לוכד הטיגריסים” הוא הספר הראשון בטרילוגיה חדשה של פאולינה סימונס.

הספר עצמו מחולק לשלושה חלקים והוא מסופר מנקודת המבט של ג’וליאן.  סיפור אהבה שמושתת על מסע בזמן, הרפתקה ותקווה.

עולמו של ג’וליאן, צעיר המתגורר בלוס אנג’לס, משתנה לנצח כשהוא  מתאהב אהבה אובססיבית בג’וזפין קולינס, שחקנית תיאטרון צעירה ולא ידועה.  מהרגע שהוא רואה אותה על הבמה בניו יורק הוא שבוי בקסמה ואין מאושר ממנו כשבמקרה הוא נתקל בה מספר חודשים אחר כך, בחנות ספרים בלוס אנג’לס. ג’וליאן “נופל ברשתה” של  ג’וזפין, אינו מוכן לשמוע לאזהרות חבריו לגבי מערכת יחסיו החדשה, ובנוסף, מתרחק מהמחויבויות המקצועיות שלו כדי להיות עם האישה שהוא אוהב. אבל ג’וזפין מתברר היא צעירה עם שק סודות, שאינה חולקת אותם עם ג’וליאן ובסופו של דבר הם אלה שקובעים את גורל אהבתם.

ספריה של פאולינה סימונס מכילים פיתולים בעלילה, רגשות עוצמתיים, אהבה גדולה מהחיים, צער וחרדה, ו”לוכד הטיגריסים” אינו יוצא דופן במובן הזה.  מבלי לעשות ספוילרים אני יכולה לומר שג’וליאן מוצא את ג’וזפין, אוהב את ג’וזפין, מאבד את ג’וזפין ואז, הולך למצוא את ג’וזפין.

הסופרת לא נרתעת מכתיבת דמויות לא אהובות ובעיתיות, דמויות שמקבלות החלטות גרועות ועושות טעויות טפשיות. אבל היא גורמת לקוראיה לדאוג בגינם. מערכת היחסים של ג’וזפין וג’וליאן לוהטת, לא מאוזנת ובעיקר הרסנית. שניהם פוגעים באנשים אחרים על מנת להיות יחד ונאלצים להתמודד עם השלכות התנהגותם. ג’וזפין מצטיירת כדמות אנוכית, מניפולטיבית ושקרנית, ולא משנה כמה ניסיתי, לא יכולתי לראות מדוע ג’וליאן כל כך אובססיבי כלפיה. אבל האהבה שלהם גדולה, והיא לוקחת אותם למסע על פני מרחב וזמן. במסע הזה הם יצטרכו ללמוד מהטעויות שלהם ולהימנע מאותה תבנית הרת אסון שקרעה אותם זה מזה מלכתחילה.

הספר מכיל מאפיינים של מספר סוגות: מדע  בדיוני, רומנטי, מסע בזמן, רומן היסטורי והרפתקאות. היה קשה להחליט איזה סוגה הכי מתאימה, ואני חושבת שניתן לומר שכל הנ”ל מתאימים. צריך לקחת בחשבון שמדובר בטרילוגיה, לפיכך הכרך הראשון מוקדש ליצירת הרקע ולהיכרות של הקוראים עם הדמויות וסיפורי העלילה שלהם, והירידה לפרטים הקטנים בתיאורים עשויה להיות בעלת משקל ומשמעות אחרת, בהמשך.

אני עדיין לא בטוחה אם אני אוהבת את הספר הזה או לא. ההתחלה היתה איטית ודי משעממת (הספר מתחיל לעניין מחלקו השני), הדמויות הרגיזו אותי, המון מונחים שקשורים במרידיאנים, יחידות זמן, מסה פלנטרית, אנרגיה אלקטרומגנטית כוחות מטאפיסיים ועוד, וכמה שניסיתי להבין פשוט לא נקלט…  אין ספק שהספר הזה שונה מאוד מספריה האחרים של פאולינה סימונס, ולכן קשה ואולי גם לא נכון לשפוט אותו מבלי לקרוא את כל הטרילוגיה.

אלה שמעריצים את “פרש הברונזה” וחושבים שמצפה להם רומן דומה עשויים לחוות אכזבה.

“לוכד הטיגריסים” הוא לא “פרש הברונזה”. והוא לא צריך להיות. יש לנו כבר “פרש ברונזה”  אחד.

הספר הזה הוא משהו אחר לגמרי.

זהו רומן בדיוני,סיפור הרפתקה עם אלמנטים על טבעיים שמאתגר את הקורא ומוציא אותו משיווי משקל, במסע לעבר אהבה אמיתית, שברון לב ותקווה. צריך לבוא עם ראש פתוח לקבל דברים שאולי לא מאמינים בהם.

אם הקורא לא יבין את שתי הנקודות הנ”ל הוא מכשיר את הקרקע לאכזבה.

“לוכד הטיגריסים” מאת פאולינה סימונס סובב סביב סיפורו של ג’וליאן קרוז, בלוגר ושותף בחנות קסומה בלוס אנג’לס  שנוסע בזמן ללונדון של 1603. הדמויות מורכבות, וסיפור האהבה הוא בלתי אפשרי לצד מסע בזמן וגלגול נשמות. הקריאה אינטנסיבית, ערמומית ומסקרנת. זהו סיפור של שתי פרשות אהבה בין אותם אנשים במרחק של  מאות שנים. אבל הוא גם ספר שגורם לך לחשוב “על הכוחות המיסטיים שמפגישים בין עולמות שונים אנשים מעבר לחלל ולזמן, על האומץ לעמוד מול הגורל ועל כוחה של אהבת אמת”.(כריכה אחורית)

לאוהבי רומנטיקה, מסתורין, הרפתקה, פנטזיה ומדע בדיוני.

האם אקרא את הכרך השני?

קשה לי לענות. ימים יגידו.