|
|
|
|
|
| בזה הבית |
|
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר: 4105 |
|
| |
"היטב שמעה את מה שביקש לומר. שבכול היא אשמה... בכל פעם חלפה בה המחשבה לעזוב הכול וללכת. אבל אחרי הלילות באו גם הימים, והיא אמרה לעצמה שדברים כאלה קורים גם במשפחות אחרות. שאי ההבנות וחוסר הנחת אינם אלא צדה הבלתי נעים של הנורמליות. ובין המכתבים מבית הספר והצעקות בבית, הרי היו גם סנדוויצ´ים בבוקר והסעות לחוגים, חברים שמשליכים ילקוטים באמצע הסלון וצפייה משותפת בתוכניות טלוויזיה. בגלל כל אלה הלכו וגלשו במדרונה של הנורמליות, נשרטים ונחבלים מבלי לשים לב. עד שהתרסקו בתחתית ועמם ערימת הכלים השבורים, מזלגות וסכינים."
רגעים ספורים של חוסר שליטה בשעת לילה מאוחרת שולחים את איתמר, מתבגר סוער ורגיש, לבית המעצר, ואת דפנה, אמו, לבית החולים. משם — מתוך תהומות של בושה, כאב ואשם — הם מספרים את סיפורם. הפרטים טריוויאליים, מוכרים עד בהלה, אבל שום פרט אינו תמים כאשר ברקע עומדת התקרית שגזלה מדפנה ומאיתמר את החלום הפשוט — להיות כמו כולם.
אורנה לנדאו פוסעת באומץ במרתפים האפלים של הנפש ומנערת את המיתוסים הגדולים שלנו, ובראשם — אהבת אם. בזה הבית הוא סיפור דרמטי, מורכב ורב־פנים המסופר בתנופה ובשטף. יכולתה של לנדאו, שהפציעה כמספרת מוכשרת מן המעלה הראשונה ברומן הביכורים עוד אהבה אחת ודי, באה לידי ביטוי שלם ברומן החשוב, המטלטל והיפה הזה.
אורנה לנדאו, ילידת 1968, אם לארבעה, היתה עיתונאית ב"הארץ" ומבקרת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות".
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר היום: 3 |
תאריך הכנסה לאתר 19/07/2013
"הרי בהכל אשמות האמהות. הן אשמות במעשי האונס של בנים אנסים, הן אשמות במעשי הרצח של בנים רוצחים, הן אשמות במעשי הבגידה של בנים בוגדים. הן אשמות בבנים רפי שכל וחלשי אופי, בבנים שהצליחו אף על פי שרצו להיות הולכי בטל ובבנים בטלנים שבגללן, תמיד בגללן, לא היו לעורכי דין או לאנשי היי-טק. הן... המשך הביקורת
"הרי בהכל אשמות האמהות. הן אשמות במעשי האונס של בנים אנסים, הן אשמות במעשי הרצח של בנים רוצחים, הן אשמות במעשי הבגידה של בנים בוגדים. הן אשמות בבנים רפי שכל וחלשי אופי, בבנים שהצליחו אף על פי שרצו להיות הולכי בטל ובבנים בטלנים שבגללן, תמיד בגללן, לא היו לעורכי דין או לאנשי היי-טק. הן אשמות בכך שבניהן הם אבות רעים, בעלים אדישים, הן אפילו אשמות בנשים המציקות שהם נישאים להן, שהרי בחרו בהן כי הן מזכירות להן את אמם, ואם הם לא נישאים, ובכן, בכך ודאי וודאי שהן אשמות. אבל אמא שהבן שלה מנסה לרצוח אותה? אמא כזאת היא האמא הכי אשמה מכולן" (עמ' 33)
בכל משפחה יש את הילד האהוב יותר, ואת הילד האהוב פחות. זה אולי לא פוליטקלי קורקט להודות בזה, אבל אחד מהם תמיד יזכיר לך דברים שאת לא רוצה. אולי ישקף את האופי שלך, אולי יזכיר ימים שאת לא רוצה לזכור. זה לא באמת משנה מה הסיבה, זה פשוט קורה.
איתמר מרגיש שהוא הפחות אהוב. הוא הרבה פחות יפה מאחיו, הוא פחות מוצלח ואמא שלו אוהבת אותו פחות. ואתם יודעים מה זה לא באמת משנה מה תגידו, לא משנה כמה תנסו לשכנע, ככה הוא מרגיש וזהו.
ויום אחד הוא מתפוצץ, והעולם מתרסק.
זה לא הספר הראשון שדן בשאלה האם אמא חייבת לאהוב את הילד שלה בכל מחיר.
אין ספק שלכל אורך העלילה הדהדה דמותו של קווין, שגם הוא, בדומה לאיתמר, היה הילד האהוב פחות, שגם לו היה אב שניסה לפשר ולהרגיע, שגם אצלו הדברים הגיעו לפיצוץ, אחר וקטסטרופלי הרבה יותר.
אני לא מכירה אישית את אורנה לנדאו. אני די נהנית מהכתיבה שלה, ונהנתי גם מספרה הקודם, אבל קשה לי להתעלם מתחושת דז'ה וו מסויימת.
משני הספרים עולה התחושה שלנדאו, איך לומר, לא ממש מחבבת את מוסד המשפחה, ובסופו של דבר מאשימה הכל במשפחה:
"ילדים הם לא כמו תפוחים. הם לא נרקבים ככה סתם. הם… משהו קורה להם" (עמ' 87)
האב רופס וחלוש, חסר עמוד שדרה רוב הזמן. האם שקועה בעיקר בסבלה, בין אם מדובר בדכאון שלאחר לידה, או בסבל עכשווי יותר, ורק האח הגדול הנו עד (שותק) לסבל שעובר אחיו הקטן, סבל שדומה שנועד לתת חיזוק ותירוץ מסויים למעשיו.
אני חייבת לציין שאחד הדברים שממש עצבנו אותי בספר היה תיאור שיטת "חמש הדקות". מדובר בשיטה שנויה במחלוקת להרדמת תינוקות ופעוטות בלילה. השיטה, כשמה, דוגלת ברעיון חמש הדקות. משכיבים הפעוט לישון, וגם אם הוא בוכה לא ניגשים אליו חמש דקות. הרעיון הוא לגרום לכך שהילד לא יבכה בצורה מניפולטיבית וירדם לבד. לא השתמשתי בשיטה זו כי אני פולניה עם לב רך עד מאוד, וילד שנרדם מהר, אבל יש בספר תיאור ממש קורע לב של ילד שבוכה ובוכה והאם לא ניגשת אליו. ולמעשה, כך אליבא דסופרת, כאן הייתה הבגידה הראשונה של האם (אחרי כשבוע הילד כבר נרדם מהר, אבל לא מוכן לקבל מאמא נשיקת "לילה טוב").
כאמא, כבר לא כל כך טריה, אני חושבת שלרמוז ששיטה זו הייתה אחת הסיבות לקרע במשפחה היא מניפולציה זולה על הקורא. ילדים בוכים לפעמים. גם תינוקות. גם אם האמא לא קופצת ל'דום מתוח', זה לא אומר שהקשר ביניהם יהרס לתמיד. זה הכעיס אותי. מאוד. 
מילה טובה על הכריכה: יופי של כריכה! אף פעם אי אפשר לדעת מה קורה מאחורי הדלתות הסגורות של השכנים.
לסיכום,
  (כי באמת שכעסתי)
תאריך הכנסה לאתר 01/04/2013
חוסר שליטה של מספר דקות גורר משפחה לעולמות אחרים.
איתמר-ילד מתבגר חוזר הביתה בשעת לילה מבושם משתייה חריפה. מספר שניות של החלטה פזיזה גורמות לו, להשליך על אימו מכל הבא ליד וכתוצאה מכך, האם מתאשפזת בבית חולים והוא מועבר לבית המעצר. ... המשך הביקורת
חוסר שליטה של מספר דקות גורר משפחה לעולמות אחרים.
איתמר-ילד מתבגר חוזר הביתה בשעת לילה מבושם משתייה חריפה. מספר שניות של החלטה פזיזה גורמות לו, להשליך על אימו מכל הבא ליד וכתוצאה מכך, האם מתאשפזת בבית חולים והוא מועבר לבית המעצר.
בעקבות אותו אירוע האם דפנה לא שבה מעולם להיות גרפיקאית. האב-זהר מעולם לא שב להיות כפי שהיה והמשפחה שהיתה לא היתה.
לדעתי לא לחינם אורנה בחרה שהדמות הראשית תתעוור ואו יותר נכון תבחן רק בצלליות ותבדיל בין אור לחושך. פציעתה על ידי בנה מנע ממנה את הכניסה לפרטים והלוא כך נהגה עם איתמר ולא ויתרה לו לאורך כל הדרך.
הספר מתועל בכמה צירי תנועה..... דפנה – האם, זהר - האב, נועם – הבן הבכור ואיתמר – הבן "הלא יוצלח".
אין ספק שדפנה אישה עקשנית, דעתנית וחינוך ילדיה גורמים לתוצאות אחרות גם בבגרותם. האחד הוא תלמיד מצליח, שחיין מצטיין ומגויס ליחידה נבחרת בצבא. לעומתו איתמר שונה ואף היפוכו של נועם נעים ההליכות. (לא לחינם אורנה בחרה בדמות הזו בשם נועם). איתמר מפריע בשיעורים, עקשן, מתמרד ואינו מקבל את המרות של הוריו ומוריו.
דפנה מנסה "להשתלט" על איתמר בדרכי חינוך שונות ועל פי עצות שהיא מקבלת ממכרה פסיכולוגית ויועצת בית הספר ומאידך, זהר-בעלה ואבי בנה מונע זאת ממנה אולי אף תורם לריחוק בין האם לבנה עד כדי כך שהבין "שונא" את אימו.
כשסיימתי לקרוא את הספר גלגלתי בני לבין עצמי הרבה שאלות בנושא אהבת אם. זה לא ספר קל יש בו הרבה תהיות ... האם הגיוני שאם תעדיף בן אחד על אחר? האם גם בחברה הדתית והסגורה יש דברים כאלה? (כן יש!) האם הגיוני שבן יכה או יחבוט באימו? האם הכול טמון רק בחינוך ילדינו? ועוד ...
קשה היה לי להתחבר לדפנה, הבנתי את הרגישות של איתמר, ריחמתי קצת על זהר ונועם רק שיחק תפקיד של סמן ימני לאיתמר. אין כאן דמויות דומות. כל דמות עומדת בפני עצמה. אהבתי את ההקבלה למשפחה הדתית מבני ברק גם שם לא הכול כפי שזה ניראה.
דפנה לא אהבה את איתמר מהיום שהוא נולד ולאורך כל הספר ניכר שהיו לה רגשות אשם על כך. אבל את זה היא הבינה כאשר כמעט התעוורה לחלוטין והתכנסה בתוכה ללא אפשרות כמעט להבדיל בין אור לחושך מלבד צלליות.
זהו בהחלט ספר מרגש שאני ממליצה לכל אימא לקרוא. זהו סיפור על משפחה שמתפרקת לנגד עינינו ויחד את זאת קל להזדהות עם הספר, למרות שאני אישית לא הזדהיתי עם עקשנותה של דפנה בסיטואציות מסוימות בעלילה.
בסיכומו של דבר זהו סיפור על משפחה שמתפרקת לנגד עינינו.אורנה לנדאו מצליחה בדרכה שלה להמחיש לנו עד כמה האימהות היא מחויבות לכל החיים בין ילדים להוריהם. ילדים לא בוחרים נקודה! לראייה, למרות מה שאיתמר גרם לדפנה דפנה מחבקת את איתמר ומקבלת אותו לזרועותיה.
הכתיבה של אורנה לנדאו זורמת, סוחפת, קולחת, השזירה והמעבר בין הדמויות יפה כמו חמאה רכה.
אהבתי, ממליצה בחום!
לי יניני
תאריך הכנסה לאתר 01/04/2013
על שלשה צירים, במינונים ובתמהילים משתנים מסתובב 'בזה הבית': בושה, אשמה וכעס.
ערב אחד חוזר איתמר בן השש עשרה מאוחר הביתה. דפנה, אמו, שמחכה לו מריחה את ריח הסגריות והאלכהול. היא מנסה לחסום את כניסתו לבית, אך אינה מצליחה ובמהלך הויכוח שניטש ביניהם... המשך הביקורת
על שלשה צירים, במינונים ובתמהילים משתנים מסתובב 'בזה הבית': בושה, אשמה וכעס.
ערב אחד חוזר איתמר בן השש עשרה מאוחר הביתה. דפנה, אמו, שמחכה לו מריחה את ריח הסגריות והאלכהול. היא מנסה לחסום את כניסתו לבית, אך אינה מצליחה ובמהלך הויכוח שניטש ביניהם זורק איתמר מכל הבא ליד על אמו עד להתמוטטותה.
מכאן, לוקחת אותנו אורנה לנדאו לטיול בתוך ראשה של דפנה וזה של איתמר לסרוגין, אבל גם מחוץ להם. היא חולקת עימנו את קורותיה של דפנה המאושפזת בבית החולים ועוקבת אחר איתמר בבית המעצר. מחשבותיהם מובילות אותנו גם למהלך העניינים עד לתקיפה. אנחנו עדים למעגל הרגשות שנע חליפין, כאמור בין הבושה, האשמה והכעס.
דפנה מתוארת כאשה דעתנית שבמהלך גידול ילדיה כמהה לא אחת לנורמאליות – ל"להיות כמו כולם". נועם, בנה הבכור, אכן עונה על כל דרישותיה כאם: הוא שחיין מצטיין ממוקד מטרה, תלמיד לא רע וגויס לסיירת. איתמר, לעומת זאת, גוזל ממנה כוחות נפשיים ופיזיים לא מעטים והחיבה שלה אל שני בניה רחוקה מלהיות סימטרית. במהלך ילדותו של איתמר דפנה מנסה "ליישר" אותו בדרכים שונות: מקבלת עצות ממכרה פסיכולוגית, נעזרת ביועצת של בית הספר ומנסה להציב גבולות (ובכך מצטיירת כ"שוטר הרע" בבית) אך כל זאת רק מגביר את הריחוק ביניהם עד לנקודת האל-חזור.
צריך מידה לא מבוטלת של תעוזה בכדי להעמיד בסימן שאלה מוסכמות שרוב בני האנוש מאמינים בהן. לא חסרים ספרים שטוחנים עד דק את מקומה של אם בחיי ילדיה. נדמה לי שהיו בספרות מי שהעמידו את שאלת ההעדפה של בן אחד על פני אחר, אך לא נתקלתי, עד כה, בספר שחוקר עד כמה אהבת אם אינה מובנת מאליה וזו, בעיני, מעלתו העקרית של הספר.
זהו רומן דחוס ומעיק הן רעיונית והן סגנונית. אישית – סבלתי מאד מקריאתו והייתי צריכה לגייס לא מעט כח רצון בכדי לסיימו. התחושה שלי היתה שאורנה לנדאו לא לוקחת סיכונים: היא לא יודעת מי תהיה הקוראת שלה ומה תהיה רמת האינטיליגנציה השכלית והרגשית שלה וכך היא מכבירה מילים, מעמיסה עוד ועוד ומבטלת את המרחב של הקוראת לדמיין, להעמיד את עצמה במקום הדמויות ולהזדהות. התחושה שנוצרה אצלי היתה קלאוסטרופוביה מתמדת ורצון כן להניח את הספר מידי ולברוח ממנו. אני מניחה שאנשים רבים ימצאו אותו קריא הרבה יותר.
תאריך הכנסה לאתר 01/04/2013
"בזה השער לא יבוא צער
בזאת הדירה לא תבוא צרה
בזאת הדלת לא תבוא בהלת
בזאת המחלקה לא תבוא מחלוקת
בזה המקום תהי ברכה ושלום.."
הספר "בזה הבית", נכתב ע''י אורנה לנדאו. הספר מגולל את סיפור חייה של משפחה רגילה, כביכול.... המשך הביקורת
"בזה השער לא יבוא צער
בזאת הדירה לא תבוא צרה
בזאת הדלת לא תבוא בהלת
בזאת המחלקה לא תבוא מחלוקת
בזה המקום תהי ברכה ושלום.."
הספר "בזה הבית", נכתב ע''י אורנה לנדאו. הספר מגולל את סיפור חייה של משפחה רגילה, כביכול. לדפנה הגרפיקאית ולבעלה זוהר, העורך דין 2 ילדים: איתמר, אשר מהרגע שנולד נמצא בסוג של עימות ויחסים לא קלים עם אמו, ונועם - שכשמו כן הוא, נעים לכולם וכיף מאוד בחברתו. (נועם עונה על כל הדרישות של אמו: הוא שחיין מצטיין, בן נפלא, תלמיד טוב, ממוקד במטרותיו, וגוייס לסיירת).
רגע אחד קטן של חוסר שליטה משנה לחלוטין את חייהם של אותה משפחה... ושל כל מי שסובב אותם. איתמר, אותו בן הנמצא ביחסי שליטה וכוח עם אמו, פוצע אותה קשות. הוא חוזר באחד הלילות, בשעה מאוחרת כאשר ריח של סיגריות ואלכוהול נודף ממנו, אמו מנסה למנוע ממנו להיכנס לבית, אך הוא בכל זאת נכנס, מכאן מתפתח עימות לא קל, המוביל לפציעתה הקשה של אמו. היא מובהלת לבית החולים במידית, והוא נלקח לבית מעצר.
"הוא חזר מאוחר, קצת מסטול, הרבה שיכור. המשוגעת הזקנה לא נתנה לו להיכנס, וכשדחף את הדלת ונכנס בכל זאת, צרחה עליו, קרה לו אפס ולוזר, ולא משנה כמה ביקש, לא הסכימה לסתום את הפה. שום דבר שעשה לא עזר: לא שביקש ממנה ולא שצרח עליה ולא שפקד עליה ולא שאחז בה ודחף אותה לשולחן והתחנן שתשתוק כבר כי הוא לא יכול יותר, ושתניח לו ללכת לישון. הוא התחנן והיא דיברה ודיברה ודיברה, הוא ניסה להשתיק אותה כשזרק את הצלחת הראשונה על הרצפה. אבל גם זה לא עזר. גם השנייה, שכבר העיף לעברה, לא עזרה, וגם לא הסכינים המזלגות והכוסות. הוא כבר לא שם לב מה הרים. רק כיוון וזרק. אפילו כשיצא הדם בפעם הראשונה היא לא שתקה, והוא סחרחר מכעס, המשיך עוד. אחר כך השתתקה, ונפלה פתאום, פניה שטופות דם. ואז היה זה הוא שצרח ואבא שלו כבר היה שם עם ה"מה עשית, מה עשית" הזה שלו. ולא היה לו רגע של שקט. אפילו לא רגע". (מתוך עמ' 23).
העלילה בספר מסתבכת כאשר מגלה דפנה כי היא התעוורה בעין אחת, ובעין השנייה אחוזי הראייה שלה נמוכים ביותר. כעת היא תצטרך לעבור תהליך שיקום ארוך ומפרך, המצריך ממנה וויתור גדול על מקום עבודתה ותפקידה. בד בבד, איתמר נאלץ להתמודד עם השהייה בבית מעצר. רבים מנסים לעזור בשיקומו של איתמר: אביו, אחיו, יועצת, מנהלת בית הספר שלו.. ובנוסף הוא מקבל קצינת מבחן. אך למרות כל אלה איתמר מתקשה לקבל את עזרתם, והוא כועס, מתוסכל ומבולבל. הפרקים שלאחר הפציעה מתארים לנו בפרטי פרטים את מסע השיקום הארוך והנרחב של שניהם, של איתמר ואמו דפנה, כל אחד בדרכו.
הספר מעלה בנו שאלות קיומיות רבות, הוא מגולל בנו את שאלת השאלות, מהי אהבת אם באמת? ומעלה תהיות רבות, שלרובן גם אין תשובות. ועל הקורא להגיע למסקנות לבד. האם זה הגיוני שאם תוכל לאהוב בן אחד יותר מאת השני? מהי אמא מספיק טובה? האם זה הגיוני שבן ירצה לפגוע ולהזיק לאמו? ושאלת השאלות, מהי בעצם המשפחה המושלמת?
לסיכום, הכתיבה בספר ברמה איכותית וגבוהה ביותר, סיפור העלילה מרגש ומדייק בפרטים ברמה גבוהה, סיפור המשפחה המפורקת נחשף בפנינו בצורה מלאה, בלי צנזורה, ובצורה מרגשת מאוד. הדמויות בספר אמיתיות וקל מאוד להתחבר לכל דמות ודמות, צורת הכתיבה בספר נותנת את האפשרות הקלה להתחבר לדמויות ולהזדהות איתם ברמה גבוהה. במשפט אחד, ספר מרגש, מעניין וסוחף - מומלץ מאוד !
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|
