” האי של נשות הים” הוא סיפור על אהבה עזה, חברות עמוקה ורבת שנים ועל חברת הנשים הצוללות ה”האניו”. הוא גם סיפור אשר מגולל את ההיסטוריה של האי הדרום קוריאני ג’ג’ו – היסטוריה עקובה מדם. הסיפור מתחיל ב 1938, יונג סוק ומי-ג’ה בנות ה-15 מצטרפות בפעם הראשונה באופן רשמי לקולקטיב ההאניו, הן הופכות לנשים צוללות רשמיות. יונג סוק היא הבת של מון סין, שהייתה ראש הקולקטיב. ומי-ג’ה, היא יתומה, אביה היה משתף פעולה עם היפנים, כשהוא מת, מי-ג’ה שאמה נפטרה בלידתה הופכת ליתומה, היא חיה עם הדודים שלה באי, ומעמדה כבת של משתף פעולה עם הכובש היפני היה נחות ביותר. מי-ג’ה היא יפיפייה, חברות אמיצה נרקמת בין שתי הבנות, חברות שמתחילה בגיל שבע, אימה של יונג סוק לוקחת חסות על מי-ג’ה היפה, ומלמדת אף אותה להיות “האניו”. ההאניו היו נשים שצללו באוקיאנוסים הקרים ושלו מהם את פרי הים. הן היו  המפרנסות של המשפחה בזמן שהבעלים היו מי שטיפלו בבית ובילדים. להיות “האניו” פרושו להיות אשה חזקה עצמאית ונחושה כזו שעבודתה היא מהמסוכנות שיש, ולמרות ש”האניו” לא מעטות מצאו את מותן בים עדין התפקיד הזה נחשב ליוקרתי ומיוחד.

הספר מלווה את שתי הילדות הללו לאורך חייהן, מילדות ועד זקנה,  בתחנות חייהן המשמעותיות. כשאת הנך “האניו” הסכנה היא חלק מחייך, על מנת להיות צוללנית טובה ומצליחה עליך להיות ממוקדת מטרה, נחושה, אחראית ביותר, חזקה ואמיצה. יונג סוק  ומי-ג’ה יוצאות למסעות עבודה, הן נוסעות על מנת לצלול, במקומות אחרים. אנו מלווים אותן כשהן צוללות בוולדיווסטוק , שם במימיו של הים היפני הקר כקרח הן צוללות. הן יעברו את המסע הזה מספר פעמים, אף כנשים נשואות והרות. יונג סוק  ומי-ג’ה  שנישאו אחת אחרי השנייה, הן אף הרות יחדיו. כשהן ילדו את ילדיהן תוך כדי מסע העבודה הן מיד לאחר הלידה יחזרו לים, הרך שרק נולד יחכה להן על הסיפון. אלו הן פיסות מידע שנשמעות לנו הקוראות המערביות של הזמן הזה, לחלוטין כ”מדע בדיוני” ללדת תינוק להשאירו על הסיפון ולחזור לצלול בים הקר. נשות ה”האניו” הדהימו  ואתגרו  את אנשי המדע  ביכולות שלהן לשהות זמן רב כל כך בתוך המים הקרים מאוד, הן  הפכו למושא של מחקרים.

הרומן “האי של נשות הים” יכול היה לספר את סיפור התבגרותן ונישואיהן  ובכלל חייהן של הילדות שהפכו לנשים, כל אחת ובן זוגה כל אחת וגורלה. זו שהתחתנה עם המורה, מי שהיה בן השכנים ומסתבר שהוא גבר רגיש חכם אוהב, מלא חיים, הזוגיות אתו מלאה באהבה ונתינה, נישואין שהפכו לקשר חזק ומוצלח, ומי שהתחתנה עם העשיר המלומד אך יחד עם זאת כעסן רגזן ואלים. כל אחת ומזלה. היינו יכולים לקרוא את הרומן הזה ולהנות ממסע החיים המרתק של שתי הבנות הללו, שעבדו בעבודה קשה מייגעת ומרתקת. שהתבגרו ושמרו על חברותן העמוקה.  שהפכו לנשים חזקות ומוצלחות. זה יכול היה להיות רומן התבגרות מעניין ומרגש, אולם “האי של נשות הים” גם מספר לנו את הסיפור של האי ג’ג’ו – שכיום שייך  לקוריאה הדרומית. היסטוריה שמתחילה בשנת 1938 וממשיכה עד שנות האלפיים. האי הזה היה תחת שלטון היפנים במשך שנים רבות, היפנים גרמו סבל לתושבי האי, גנבו את האוכל שלהם והשליטו טרור, אחרי היפנים הגיעו האמריקאים, מסתבר שהם לא היו שליטים נאורים יותר או טובים יותר. האי נחשב כבעל מיקום אסטרטגי, עבור מעצמות רבות וככזה היה מושא למשאלות הלב של כובשים רבים. כל מהפך שכזה גרר אחריו מלחמות איומות, תושבי האי מצאו את עצמם פעם אחר פעם נתונים לשליטתם של זרים כאשר הם סובלים כל פעם יותר. רצח ההמונים אשר כיום מונצח בפארק “השלום השלושה באפריל” מנציח את הזוועות שחוו תושבי האי, מדובר על מספרים בסדר גודל של כשמונים אלף בני אדם שנשרפו חיים שנאנסו שהוכו והורעבו. סיפור החיים המרתק של יונג סוק ומי-ג’ה, משולב ומושפע עמוקות מההיסטוריה הקשה הזו, בשיא של ימי הטבח, תתחולל דרמה קשה בין שתי הנשים הללו והמקרה ההוא ישפיע על המשך חייהן.

הסיפור מסופר מנקודת התצפית של  יונג סוק, הילדה הצעירה אשר הופכת להאניו חכמה ומקצועית ונערצת, אשר הופכת לאשת איש לאם ולסבתא. דרך מסע חייה המרתק אנו רואים את השינויים העצומים שחלו בעולם. מילדה אשר לא למדה בבית הספר מעולם, שלא ידעה קרוא וכתוב, שמים נקיים לצורכי היום יום – בישול ורחצה – נאספו מהבאר מוקדם בבוקר כשעדין חשוך. היא הפכה לאשה עם ילדים ונכדים שכולם משכילים.

הרומן הקריא והיפה הזה מעביר לנו את הרגשות והחוויות ותחושת החיות של  תושבי האי ג’ג’ו. האי ג’ג’ו הוכרז בשנת 2012 כאחד מפלאי עולם.

תושבי האי היו חלק ממסורת ארוכת שנים שבה מתפללים לאלים. השמאנית היא דמות משמעותית עד מאוד בקהילה, התקשור עם הרוחות והנחת המנחות הוא חלק ממחזור החיים.

האי של נשות הים הוא סיפור התבגרות מרתק ומשמעותי זהו רומן יפייפה ומעניין – רוצו לקרוא.

באי הזעיר ג’ג’ו בדרום קוריאה, גרות “נשות הים”, ההניו ( Haenyeo).  החל מגיל צעיר, בנות עוברות הכשרה קפדנית ולומדות את רזי הצלילה אל מעמקי האוקיאנוס כדי לקצור קיפודי ים, תמנונים ומעדנים אחרים מקרקעיתו. הנשים באי שחיות בחברה מטריאכלית, עושות את העבודות הקשות והמסוכנות במשפחה, הן אלה שדואגות לפרנסה ולכן חייבות להיות בכושר גופני מעולה, לפתח שרירים חזקים וגמישים, ללמוד איך לעצור את נשימתם לפרק זמן ארוך, ולפתח את האינסטינקטים שלהם לסכנות שהים מזמן בהפתעה. הן עושות זאת במים קפואים כשהן לובשות בגד כותנה דק תוצרת בית, ללא מיכל חמצן או חליפת צלילה.

והגברים?  נשארים בבית כדי לטפל בילדים.

לב הסיפור הזה, שנמשך 70 שנה, הוא הידידות בין שתי צעירות, יונג-סוק ומי-ג’ה, והוא מסופר מנקודת המבט של יונג-סוק. לסיפור שני צירי זמן.

בציר הזמן העכשווי, יונג-סוק היא אישה זקנה שאליה פונה משפחה קוריאנית אמריקאית שבאה לג’ג’ו ומתענינת במי-ג’ה. יונג-סוק מכחישה כי הכירה את מי-ג’ה. המפגש הזה מעורר בה זכרונות מהעבר ואלה נמצאים על  ציר הזמן ההיסטורי ואיתם אנו מתוודעים אל הקשר המיוחד שנרקם בין  יונג-סוק ומי-ג’ה והאירועים שהרחיקו אותן אחת מהשניה.

הקשר בין הילדות מתחיל בגיל 7.

מי-ג’ה היא יתומה שגרה עם דודה ודודתה. היא הייתה מהעיר ג’ג’ו, הוריה היו אמידים מבחינה כלכלית ואביה היה ידוע כמשתף פעולה עם היפנים, דבר שישאיר את חותמו עליה, לנצח. היא הייתה רגילה לאורח חיים עם שמלות יפות, בית נחמד וכו ‘. הדודה והדוד מתייחסים אליה נורא, מכריחים אותה לעשות את כל עבודות הבית והשדה ומתעללים בה פיסית. היא מבקשת מאמה של יונג-סוק ללמד אותה לצלול, למרות ההתנגדות בשל עברו של אביה  ומתוך רחמים למצבה מצרפים אותה לקבוצה.

יונג-סוק היא בתה של ראש קולקטיב הצוללים המקומי,  ומיועדת לעמוד יום אחד בראש צוללי הכפר שלה כשתהיה מבוגרת מספיק, כפי שעשו אמה וסבתה. משפחתה גרה על האי במשך דורות ואינה יודעת הרבה על העולם “החיצון”. בשלב זה הם נמצאים תחת שליטה יפנית והם חוששים מאוד מהחיילים היפנים הידועים בטיפולם האכזרי בנשים ובשלטונם המושחת.

הבנות הופכות להיות החברות הכי טובות  ויש ביניהן קשר חזק כמו בין אחיות.  הן חולקות סודות, חלומות, משאלות ותוכניות לעתיד כמו גם את אהבתן לצלילה ומחכות להיות מבוגרות מספיק כדי להצטרף לקבוצת הצלילה. בין היתר הן נדרו להישאר יחד. אך לחיים ולנסיבות יש דרך לשנות את מיטב התוכניות. כוחות חיצוניים יעמידו את חברותן של נשים אלו למבחן.

האם הקשר שלהם יספיק בכדי למנוע מהם להתנתק אחת מהשניה?

תהפוכות פוליטיות קובעות בסופו של דבר את חייהן ואחת הבנות מבצעת מעשה בלתי נסלח, שמנתק את מערכת היחסים במשך עשרות שנים.

אהבתי את הנושאים של חברות, בגידה, אשמה וסליחה ששתי הנשים הללו חוו. הן גדלו וחיו בתקופה המסומנת על ידי כאב, סבל וטרגדיה ונשארו חזקות, נחושות ובלתי מנוצחות, מסוגלות להוביל את משפחותיהן דרך תלאות ומאבקים לריפוי ותקווה.

הרומן משתרע על פני עשרות שנים, מציג סיפור עשיר ומלא אמוציות, ולוקח את יונג-סוק בת ה 80+ למסע אישי של התבוננות פנימית , המגלה סודות אודות מערכת היחסים שלה ושל מי-ג’ה. בנוסף, הרומן בוחן חברויות של נשים, יחסים משפחתיים, ואת הקשר בין אם לבת, והכל על רקע היסטורי של אי-שקט פוליטי בקוריאה שכולל את הכיבוש היפני של האי בשנות ה -30 וה -40, מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, ההתקוממות הקומוניסטית, וההתקוממות ב -3 באפריל 1948 שהובילה לטבח של עשרות אלפים.

“האי של נשות הים”  כתוב היטב, נחקר היטב והפרוזה נפלאה.

זהו סיפור מרתק של כוח, גבורה ועוצמה שפתח צוהר לעולם שלא ידעתי עליו. ההיסטוריה קמה לתחייה, ארוגה בצורה חלקה בסיפורן של הנשים. סימתי את הקריאה ונשארה בי יראה והערצה כלפי נשות הים הללו וכוחן הפיזי והנפשי. היו תיאורים קשים לקריאה, ממש קורעי לב, על התנאים המחרידים ועל האכזריות שבעטיים נאלצתי להשהות את הקריאה כדי לספוג את הזעזוע של מה שעבר על הדמויות שלמדתי לאהוב. יחד עם זאת זוהי עדות ומחווה לחוסן של הרוח האנושית ,שתישאר בלבי לנצח, ואין ספק שחשוב מאד להכיר את ההיסטוריה.

ספר בלתי נשכח שקריאתו משאירה רושם עמוק .

גם אם אינכם מתכננים לקרוא ספר זה (אם כי אני ממליצה  עליו מאד)  בקרו באתר של ליסה סי (ללא ספוילרים) בו תוכלו לעקוב אחר קישורים המראים את המחקרים שהיא ביצעה לפני כתיבת הספר.

צפו בתמונות, ובסירטון, ותוכלו לקרוא על המסורת העתיקה של האינהו, מסורת שעדיין קיימת אך הולכת ונעלמת:

http://www.lisasee.com/islandofseawomen/

וגם כאן:

ההניו