"במקום בו יש יותר מדי, משהו חסר" (פתגם יהודי)
  היי, אני עדי ואני אוהבת שופינג: בגדים, ספרים, מוצרי טיפוח, נעליים, תכשיטים ואיפור. אני אוהבת לבלות אצל הקוסמטיקאית שלי אחת לחודש, ואם אני חשה קצת דכדוך, שיטוט באתר הסיני האהוב עליי וקניית שטויות, יעשו לי בהחלט חלק מהיום. שלא לדבר על הזמנות מאתרים ישראלים, שממש כיף לי לקבל. ובכל זאת בחרתי לקרוא את הספר הזה.
  אתן מכירות את המצב בו אתן פותחות את ארון הבגדים שלכן בבוקר, והוא עולה על גדותיו, ומרגישות שאין לכן מה ללבוש? והארון מלא בבגדים שלבשת פעם אחת, בגדים שלא מתאימים לך ואת לא מסוגלת לזרוק ובגדים חדשים עם טיקט. לרובנו יש ארונות מלאים בבגדים שרבים מהם לא ראו אור יום, ובנוסף לכך, בשנים האחרונות אנחנו חיות בעולם שיש בו יותר מדי מהכול; יותר מדי מידע, רעש, רשתות חברתיות, דימויים, צפיפות, וכן- גם בגדים. ולכן חשוב שנצמצם. וכן, גם התרגלנו לקנות. כאמור, קניות מקושרות לפיצוי ונחמה. אך האם זה בכלל עובד? בשביל חנויות ורשתות הבגדים, בהחלט כן. בשביל כדור הארץ קצת פחות, וגם בשביל האנשים העובדים בתת-תנאים כדי לייצר אופנה מהירה. והעובדה שיש לנו יותר מדי בגדים, אך אין לנו מה ללבוש, היא לא פרדוקס. אלא סיבה ותוצאה. וחשוב שנקנה פחות בגדים, גם בשבילנו. ובספר זה, ניתן למצוא דוגמאות רבות לכך.
  והמחברות מציינות שעלינו קודם כל לשנות את הרגלי הצריכה שלנו ולהפוך לחלק מהפתרון, כי כולנו חלק מהבעיה. והספר הזה מטרתו להעביר אותנו צד. וכל שינוי, קטן כגדול, הוא שינוי חשוב. וגם כותבת סקירה זו בהחלט צריכה לשנות את ההרגלים שלה.
  "שופינג הוא לא פעילות אירובית (עמ' 19)." נכון. ומה שיש לנו בארון כרגע אמור להספיק לכמה גלגולי חיים. ומדוע אנו קונות? זה כיף, זה זמין, קל, נוח, אנחנו חשות התעלות רגעית, הצלחנו ומגיע לנו, אנחנו צריכות ורוצות דברים, אנחנו רגילות לקנות, אנחנו מחפשות שינוי, אנחנו מאמינות שזו השקעה, קניות מספקות לנו תחושת שליטה, נעים לזהות מה אנחנו רוצות ולקבל את זה מיד, זה מגן עלינו, ואנחנו לא רוצות להיתפס שוב לבושות באותו הבגד! קניות הן כוחות מניפולטיביים משולבים של פרסום וחנויות בגדים, וקניון מהווה מיקרוקוסמוס כזה הגורם לדמיין ביקור בטיפניס (ניו-יורק), ויוצר ניתוק מרגיע מן העולם. הביקור בקניון מפחית לחץ, יוצר עוררות ודופמין, וכיף גדול שמהול בריח מסוים, מיזוג אוויר, תאורה חמימה ושולחן המבצעים בחזית. כמובן שיש משמעות לסדר הסחורה בחנות. ומחברות ספר זה אומרות- אל תיכנסי לחנות ללא מטרה מוגדרת (למרות שכשאני אומרת לעצמי: "אני רק אקנה שמלה לחג", אני מוצאת את עצמי יוצאת עם עוד כמה חולצות).
  למעשה, המחברות מציינות שאם כל אחת תגבש לעצמה סגנון אישי ועקביות, וכל אחת תדע מי היא- הדבר גם יצור פחות קניות בגדים ונעליים וגם חיים נוחים וגמישים יותר. חשוב שנתאים את הבגדים למה שאנחנו רוצים להגיד, למטרות שלנו ולמבנה גופנו, ונדלג מעל קלישאות האישה הסקסית ומותגים יקרים. נתלבש בהתאם במקום עבודתנו, נכבד את סביבתנו, אך נהיה אנחנו. ולמעשה, יצירת לוח השראה המורכב מתמונות ומהשראות ששונות, יכול מאוד לסייע בכך. איננו צריכות בהכרח את הנעליים המסוימות האלה או את החולצה הזו של המותג ההוא.
  למעשה, ספר זה עוסק בעצמנו. הוא מלמד אותנו מה אנו באמת צריכות ולא צריכות, איך ליצור סגנון אישי, כיצד למיין, איך לשמור על הבגדים הקיימים בארון, ליצור מלתחת קפסולה וליצור מינימליזם כסגנון חיים.
  זהו ספר מתוק ביותר, מלא באיורים ברורים וידידותיים של יהלי זיו, ומלמד אותנו מה אנו באמת צריכות. וגם צריכים. זהו ספר שאמנם מכוון לנשים, אך גם גברים יוכלו למצוא בו עניין. המחברות גם נותנות רשימת ספרים שאולי נרצה לקרוא בדרך, וגורמות לנו להכיר את עצמנו.
  זהו ספר שהקריאה בו בהחלט מלמדת דברים על מינימליזם וקיימות, אקולוגיה ויצירת אורח חיים בריא יותר. שלי גרוס, מיכל לוי ארבל ויהלי זיו, גורמות לנו להפוך את ארון הבגדים שלנו לחכם יותר ולבחון את כל המטריקס התעשייתי הזה סביבנו.