דניאל גלוק הוא קשיש בן 101 השוהה זה זמן רב במעון סיעודי באחד מפרברי לונדון. רוב הזמן הוא תשוש ונמצא במצב של תרדמת , אבל זה רק כלפי חוץ  כי למעשה מוחו ממשיך לקדוח בפראות ולהעלות בפניו תמונות מהעבר וזיכרונות  חייו מלאי אור ואהבה...
האדם היחיד שבא לבקר אותו על מיטת חוליו זוהי אליזבט דימאנט  הצעירה ולה קשר רגשי עמוק כלפי דניאל המבוגר ממנה בכמעט 70 שנה . הוא כלל לא שאר הבשר של אליזבט אבל עבורה הוא הדמות אשר אחראי ת על עיצוב אישיותה מגיל צעיר מאוד.  עוד כאשר הייתה בת 8 הופקד לשמור עליה דניאל השכן הקרוב ,  בהיותו כבר אז אדם לא צעיר , וכך נוצר הקשר החזק בין השניים .דניאל ידע להנחיל בזמנו לאליזבט הצעירה את אהבתו לספרים, למוזיקה ובעיקר לאומנות על כל גווניה , הוא ידע גם להדביק אותה בסקרנותו למהות  האופי האנושי ולהבנת המציאות הדוחקת של החיים בכלל.
למעשה מתנהלים כאן שני מונולוגים מקבילים  אשר בלי להרגיש הופכים לדיאלוג אחד מתפצל  החוצה את המרחב ואת הזמנים. המופלא מכל זאת העובדה שלדניאל ולאליזבט קו מחשבה דומה ונושאי  השיחה  משותפים לשניים. 
בזמן ביקוריה נוהגת אליזבט להקריא לדניאל מספריו האהובים ביותר, וגם כאשר אין תגובה מצדו היא יודעת שהוא קולט , מקשיב ומעבד את הנקרא עלי דה. היא גם מספרת לו על חוויותיה היום יומיות , על המציאות הפוליטית והכלכלית  של ארצו , בריטניה השסועה והמפורזת חברתית. לעומתה הוא מחריש בתרדמתו אך בתת הכרתו משחזר את מה ששמע ממנה ומפליג בזיכרונות החופפים את אלה של אליזבט.
ללא כל ספק , "סתיו" היא קודם כל נובלה פיוטית ורכה היודעת לגעת במיתרי הלב הדקים אבל במקביל היא גם חדה מאוד ויודעת לדקור בנקודות הרגישות- אלה הם תיאורי היחסים הבין אישיים במשפחה, זהו גם הזיוף והשקר שמאחורי המילים והמעשים האנושיים, ואכן כל אלה מתוארים בכנות הלא מתפשרת על ידי המחברת אשר בסגנונה הבריטי המאופק ובעוקצנות הדקה מצליחה להעביר אלינו את רוח הדברים ואת האווירה המתוחה השוררת מסביב .
בנימה האישית אוכל להוסיף שלקח לי מעט זמן להתחבר לסגנונה  המיוחד של סמית אבל זה היה שווה את הזמן בשל ההנאה העתידית שציפתה לי בהמשך הקריאה. בהחלט אוכל להמליץ על הספר בפה מלא לכל החפץ לגעת בספרות יפה .