"לַיְלָה אֶחָד, אַחֲרֵי שֶׁאִמָּא אִחֲלָה לְאוֹר חֲלוֹמוֹת פָּז, נִכְנַס אַבָּא לְחַדְרוֹ, מַחְזִיק בְּחָלִיל מוּזָר, וְאָמַר: הַפַּעַם, בִּמְקוֹם לִקְרֹא לְךָ סִפּוּר, אֲנַגֵּן אוֹתוֹ. תְּנַגֵּן לִי סִפּוּר? הִתְפַּלֵּא אוֹר.

כֵּן, אָמַר אַבָּא, הִגִּישׁ אֶת הֶחָלִיל אֶל שְׂפָתָיו, עָצַם אֶת עֵינָיו וְחִלֵּל. אוֹר הִקְשִׁיב, וְנִדְמֶה הָיָה לוֹ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ רוּחַ, צְעָדִים וּכְבָשִׂים פּוֹעוֹת...

עם יד על הלב, כבר יצא לנו לקרוא ספרי ילדים שעסקו בעליה מאתיופיה, ספרים שנכתבו לילדים בטווחי גיל שונים. כולם היו דידקטיים ומשהו בחיבור שלהם לילדים לא עבד. אין לנו יכולת להניח את האצבע במדויק על מה שכן עובד בספר הנוכחי. אולי זו הפיכת סיפור העליה מאתיופיה לסיפור לפני השינה, באופן מלא בקסם, המעניק לו נופך אגדתי ההופך את המציאות השונה כל כך של החיים באתיופיה בסוף המאה שעברה, ליצירה ספרותית מיוחדת.

כמו כל הילדים, גם אור אוהב לשמוע סיפור לפני השינה, אך לילה אחד, אחרי שאמו אחלה לו "חלומות פז", אביו נכנס לחדרו על חליל והודיע שבמקום לקרוא לו סיפור, ינגן לו אותו. ואור הקשיב לסיפור שניגן אביו, וסיפור לאב כי שמע חיות אביו שיבח אותו על ההבחנה והבטיח לספר לו את הסיפור בלילה הבא.

כשהגיע ערב יום המחרת, קיים אביו של אור את הבטחתו וסיפר לו סיפור בשם: "החליל המכשף והכבשה הרקדנית|", סיפור על ילדותו של האב באתיופיה, החליל ששימש אותו כרועה צאן וליווה אותו ואת משפחתו גם במסע לארץ ישראל ועם הגיעם לירושלים.

הסופרת אילנה זיידמן יצרה ביחד עם המאיירת דיאנה פרקופץ בכל צמד עומדים בספר, סצינה מאופיינת המלווה בגוונים התואמים את האווירה בה היא מתרחשת ונפרשת על פני פסקה ארוכה אחת, או שתיים, ומספרת סיפור לפני השינה על עלייתו של ילד אחד, ובני משפחתו , מאתיופיה. האיורים והגוונים בעמודים השוינם מתחברים אלו לאלו כשהם מתארים זמנים או מקומות מסויימים, והפרטים השונים המרכיבים אותם חוזרים ונשנים באיורים רבים, כך יוצרים גם המשכיות ויזואלית לעלילה הנפרשת בפני קוראים צעירים שעוקבים אחר האיורים.

הספר המנוקד פונה לתלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי השולטים ברזי הקריאה, הפסקאות הארוכות המרכיבות את רובו רובו של הספר, מתאימות פחות לסבלנותם של ילדים צעירים ויכולים לשמש כסיפור בהמשכים לפני השינה גם לילדים מעט קטנים יותר.

סיפור עלייתם של יהודי אתיופה לארץ מוצג מנקודת מבטו של ילד קטן וממחיש את הפער בין מציאות החיים באתיופיה, אותה הכירו היהודים שם כל חייהם, למראות שפגשו במסע ולמרחק העצום בין ארץ ישראל שכיכבה בחלומותיהם ודמיוניותיהם, וכדרכם של אלו הייתה בלתי ממשית, למפגש עמה במציאות.
 

אילנה זיידמן מצליה להעביר את סיפור העלייה מאתיופיה דרך נקודת מבטו של ילד קטן המציג אותה כחוויה קסומה שילדים ישראלים היום יכולים להתחבר אליה בקלות.