רומן רגיל. הייתי יותר מתארת אותו כספר פילוסופי-פסיכולוגי. עלילתו איטית ואיננה מרובה אך הוא עשיר ברעיונות מעניינים ותובנות מקוריות.
הסיפור מתחיל ביציאה ממשרד יועצת הנישואין שלו ושל רעייתו. בלי להחליף ביניהם רשמים, ברור לעמנואל אמזלג שנישואיו להדס, בת למשפחה אשכנזית עשירה, הסתיימו.
אמזלג הוא פילוסוף המרצה במוסדות אקדמיים שונים ומאוחר יותר גם בבית ספר תיכון בלוד. ראשו מלא ידע אך ליבו מלא קונפליקטים. אפשר לתאר אותו כנפש המסוכסכת עם עצמה. חלק מהקונפליקטים האלה מקורם בחייו המתנהלים בין קצוות תרבותיים. הוא בן לאישה ממוצא לובי ואב ממוצא מרוקאי, אשר דרכם בארץ לא במיוחד צלחה והם עבדו קשה על מנת להתפרנס ולספק השכלה מעולה לבתם, כימאית, ולבנם העוסק במדעי הרוח ברמה גבוהה. בסביבת עבודתו הוא חש שהוא חי ומסתובב בבועה מבודדת מול חבריו האשכנזים, על אף שהוא זוכה להערכה מקצועית מרובה ומאמריו מתפרסמים בכתבי עת מכובדים. הוא גם מוזמן לכנסים בינלאומיים וגם שם זוכה ליחס של כבוד.
גירושיו גורמים לו צער עמוק, בעיקר בגלל ילדיו. הוא שוכר דירה בסמוך לביתו הקודם אך אינו מרגיש אותו הדבר בפגישותיו עימם על פי הסכם המשמורת.
"הוא שם לב לכך שבנו השתנה, כאילו קפצה עליו בגרות מאז הגירושים." (עמ' 64) וכשהילדים אומרים – בית – הם מתכוונים לבית אמם. זה חורה לו מאוד.
בעת בדידותו הוא מתחיל להתעניין יותר במורשתו הספרדית/ערבית. הוא מתבייש בעצמו, שלא כיבד מספיק את תרבות הוריו ו"ברח" בכל הזדמנות לתרבות המערב. הוא מתחיל ללמוד ערבית ולהקשיב לזמרות ערביות מפורסמות. הוא זוכה להשראה, אך רק לתקופה קצרה. באופן כללי הוא אדם שמתחיל דברים רבים ומחליט החלטות רבות , על פי מצבי רוחו המשתנים, אולם למעשה איננו מתמיד באף משימה כזו לאורך זמן. אותו הדבר קורה גם עם נשים, היכרויות לרוב קצרות שאינן נמשכות והוא צולל שוב אל בדידותו המתסכלת. הוא נזכר בקושי שלו בזמן הגירושים לומר לאשתו – "את מגורשת" והרב אומר לו:
"מה איתך אמזלג, אתה בטוח שאתה מרוקאי?" (עמ' 66). ובתוך היכרותו עם נשים, הדס, אשתו לשעבר, היא זו שהוא רוצה לדבר איתה. רק אחרי זמן וניסיונות מרובים הוא מצליח ליצור איזה שהוא קשר בעל משמעות מעבר למפגשים בודדים. גם פעילות חברתית/פוליטית הוא מנסה, אך כמו השפה הערבית והמוסיקה הערבית, זה איננו מתקדם באופן המשביע את רצונו והוא תמיד חוזר בסופו של דבר למחקריו וספריו האקדמיים.
אמזלג מעביר שעות רבות בהרהורים וחושב על משפטים פילוסופיים מצוטטים:
"האני הוא אוסף בלתי יציב של פעילויות קוגנטיביות ותו לא..." ציטטה מתוך מסכת על טבע האדם של דיוויד יום.
" שפינוזה גרס שהיקום והאל חד הם." (עמ' 92).
"האם הזמן הוא באמת משך כמו שחשב ברגסון? האם הוא באמת משכנע כשהוא רואה בתפיסה המתמטית-פיסיקלית של הזמן דבר מלאכותי?" (עמ' 97).
אמזלג משקיע שעות מרובות בהרהורים גם על התיאוריות השונות שהוא מכיר מתוך לימודיו את המקצוע וניסיונותיו להרחיב את ידיעותיו עוד ועוד.
לאמזלג גם חשבון ארוך עם אחותו, הכימאית המתנחלת, ששבה לדת יחד עם בעלה, ומתוך שהוא מתנגד למגורים בהתנחלויות, הוא נמנע שנים רבות מביקור אצלה באריאל, מקום מגוריה וגם עבודתה באוניברסיטה, וגם בנושא זה הוא משקיע מחשבות רבות וגם כעסים והתמרמרות.
הוא נוסע למרוקו ומתוודע לשכונת אביו שבמאכנס ומקשיב לאישה המתגוררת בסמוך העונה לו על שאלתו בנוגע ליחסי יהודים-ערבים במרוקו.
"מלך מרוקו, מוחמד החמישי, אתה יודע מה הוא השיב לאנשי משטר וישי ואדוניהם הנאצים כשהם ביקשו ממנו להסגיר את תושבי מרוקו היהודים? תושבי מרוקו הם כולם מרוקאים, ואם אתם רוצים טלאי צהוב – בבקשה. כולנו נענוד אותו." (עמ' 127).
ואחר כך הוא גם נוסע לבנגזי שבלוב, לקיים את הבטחתו לאימו, יולנדה, שטענה שיש להעביר את עצמותיה לביתה הישן בלוב.
"אדם צריך להיקבר איפה שהוא חי, לא איפה שהוא מת." (עמ' 133).
והוא נזכר באישה האוסטרית ששאל אותה האם היא אנטישמית, והיא עונה:
"כמובן, אבל לא בעונה." (עמ' )175".
מכל אלה אפשר ללמוד על מסע הנפש התמידי של אמזלג, תוך כדי שהוא מתמיד בקניית בגדים מהודרים, יקרים וממותגים, גם כשמצבו הכלכלי ירוד, ומנסה להשתלב בחיים תרבותיים שונים, בעודו מהרהר בשאלות הרות גורל, בפילוסופיה ופסיכולוגייה.
לסיכום: ספר ברמה גבוהה, מקורי ושונה, ומאתגר את הקורא למחשבה עמוקה. מומלץ במיוחד לקוראים שאינם מחפשים בהכרח עלילה מהירה או מתח ונהנים מספרות שלצד העלילה יש בה הרבה הגות, רוח ונשמה.
תאריך הכנסה לאתר 01/09/2019
הכריכה הצנועה של הספר עם כיתוב שם הספר ושם המחבר ותו לא, בעלת המראה הנזירי משהו עלולה מאוד להטעות. כי בתוך הספר עולם ומלואו של רגשות תחושות ורגשות היוצר מערבולת סמיכה וססגונית בדיוק ההפך מהחיצוניות. וסוכרי, הוא הרי רב אמן, הוא יודע להתנהג עם המילים, כן. והוא עושה את זה טוב. כי אף על פי שהספר... המשך הביקורת
הכריכה הצנועה של הספר עם כיתוב שם הספר ושם המחבר ותו לא, בעלת המראה הנזירי משהו עלולה מאוד להטעות. כי בתוך הספר עולם ומלואו של רגשות תחושות ורגשות היוצר מערבולת סמיכה וססגונית בדיוק ההפך מהחיצוניות. וסוכרי, הוא הרי רב אמן, הוא יודע להתנהג עם המילים, כן. והוא עושה את זה טוב. כי אף על פי שהספר כמעט חסר עלילה קראתי אותו בשקיקה כמו כוס מים צוננים ששותים ביום חם וממשיכים לחפש את הטיפות הבודדות שנותרו בקרקעית הכוס.
אז מיהו אמזלג?
עמנואל- מנו אמזלג הוא גבר בתחילת שנות החמישים, מרצה בפקולטה, אינטלקטואל ונהנתן לא קטן העומד בפני גירושים מאם שני ילדיו הדס. אבל זה לא עיקר הסיפור. הסיפור הוא אמזלג עצמו. כשנישואיו התפרקו נראה כאילו כל חייו סטו וקיבלו תפנית מה שהצריך אותם לחשב מסלול מחדש. הוא משתבלל ומתכנס לתוך עצמו ומתחיל מסע חיפוש עצמי. זו היתה תקופה קשה לאמזלג. הפרידה מאשתו, והפרידה מהוריו, משניהם בו זמנית, ופה מתמקד הסיפור. הפרידה מההורים, הידיעה שאתה כבר לא חלק ממישהו בוגר ממך, אתה עומד לבדך. מי אתה? מאיפה באת? אנה תלך? ופה מתחיל אמזלג במסע. מסע של חיפוש עצמי, של זהות. זהו לא רק סיפורו האישי של אמזלג. זהו סיפור של דור שלם שעשה כל שביכולתו להתרחק מהשורשים המזרחיים, מהשורשים הללו שהצמיחו עצים מרובי ענפים אבל הם, הדור השני, חיפשו עצים אחרים להיתלות בהם. זה עוד הגיל בה הבושה שולטת בך. בושה על התרבות שההורים צרכו שכללה מוזיקה אחרת, בושה על הלבוש האחר. הידיעה שאתה שונה מאחרים, אבל זה עדיין גיל צעיר בכדי להבין שהשוני הזה בסופו של דבר גם מייחד אותך. זו הבנה שתגיע עם השנים. כמו הזיכרון שעולה בראשו של אמזלג במסיבת הסיום של כיתה ד' התחנן בפני אמו שתתלבש כמו שאר האימהות, אבל זו לא שעתה לתחנוניו ובערב המסיבה צעדה בשערי בית הספר עטופה בשמלה בצבע טורקיז משל היתה זמרת לבנונית מפורסמת (עמ' 23).
לא משנה איזו דרך עשית בחייך וכמה התרחקת משורשיך, מגיע הרגע בו אתה עוצר ועושה את הדרך חזרה. חזרה אל כל מה שהשלכת מעליך וביקשת להתנתק ממנו. כי מגיע רגע בחיי אדם בו הוא מבין שגם אם המציא לעצמו חיים אחרים הזהות שלך היא חלק בלתי נפרד משורשיך. והרגע הזה בו אדם מתפייס עם עצמו הוא רגע מזכך, רגע של שחרור.
אמזלג, שחובב אופנת עילית ולא היסס להוציא 1500 דולר עבור חליפה של מעצב על, מעשה שעלה לו במחיר של משכורת חודשית, יודע שזה לא רק לשם המותג. הוא לא שוכח מאיפה בא, אבל נהנה לראות את הדרך שעשה. כל הקניות של הבגדים היוקרתיים הן בעבור אמזלג רק ציוני דרך בדרך הארוכה מאז ימי ילדותו. זה לא רק בגדים שישמשו כסות לעורו. זה פיצוי למחסור שהיה אז, כשאמו היתה לוקחת קרעי בדים ותופרת לו ולאחותו עולם שלם.
מי שנהנה לקרוא על אמו של סוכרי בספרו הקודם בנגזי-ברגן- בלזן, יקבל אותה פה במהדורה מבוגרת. מסעו של אמזלג לערי הולדתו של הוריו לאחר מותם מהווה מעין סגירת מעגל, וכך גם מסעו של אמזלג. חוזרים לנקודת ההתחלה אבל עם תובנות חדשות, פיוס והשלמה.
והכתיבה של סוכרי- שפתיים יישקו.
תאריך הכנסה לאתר 31/08/2019
"על זרות והכמיהה לבית"
אודה ולא אבוש שהיה קשה לי לקרוא את הספר הזה. פעמים רבות עצרתי את עצמי אחרי קריאה של עמוד או קטע מסוים והרהרתי בעצמי. על חיי. על מי אני. על הוריי. על הזהות שלי. לעיתים גם הזלתי דמעה. ולא היה קל לי לקרוא את זה. כי הספר הזה מרגש מאוד. ויותר מאשר אני קורא אותו, הרגשתי... המשך הביקורת
"על זרות והכמיהה לבית"
אודה ולא אבוש שהיה קשה לי לקרוא את הספר הזה. פעמים רבות עצרתי את עצמי אחרי קריאה של עמוד או קטע מסוים והרהרתי בעצמי. על חיי. על מי אני. על הוריי. על הזהות שלי. לעיתים גם הזלתי דמעה. ולא היה קל לי לקרוא את זה. כי הספר הזה מרגש מאוד. ויותר מאשר אני קורא אותו, הרגשתי שהוא קורא אותי. הרגשתי שיש כאן טיפול פסיכואנליטי פרוידיאני בצורת ספרות על עצמי. כי מה שעובר כחוט השני בספר, כמעט בכל שורה ושורה שלו זה התחושה של הזרות והכמיהה לבית. והספר לא מדבר על "אמזלג", הגיבור של הספר, אלא במידה מסוימת מספר אותי. מדבר אליי מתוך עצמי.
"אמזלג" הוא אינטלקטואל מזרחי תל-אביבי השקוע עד צוואר בתרבות המערבית, פציפיסט וגנדרן. לאחר התפרקות נישואיו, בהיותו כבן 50, הוא יוצא למסע גנאלוגי לתוך הזהות השורשית שלו. הזהות שהוא ניסה לשבור לאורך כל חייו. והספר מתאר זאת היטב כי אתה מרגיש את הבושה שהוא אוחז בה כל הזמן. בבושה בהוריו שמהם התרחק תרבותית. הבושה בסביבה הטבעית שלו, דבר שמשפיע על הקשר עם רעייתו לשעבר ועם ילדיו המתבגרים. הבושה שלו בעבודה מול האליטה האקדמית. אבל דווקא במסע הזה, למיגור הבושה והזהות שהודחקה, מתעוררות בו תהיות מטא-פיזיות, מוסריות וחברתיות. הוא מבין שזה לא פשוט כמו שהוא חושב. כי השיבה לסביבה שממנה באת, או שממנה יצאת, היא תמיד חשבון נפש נוקב על המהות שלנו. זוהי פגישה עם עצמי שמור ומוכחש.
וכשאתה, כמו הגיבור, מפנים את זה, מלנכוליה קיומית משתלטת עליך. מלנכוליה על הזהויות שהדחקנו ועל הזהויות שרצינו לבנות לעצמנו. כי ההכרה הזו של תחושת הזרות והכמיהה לבית והחוויה הזו של ריחוק וקרבה למקום שבו אתה נמצא היא משהו שאי אפשר להתגבר עליו מהר. זהו פצע שנפתח ונסגר כל פעם מחדש. מתאחה ונפתח. חוויתי בעצמי עד כמה קשה היה לי הריחוק הזה מהזהות שלי. מהבית. ומה המחיר של הדבר הזה. מה המחיר של מה שרצינו לעקר מתוכנו . אבל מה שרצינו לעקור מתוכנו ממשיך להיות בתוכנו. במין דיאלקטיקה שלילית נצחית שלא מרפה.
וכך, הגיבור, מבין לאט שבכל מקום שחשב שזה הבית שלו, בעצם זה רק הבית המדומיין שהוא קיווה שייתן לו שקט נפשי לפיצול התודעתי שלו: בין האהבה לאוניברסליות של תרבות המערב, לאהבה של הפרטיקולרית של תרבות המזרח. אבל במזרח הוא לא מרגיש בבית. אלא סתם זו משובה אוריינטליסטית רדודה ומחורבנת. ולא משנה איפה הוא מנסה להכות שורש בין אם זה בלוב או במרוקו, הוא נתקל באדמה שזזה. בתחושת הזרות. והוא מבין, לאיטו, שהזרות עצמה היא הבית האמיתי שלו. וה"הביטוס השסוע" הזה שלו, אם להשתמש בביטוי המופלא הזה של בורדייה, זהו, בעצם, ביתו האמתי. התודעה הזרה היא התודעה של הבית. ואלי הפתרון הזה תמיד היה קיים שם. הפתרון שזהות זה בסך הכול קונסטרוקציה. והיא תמיד מורכבת מ"גם וגם". אפעם לא מ"או ואו". ואת התודעה המפוצלת הזו שגורמת לנו סבל כל כך צריך פשוט לדעת לקבל ולחבק. וזה הפתרון לדיאלקטיקה. כמו שאומר היידגר "כל שנרצה הוא לשם שינוי להגיע למקום בו אנו נמצאים".
לכו לקרוא.
תאריך הכנסה לאתר 29/08/2019
אמזלג הוא ספר עמוק ומלא משמעויות אבל לפני שאתייחס לתוכן אני רוצה להתייחס לכריכה, יש כאן בחירה מודעת לעצב את הכריכה כמו ספר הגות, זוהי פרוזה בתחפושת הגות כי מה זה משנה איזה איור או צילום יהיה על הכריכה, הריקנות שלה היא המסר, החיפוש, המחשבה, לה אין אימאג', היא הכל ולא כלום, היא דף חלק, היא דרך... המשך הביקורת
אמזלג הוא ספר עמוק ומלא משמעויות אבל לפני שאתייחס לתוכן אני רוצה להתייחס לכריכה, יש כאן בחירה מודעת לעצב את הכריכה כמו ספר הגות, זוהי פרוזה בתחפושת הגות כי מה זה משנה איזה איור או צילום יהיה על הכריכה, הריקנות שלה היא המסר, החיפוש, המחשבה, לה אין אימאג', היא הכל ולא כלום, היא דף חלק, היא דרך חדשה היא נתיב של חיפוש עצמי, חיפוש זהות, נסיון להבין מי אני ומה מקומי בעולם ואימאג' מסוים היה מקבע את הדמות ומקבע את הקורא, מנטרל לנו את המחשבה החופשית וגורם לנו לקבוע דיעה על גיבור הספר עוד לפני שהפכנו את הדף הראשון.
אבל זהו אמזלג, עמנואל אמזלג, איש של ניגודים, מזרחי בזהותו אבל איש רוח ותרבות, איש פילוסופיה ותרבות גבוהה שבימים או בזמנים אחרים לא היה מהווה ניגוד אבל בחברה הישראלית זה יוצר קונפליקט מסוים של זהות מול העדפות צריכה.
אמזלג עובר משבר, הוא מתגרש ונתון לביקורת מכל עבר, ביקורת מילדיו שהוא אוהב כל כך ומסביבתו.
הגירושין ופירוק המשפחה גורמים לאמזלג לחפש שוב את זהותו בעולם, מיהו, מאיפה בא, הוא מנסה ליצור קשר עם שורשיו, משפחתו וכל זה מבלי לאבד את הווייתו כיום, את מי שהוא ואת מה שהוא.
האם אפשר להיות גם מזרחי וגם לא להתנתק מהחיים שיצר לעצמו ואולי דווקא מהמקום האינטלקטואלי שבו הוא נמצא שם נמצא הנתיב לחיבור לעבר ולשורשים.
משבר ובעיקר משבר זוגי פותח לנו את האופקים ואת הדרך לחיפוש העצמי של מי אנחנו ומה אנחנו ולמה אנחנו כאן, אמזלג נמצא בחיפוש הזה מתוך לא רק בדידות וצמא לאהבה חדשה אלא גם מתוך משבר זהות והספר הזה של סוכרי שהוא עצמו בא מאותו עולם מרתק, מעניין ומעורר שאלות של זהות קיומית וזהות אתנית אל מול בחירה בדרך חיים מסוימת.
מרתק.
תאריך הכנסה לאתר 24/08/2019
את עמנואל אמזלג, אינטלקטואל מזרחי, אנו פוגשים ערב גירושיו מהדס – רופאה אשכנזייה. גירושים המביאים אותו להתקף חרדה מהקשים שהיו לו. הרקע או האירועים שהביאו לפרידה – לא מסופרים לנו. יש אומנם רמזים שהיוזמה לגרושים הם של הדס אשתו, אולם נראה שלמרות צערו הרב של עמנואל על המהלך, עמוק בתוכו הוא... המשך הביקורת
את עמנואל אמזלג, אינטלקטואל מזרחי, אנו פוגשים ערב גירושיו מהדס – רופאה אשכנזייה. גירושים המביאים אותו להתקף חרדה מהקשים שהיו לו. הרקע או האירועים שהביאו לפרידה – לא מסופרים לנו. יש אומנם רמזים שהיוזמה לגרושים הם של הדס אשתו, אולם נראה שלמרות צערו הרב של עמנואל על המהלך, עמוק בתוכו הוא לגמרי בשל לעניין. אף התקף החרדה לא מוצא אותו בלתי מוכן. מסתבר שהתקפים כאלו מלווים אותו כבר שנים רבות ואינם מאובחנים. אלה התקפים נשלטים שנשימות עמוקות ואיזו שהיא מחווה עצמית -כמו קנייה של פריט יקר, גורמים להתקף להתמוסס. עמנואל אמזלג הוא איש שעולמו הרוחני עשיר עד מאוד. במהותו, הוא לוכד את כל מה שאנו מדברים עליו כשאנו מדברים על אינטלקטואלים: השכלתו היא בפילוסופיה והוא מרצה באקדמיה. הוא ליברל בדעותיו ואף מנסה לגדל את ילדיו ברוח הסובלנות והפתיחות ובאופן חברי ומכבד – למשל הסצנה בה הוא נע ונד מגלידריה אחת לשנייה, מזו שבתו אוהבת לזו המועדפת על בנו. מספר פעמים הם עוברים מגלידריה אחת לשנייה בגלל חשבונאות של הילדים על כדורי הגלידה וכמות הטעימות של כל אחד מהם. זהו תיאור כל-כך אבסורדי וכל-כך מעורר השתאות: בתחילתה של הסיטואציה הוא מהרהר בליבו “אולי יש מי שיחשוב אותי לנגרר או לחסר חוט שדרה, הרהר אמזלג שיהיה לו לבריאות. אני אב נאור ונדיב. כזה אני…” אך לקראת סופה של אותה פרשת הגלידה ישנה איזו שהיא התעשתות שבה הוא מרים את קולו על ילדיו . ההתמסרות הטוטאלית הזו וההתעשתות או הנסיגה ברגע האחרון היא דפוס החוזר בחייו של אמזלג. בכלל קיים דיסוננס גדול בין חיי הנפש הפנימים שלו, מחשבותיו, כמיהותיו והרהוריו לבין המציאות, לבין ההתנהלות בחיים, לבין שגרת היום שכוללת ירידה לקרקע המאופיינת באיסוף ילדים, הכנת שיעורים, בישול, כביסות, ביקורי הורים, ענייני פרנסה, ענייני חברה, ענייני זוגיות – החיים מסתבר מורכבים.
עמנואל אמזלג הוא גבר נאה, בן 51 בזמן התרחשות הסיפור. אסתטיקה ויופי משמחים אותו ובגדי מעצבים הם בו זמנית אהבתו הגדולה ואף חולשתו. הוא מקפיד מאוד על לבושו, מבין ומעורה מאוד בעולם האופנה הבינלאומי ומוכן בשמחה להוציא סכומים גבוהים ביותר על חליפות וחולצות של השמות הגדולים בעולם האופנה הבינלאומי. בארון שלו ניתן למצוא פריטים של בתי האופנה של ג’יל סנדר, ויויאן וסטווד ועוד שכאלו. נראה שאת אהבתו הגדולה הוא ירש מאימו שהייתה מופיעה לאסיפות ההורים בכיתה בשמלות ארוכות צבעוניות ושונות לחלוטין מלבושן של שאר האימהות, מה שגרם לילד עמנואל, מפח נפש גדול – הוא התבייש בה. בכלל יחסיו עם הוריו הם יחסים מורכבים מאוד. נדמה שעם אימו אף יותר מאשר עם אביו. כשהתגרש הוא חש מועקה גדולה כאשר נאלץ לספר להוריו על גירושיו, על הכישלון הזה, אשר נתפס ככזה אף בעיניהם. אולם המועקה הרבה הזו מגיעה גם עם תועפות של מרירות עזה על כך שאינם מכילים ושאינם מבינים אותו. עמנואל אמזלג הוא איש של ניגודים וסכסוכים פנימיים רבים. הוא חי תחת תחושה עזה של בגידה במזרחיות שלו, בכור מחצבתו, בשורשיו. הוא כועס על עצמו שמעולם לא טרח להתעמק בשורשי משפחתו, הוא כופה על עצמו את ההתעמקות במזרחיות, בסופרים, משוררים, כותבים מזרחיים, כאלו שלא היו חלק מהשכלתו הפורמלית או חלק ממה שהתעניין בו בעבר. הימים הם ימי המחאה הגדולה ברוטשילד. מצד אחד הוא מנסה להשתלב, לתרום, להיות חלק אך מהצד השני הוא רואה במחאה הזו את מחאתם של האשכנזים הלבנים המפונקים. אפילו המחאה הזו היא מחאה שסגורה בפני כור מחצבתו, שורשיו ומהותו. נפשו מסוכסכת. גם כאשר הוא מתאהב במי שהיא כל מה שהוא נכסף אליו – בת קיבוץ יפיפייה, שורשית, “מלח הארץ” – אפילו בה הוא ימצא פגמים. אפילו עמה הוא מתחשבן. טענותיו כלפי הקרובים לו אינן נגמרות לעולם. גם יחסיו עם אחותו הם יחסים קשים, מסוכסכים, הוא מסויג עד מאוד מאורח חייה ואינו מתרשם כלל מהישגיה האקדמאיים והמקצועיים. היחסים הקרים הללו, הם נדבך נוסף בסתירות המרובות בין המציאות לבין הייצוג שלה בעולם הדימויים הקולקטיבי של משפחה מזרחית חמה ואוהבת למשפחה אשכנזית קרה ומנותקת. אכן זהו ספר שמציף את מה שכמעט ולא מדובר יותר במסגרת ההתנהלות הישראלית היומיומית המלאה בסכסוכים עזים וניגודי תרבויות, מעמדות ומלחמות על אדמה.
אמזלג הוא גיבור מיוסר. הוא גיבור שנפשו המעונה והשואלת שאלות נעה ונדה בין תחושות עזות של חוסר נחת ושל דילמות מהותיות על החיים ועל האופן שיש לחיות אותם, לבין רגעים קצרים אך משמעותיים של חיות מתפרצת בעוז ובשמחה. אמזלג הוא גיבור שאינו משאיר אותנו אף לא לרגע אחד לא מרוכזים. הוא מושך אותנו אליו בחבלי הקסם של אישיותו המסוכסכת. זהו ספר שבמהלך עלילתו אין שפע התרחשויות אלא התקדמות לינארית של החיים עצמם. עיקרו של הספר היא דמותו של עמנואל אמזלג ומוחו הקודח, מוח האינטלקטואל שאינו מסופק, מוח השמאלן ההומניסטי שברוח ההלך של ההווה הישראלי זהו הלך רוח שכמעט ונעלם מהשיח הציבורי. זהו אחד הספרים המעניינים והמסקרנים של העת האחרונה – רוצו לקרוא.
תאריך הכנסה לאתר 22/08/2019
כשסיימתי לקרוא את הספר הזה לקחתי נשימה ארוכה, סוכרי הצליח להכניס בספר הזה כל כך הרבה רבדים ודקויות שבעיני מצריכים את הקורא לקרוא לאט ולהתמקד או לקרוא את הספר שוב על מנת לעמוד על כל מה שיש לספר הזה להציע. אל תתנו ל179 העמ' של הספר הזה להטעות אתכם, הוא עמוק.
זה מתחיל בשמו של גיבור הסיפור... המשך הביקורת
כשסיימתי לקרוא את הספר הזה לקחתי נשימה ארוכה, סוכרי הצליח להכניס בספר הזה כל כך הרבה רבדים ודקויות שבעיני מצריכים את הקורא לקרוא לאט ולהתמקד או לקרוא את הספר שוב על מנת לעמוד על כל מה שיש לספר הזה להציע. אל תתנו ל179 העמ' של הספר הזה להטעות אתכם, הוא עמוק.
זה מתחיל בשמו של גיבור הסיפור עמנואל אמזלג, שמו הפרטי מתנגש בשם משפחתו כאילו שהם לא נועדו להיות ביחד ואכן לאורך כל היצירה השם הפרטי מושמט והגיבור נקרא בשם משפחתו בלבד. כל הוויתו של אמזלג היא הפוכה לכל מה שעולה בדעתנו כאשר אנו שומעים את השם הזה לראשונה (לכולנו יש דעות קדומות) אמזלג שובר את הסטראוטיפים הללו. פילוסוף, חובב אופנת עילית, ספרות ומוסיקה קלאסית. יציב בדעותיו ובהגדרותיו של מה נכון ומה לא. עולמו מתהפך עליו באחת כאשר התא המשפחתי שלו מתפרק והוא מוצא את עצמו מתמודד עם מציאות זרה לו. הזעזוע אותו עובר אמזלג מחזיר אותו אט אט לתרבות ממנה הוא ניסה להתנתק ואותה מייצגים הוריו. מעמדו ובטחונו שהתערערו מוצאים אחיזה ואמזלג מסתגל למציאות החדשה, הוא מנסה למצוא אהבה, אך גם נתון לביקורת של ילדיו ותלמידיו. הוא מתחבר מחדש למוצאו ועברו עד כדי נסיעה למקום הולדתם של הוריו, אומנם משברים נוספים פוקדים אותו אך הוא יוצא מחוזק ואף מוצא אהבה.
סוכרי, מצליח בעיני מעל ומעבר להציג דור שלם של אנשים שניסו להתנתק מעברם להתכחש למוצאם ולאמץ זהות אחרת. רק בשביל לגלות שמה שמגדיר אותם הוא הבסיס ממנו הם צמחו שזהו מקור כוחם. סוכרי נוגע בעצבים החשופים של הדור השני של עליית יהודי צפון אפריקה זה שנשפט על פי מוצאו ולא על פי כישוריו. כתיבתו של סוכרי יוצרת דמויות ומצבים מורכבים אך עדינים, הוא מתעכב על ניואנסים והבעות פנים ולעיתים חשתי שאני צופה בהצגה ולא קורא ספר. אם זאת הספר בעיני סובל במקצת מעודף דרמטיזציה דבר שיצר עומס מיותר. לסיכום ספר מצויין שבהחלט שווה לקרוא.
תאריך הכנסה לאתר 19/08/2019
אמזלג- שמו של הרומן החדש של יוסי סוכרי הוא כשמה של הדמות המרכזית בו , למעשה הוא הציר המרכזי סביבו נע היקום ועמו יתר הדמויות בסיפור...
עמנואל אמזלג, מיהו באמת? אכן לפנינו גבר נאה בשנות החמישים לחייו, גרוש טרי מהדס ואבא אוהב לילדיו דוד ואנה , מתגורר במרכז תל –אביב, משכיל , אינטלקטואל, מרצה... המשך הביקורת
אמזלג- שמו של הרומן החדש של יוסי סוכרי הוא כשמה של הדמות המרכזית בו , למעשה הוא הציר המרכזי סביבו נע היקום ועמו יתר הדמויות בסיפור...
עמנואל אמזלג, מיהו באמת? אכן לפנינו גבר נאה בשנות החמישים לחייו, גרוש טרי מהדס ואבא אוהב לילדיו דוד ואנה , מתגורר במרכז תל –אביב, משכיל , אינטלקטואל, מרצה לפילוסופיה ... על פניו אמזלג עושה רושם של איש רוח והוגה דעות מצוי אך יחד עם זאת הוא לא נמנע ממנעמי הגוף ,משקיע בחיצוניותו ורודף פינוק...
אמזלג נפתח בפנינו לאט לאט, שכבה אחר שכבה מתקלף לו ונחשף מלוא החשיפה במחשבותיו וחלומותיו הכי כמוסים.
כך יוצא שלפתע באמצע חייו הנוחים והבורגניים משהו נישואיו מתפרקים על הסכמת שני הצדדים ,וזאת כאשר אין סיבה מובהקת לפירוד אלא על פי הסבר של אמזלג עצמו – " כנראה שעם הזמן החוטים של האריג מתעייפים". מצד אחד עניין הגירושין יוצר שבר בליבו ומצד השני גורם לו להתעורר מתרדמתו ומפסיביות שהיה מורגל לה בנטילת ההחלטות החשובות. לגבי הקורבנות היחידים של הפירוד הם ילדיו שמעתה יצטרך להתמסר ולהתחייב אליהם ביתר שאת.
עמנואל אמזלג הוא יליד הארץ שנולד להורים ממוצא מזרחי – יולנדה אמו היא ילידת בנגאזי ומוריס אביו יליד מרוקו שעלו לארץ בשנות ה 50 ישר לחיי דחק ודלות של מעברה בפאתי גבעת שמואל .יחד עם זאת הוריו לעולם לא איבדו מגאוותם ולא ויתרו על סממני ההשתייכות התרבותית – שמרו על אורח חיים מסורתי כפי שנהגו במולדתם ואף לבשו את אותם הבגדים האתניים להם היו מורגלים שם . עמנואל הוא בנם הבכור אשר למעשה כבר מגיל צעיר ינק את תרבות הלבנט אך מצד השני תמיד התבייש בהוריו אשר כלל לא התאימו לאקלים התרבותי של מדינת ישראל שלו ושל חבריו לבית הספר. מאז שזכר את עצמו תמיד חלם לפרוץ את מעגל הדלות וההשפלה , שקד ולמד , סיים בהצטיינות את לימודי הפילוסופיה באוניברסיטה, עבר לגור בתל –אביב והחל להסתובב בחוגים אקדמיים , כך גם בהמשך נישא לבת להורים אשכנזים אמידים...כך באיזשהו מקום מדחיק אמזלג לחלוטין את מוצאו, עברו ואת הדחייה שחש כל ימי ילדותו...
משבר הגירושין הוא למעשה שגורם לו להרהר מיהו ומהו ולתהות האם אכן הפיכתו לאינטלקטואל בורגני ודנדי תל-אביבי מוחק את שורשיו המזרחיים ואת רגשי הנחיתות המתלווים? אולי דווקא שורשיו התרבותיים הם אלה המכתיבים והמנווטים את צעדיו בחיים?
לא מעט שאלות פילוסופיות חוצבות את שורות הרומן ואלו הן לרוב שאלות העוסקות בזהות שלנו כישראלים , הרי כולנו בני תשתית עדתית ותרבותית שונה והאם אכן המושג של קיבוץ גלויות הוא שריר וקיים או שזו רק אשליה ובדיה?
לסיכום- מאוד אהבתי את כתיבתו החדה והרהוטה של סוכרי , כמו כן מאוד הזדהיתי עם לא מעט הגיגים ומחשבות אודות הזהות הלאומית ואודות האינדיווידואליזם לעומת החיים בצוותא...עוד די הרבה זמן לאחר קריאתו של הרומן ליוו אותי המחשבות אודותיו וזה אכן מצביע על איכותו הגבוהה והעניין הרב אותו הוא מעורר.
תאריך הכנסה לאתר 27/07/2019
הספר נפתח במשבר. בשנת 2011, אחרי כמה מפגשי יעוץ זוגי, ברור לעמנואל אמזלג שחיי הנישואים שלו הסתיימו. הוא שוכר לעצמו דירה בקרבת מקום לביתו הקודם, שם נשארים אשתו הדס ושני ילדיהם, מתענג על החופש ומתגעגע למשפחתיות. כפי שנראה בהמשך, הכפילות הזו של רגשותיו מאפיינת את אישיותו.
אמזלג, כפי שברור... המשך הביקורת
הספר נפתח במשבר. בשנת 2011, אחרי כמה מפגשי יעוץ זוגי, ברור לעמנואל אמזלג שחיי הנישואים שלו הסתיימו. הוא שוכר לעצמו דירה בקרבת מקום לביתו הקודם, שם נשארים אשתו הדס ושני ילדיהם, מתענג על החופש ומתגעגע למשפחתיות. כפי שנראה בהמשך, הכפילות הזו של רגשותיו מאפיינת את אישיותו.
אמזלג, כפי שברור משמו, הוא בן להורים יוצאי ארצות המזרח. אמו ילידת לוב, אביו יליד מרוקו. השד העדתי מקנן בו ללא הרף, רוב הזמן ללא אחיזה מוצדקת במציאות. אמזלג הוא פילוסוף, מרצה במוסדות אקדמאים, דרכו מעולם לא נחסמה בשל מוצאו. למרות זאת הוא אחוז זעם. כשהוא נוסע ברחוב קיבוץ גלויות, הוא מסנן בכעס: "זריקת טשטוש. הסתר פנים. קיבוץ גלויות בתחת שלי". הוא אוחז בדעה שתרבותו הודחקה. הוא רגיש לגזענות עד שלפעמים הוא מוצא אותה במקומות שבהם אינה קיימת.
בקריאה ראשונה התרשמתי שמדובר בספר מאשים, שנובע מרגשות קיפוח, וחשבתי, כמו חברו של אמזלג: "כמה אפשר להתבכיין ולהתמסכן, למה זה טוב? [...] זה מה שהכי תוקע אתכם". אבל כשחזרתי אל כל מראי המקומות שסימנתי לעצמי לצורך הסקירה, ההתרשמות שלי השתנתה, ואחד המשפטים שבחרתי לצטט הוא בעיני כעת המהותי מכולם: "האם כזה הוא אמזלג? תמיד לא בזמן, תמיד לא במקום, האם יהיה פעם מרוצה?" המזרחיות של אמזלג, כך נראה לי, היא רק פן אחד באישיותו. גיבור הספר הוא אדם תלוש, פסיבי למדי, מוּנָע על ידי משברים. כשהוא חושב בזעם על תרבותו המודחקת, אין לו בעצם מושג מהי תרבות זו, והסופר כותב כי הוא רק רצה בשינוי, ודי היה לו בכך. הוא חש אי-שייכות משתקת בכל מקום, בין אם הוא חי את חיי השגרה בארץ, ובין אם הוא תר אחר שורשיו בארצותיהם של הוריו. בביקוריו במרוקו ובלוב הוא מרגיש שהוא רק אורח בתרבות המקומית, ובשובו לארץ הוא מרגיש שעבר מחוץ אחד לחוץ אחר. אמזלג יצטרך לעבור משברים נוספים לפני שיבין את שורש הבעיה שלו: אני כל הזמן מחפש אחורה. הלוא יכולתי לעשות כל כך הרבה במקום זה.
הסופר בחר להעניק לגיבורו מאפיינים נשיים, אולי כדי להעצים את מוטיב הכפילות והשניוּת של אישיותו. בשונה מן הסטראוטיפ הגברי, אמזלג אוהב לערוך קניות, בעיקר של בגדי מעצבים, עליהם הוא מוציא סכומים גדולים גם כשהוא מנסה לצמצם את הוצאותיו. התודעה הפוליטית שלו, שבעטיה הוא נמנע מלבקר את אחותו המתגוררת בשומרון או לטייל עם ילדיו לחרמון, כמו גם רצונו להשתייך, מובילים אותו לחפש ערוץ לפעילות חברתית, ואת מבוקשו הוא מוצא, מכל המקומות, בתנועת "אחותי".
אמזלג, כפי שנכתב על גב הספר, חי בין עולמות. בגיל חמישים ואחת הוא ניצב על פרשת דרכים, ועליו לבחור כיצד לעצב את שארית חייו על מנת להפטר סוף סוף מתחושת הנידחות, אליה הניח לעצמו להסחף, ולהרגיש שייך וממוקד.
יוסי סוכרי יצר דמות מורכבת, וכרך בספר מספר רב של נושאים מתוך הישראליוּת ומתוך פנים נפשו של גיבורו. מומלץ.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|