|
|
|
משכילה |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 1896 |
|
|
טארה גדֵלה בחיק משפחתה המתכוננת לקץ הימים באזור הררי נידח באיידהו. כמו אחֶיה, טארה מוסתרת מהרשויות – אין לה תעודת לידה או תיעוד רפואי כלשהו, והיא אינה לומדת בבית ספר. בבית אין רדיו, טלוויזיה או טלפון, וילדי המשפחה מעבירים את ימיהם בעבודה קשה ומסוכנת במגרש הגרוטאות של האב, ואוגרים כלי נשק ומזון כדי להתכונן לחורבן העולם. טארה מעולם לא שמעה על השואה או על נפוליאון, על אלגברה או על ביולוגיה. כשהיא מתבגרת הופך אביה לקיצוני ופרנואיד עוד יותר, ואחד מאחיה מתגלה כאדם אלים ומסוכן. בגיל שש-עשרה ברור לה שעליה להציל את עצמה ולעזוב את הבית. בעשותה כן היא מגלה את כוחה המטלטל של ההשכלה, המשנה את עולמה לנצח, ואת המחיר הכבד שעליה לשלם על בחירתה.
זהו מסע יוצא דופן של אישה צעירה, המגלה חוסן נפשי מול עוני, אמונה דתית קיצונית ואלימות, ומצליחה לפלס את דרכה, בקשיים פיזיים ונפשיים עצומים, אל היכלות התהילה של ההשכלה הגבוהה.
טארה וסטאובר, מסאית והיסטוריונית אמריקאית, נבחרה לאחת ממאה האנשים המשפיעים בעולם לשנת 2019 על ידי המגזין טיים. ספר זה, שכתבה על חייה, הוא רב-מכר עולמי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 1 |
תאריך הכנסה לאתר 08/10/2020
"מי שבאמת קובע מי את נמצא עמוק בתוכך" (עמ' 261)
זהו ספר יוצא דופן, על סיפור כמעט בלתי אפשרי, על ילדה בשם טארה שגדלה באזור הררי נידח באיידהו. באזור המורמוני. היא מוסתרת מהרשויות, אין לה תעודת לידת ומשפחת מתכוננת כל העת לחורבן העולם. בבית אין רדיו, טלוויזיה או טלפון והיא לומדת בחינוך ביתי... המשך הביקורת
"מי שבאמת קובע מי את נמצא עמוק בתוכך" (עמ' 261)
זהו ספר יוצא דופן, על סיפור כמעט בלתי אפשרי, על ילדה בשם טארה שגדלה באזור הררי נידח באיידהו. באזור המורמוני. היא מוסתרת מהרשויות, אין לה תעודת לידת ומשפחת מתכוננת כל העת לחורבן העולם. בבית אין רדיו, טלוויזיה או טלפון והיא לומדת בחינוך ביתי. את ימיה היא מעבירה בעבודה מסוכנת וקשה במגרש הגרוטאות של אביה. והסיפור הוא מפעים, שובה את הלב והנשמה (אני ממש לא רציתי לסיים את הספר), ומביא לנו מבט על יציאה כמעט חסרת סיכוי מחיים בתוך התעללות פיזית ונפשית, ויצירת תעצומות נפש כמעט משום דבר. בכוח הנשמה.
"אבא חושש שהממשלה תכריח אותנו ללכת לבית ספר, אבל היא לא יכולה לעשות את זה, כי היא לא יודעת עלינו (עמ' 11)." טארה היא ילדה החיה בצלע הר, בעמק נידח, משפחה של שני הורים ושבעה ילדים. כאמור, משמרים מזון, עובדים במגרש הגרוטאות ועוסקים בהישרדות יומיומית. שני ההורים מטיפים ומאמינים בדרכם הם, ובוחרים לא לחיות על פי הכללים המקובלים והרשויות, והמשפחה איכשהו מצליחה לחיות כנגד הנורמות החברתיות. זוהי דרך שאינה בריאה לילדים, המוציאה אותם מכל מסגרת אפשרית מלבד זו המשפחתית, אך טארה, מצליחה איכשהו לראות את האור.
היא גם נולדה בבית, על ידי מיילדת, והוריה בכלל לא נהגו להתעסק עם בתי חולים ושירותי רפואה. הם לא האמינו בכל אלה. ולמעשה, עד גיל תשע היא לא קיבלה תעודת לידה. ואמה, שהייתה חוקרת צמחי מרפא, הייתה משתמשת בהם על מנת לרפא כל חולי. בתחילת הספר אנחנו נחווה הרבה שימוש בדגנים מלאים ודייסות סובין, אוכל הנוצר על ידי המשפחה באופן עצמאי, וכל זה על מנת לשמר את הקיים. זה חלק מהאמונה. חלק מהדרך.
טארה סטואבר הצליחה לצמות מלמטה. חינוך ביתי שכמעט לא בא לידי ביטוי, חיים בצל אח אלים, שהוא הבכור, שון, ויציאה מכך כנגד כל הסיכויים, חרם ונידוי משפחתי ורק שני אחים גדולים ממנה שתומכים בדרכה. טיילר, אחיה הגדול, הוא זה שמציע לה לבחון את החיים מבחוץ.
סטואבר ציינה בריאיון לעיתון "הארץ" (נטע אלכסנדר, 2018) כי ספרה אינו מתקפה על הדת המורמונית, וכי משפחתה לא הייתה מורמונית טיפוסית. למעשה, היא מציינת כי עד גיל שבע-עשרה לא שמעה על השואה (ואת הדממה שהשתררה באולם ההרצאות היה אפשר לחתוך בסכין), וכילדה ונערה שלא נחשפה למערכת החינוך האמריקאית, היא למדה לשרוד תוך הכלת תיאוריות הקונספירציה האפוקליפטיות של אביה.
וספר זה אינו ספר זיכרונות ככפי שהוא. הוא כתוב בגוף ראשון, אך אינו יומני, והוא משקף את המטמורפוזה הקיצונית שהיא עברה; מנערה שעבדה בילדותה במגרש הגרוטאות של אביה, החליטה למרוד ולשלם על כך מחיר כבד, והסבה את חייה ללימודים גבוהים ולהשכלה (כאשר היא איננה עם תעודת בגרות). היא הצליחה בכוחות עצמה לצאת ממסכת ההתעללות שעברה, מחיים בצל משפחה שלא אפשרה לה צמיחה, פרטיות וחיים מלאים, והפכה לסטודנטית בקיימברידג' שהשלימה דוקטורט בהיסטוריה ועובדת כעמיתת מחקר בהווארד.
הקונפליקט התמידי הזה, ביו המחויבות לעצמי לבין המחויבות למשפחה, יוצא בכל מאודו בספר זה. וטארה סטאובר מציינת כי לזיכרונות יש מקום בעייתי בחייה, והיא תמיד מנסה למצות את הפערים בין העבר לבין ההווה. והכתיבה עזרה לה בכך. הכאב החותך הזה, אסור שהוא ישפיע על העתיד. והסיפור הזה מלא בגישה בלתי אמצעית לנשק, קונפליקטים משפחתיים וסביבתיים יוצאי דופן, סכנת חיים לא פעם ולא פעמיים, והפרעת הנפש של אב המשפחה שהובילה אותו ואת המשפחה לפרשנות כל כך קיצונית של האמונה המורמונית. ילדות אמביוולנטית, ללא הכוונה, עם אימא שבעצמה מנסה לצמוח מתוך כל זה (וגם מצליחה, למורת רוחו של אביה של טארה), ומשפחה שבועטת החוצה בסופו של דבר.
וזהו ספר מרתק מהפסקה הראשונה. טארה וסטאובר מכניסה אותנו לסיפור חייה הבלתי אפשרי, בכתיבה מהודקת, בגוף ראשון, בתרגום נפלא ובתיאורים עזים וקשים. חלק מהספר, ובפרט תיאורי האלימות של שון, היו מוציאים מהדעת. וסטאובר בוחרת לספר לנו את סיפור חייה כפי שהוא, תוך כתיבה אינטואיטיבית המשתמשת במי שהיא כיום- אישה בעלת אישיות חזקה ושלמה, הבוחרת לקבל את מהלך חייה, תוך שימוש בנראטיב ייחודי המבליט את מי שהיא.
הילדות שלוקחת למקומות קיצוניים הצליחה גם להביאה למקומות רחוקים, ליצור את מי שהיא כיום. גדילה תוך השפלה פיזית ונפשית, בהווה הנאבק לבנות עתיד טוב יותר, ואישה אחת שמצליחה לעשות זאת כנגד כל הסיכויים שהעמידו לה חייה.
תאריך הכנסה לאתר 02/10/2020
"מה שחשוב בחיים זה לא מה שקורה לך אלא איך אתה זוכר את זה." - גבריאל גרסיה מרקס
הדבר הראשון שעשיתי כשסיימתי את הספר היה לנבור ביוטיוב ולחפש סרטונים היכן גדלה הסופרת. דמיינתי את המקום אבל סקרן אותי איך זה נראה באמת.
מה הן עובדות, האם אנחנו באמת נאמנים להם? ואולי בעצם כל אחד מנכס... המשך הביקורת
"מה שחשוב בחיים זה לא מה שקורה לך אלא איך אתה זוכר את זה." - גבריאל גרסיה מרקס
הדבר הראשון שעשיתי כשסיימתי את הספר היה לנבור ביוטיוב ולחפש סרטונים היכן גדלה הסופרת. דמיינתי את המקום אבל סקרן אותי איך זה נראה באמת.
מה הן עובדות, האם אנחנו באמת נאמנים להם? ואולי בעצם כל אחד מנכס לעצמו את נקודת המבט של העובדות ויוצק מהם את סיפור חייו, מוזר ככל שיהיה.
כבר בעמוד 44 אנחנו מקבלים רמז על נפתולי הזכרון ועל האופן שבו הם משמשים בסיס לספר:
ואז פתאום התחוור לי שסבתא הייתה אולי האדם היחיד שהיה יכול להבין מה קורה לי. איך הפרנויה והפונדמנטליזם עיצבו את חיי. איך הם לקחו ממני אנשים שאהבתי והשאירו במקומם רק תארים ותעודות- מראית עין של כבוד ויוקרה. מה שקרה עכשיו קרה כבר בעבר".
כמה קשה להיות מורדת במשפחה ועל אחת כמה וכמה במשפחה שבטוחה שסוף העולם כבר כאן וצריך לעשות כדי להתכונן ליום הדין. והכל כשר בהכנות האלה. הממסד- מיותר, לימודים- משחיתים את נפשם של הילדים, המשפחה- מעל הכל, נשים נועדו לשרת את הגברים, וכל מעשה שאינו הולך בתלם- ראוי לגינוי מכל סוג שהוא.
"אבא חי בפחד מהזמן. הוא הרגיש שהזמן אורב לו" עמוד 71
הדמויות, העלילה, יחסי הכוחות, ההתפתחות של המספרת מהרגע שהיא הבינה שהיא לא רוצה להיות חלק מהטירוף בבית- אשאיר לכם לגלות בעצמכם.
הדמות המרתקת בספר היא אמא של טארה. שבשקט בשקט, בדרך לא דרך הופכת להיות אשת עסקים. לא פחות. עם כל המגבלות והדעות של בעלה, היא מקימה עסק של מילדות וצמחי מרפא. בעצם היא סוג של קפיטליסטית בתוך כל הטירוף של המשפחה. והיא גם זו שמנסה (ללא הצלחה) לשמור על שלמות המשפחה בתמיכה בבעלה אל מול מסלול ההשכלה של טארה.
האמא היא זו שמופקדת על החינוך הביתי של ילדיה. האחים של טארה מהווים את העוגן המרכזי בספר.
טיילר אחד האחים מכריז שהוא הולך ללמוד בקולג' ומציע לטארה לבחור במסלול הזה. טיילר עוזב את החווה ומשאיר אחריו ספרים ומוסיקה שפותחים בפני טארה צוהר לידע כללי שהיא נשבית בו.
ולעומת זה, שון, אח נוסף – מטיל אימה ואלימות על כל הסובבים אותו. (תיאורים לא פשוטים של מעשיו יש בספר).
המנעד בין שני האחים, בין הרצון של האם לפתח ולהתפחת לבין המסורת, אב המשפחה שהוא רדיקלי בדעותיו אך גם מתמלא גאווה בקבלת התואר של וסטאובר- הוא הקונפליקט האמיתי.
ואת הלבטים בין הבחירה שלה במסלול של לימודים וניתוק ממשפחת המוצא אפשר לחוות במשפט:
"מעולם לא אפשרתי לעצמי את הזכות להסס. ובה בעת לסרב להיכנע לאיתנים בדעתם. את הנרטיב שלי יצרו אחרים. קולותיהם היו משכנעים. נחרצים. מוחלטים. מעולם לא עלה בדעתי שקולי יכול להיות חזק לא פחות". (עמוד 215)
"הבושה נבעה מכך שאבא שלי דחף אותי אל עבר להבי המלתעות הנפערים ונסגרים במקום למשוך אותי הרחק מהם. .... העבר היה רוח רפאים, חסר ממשות. חסר השפעה. רק לעתיד היה משקל". עמוד 291.
אנחנו מלווים את הסופרת בתהליך סזיפי של ניתוק מהעבר. ניתוק קשה מנשוא אך נדרש בשביל לפתוח בחיים חדשים.
במהלך הספר חשבתי על הסדרה "מורדת" (נטפליקס) שמתארת חוויה דומה של נערה שנקרעת ממשפחת היסוד שלה לרצונות האמיתיים שלה. וזה מלווה אותה לאורך כל הדרך.
ומשפט הסיום של הספר מקפל בתוכו את הכל:
"באותו לילה קראתי לה. והיא לא ענתה לי....אלה היו החלטות של אדם שהשתנה. שאימץ לעצמו זהות חדשה.
את תהליך השינוי הזה אפשר לכנות בשמות רבים: טרנספורמציה, מטמורפוזה, רמאות. בגידה.
אני מכנה אותו- השכלה"
הציור בכריכה- זהה לציור בספר המקורי.
התרגום- בסדר.
ומעבר לכל, הספר מרתק ומומלץ.
תאריך הכנסה לאתר 22/07/2020
ידע זה כוח
טארה וסטאובר היא אמריקאית צעירה (34), ד"ר להיסטוריה בוגרת אוקספורד והארוורד, ש"משכילה" - סיפורה האוטוביוגרפי מעורר הפלצות וההשתאות יצא באחרונה בעברית (שוקן; תרגום: אורה דנקנר). היא גם התשובה הניצחת לכל מי שהתבלבל לרגע (או יותר, למרבה הצער) וגילה סלחנות (ולפעמים אפילו יותר מזה)... המשך הביקורת
ידע זה כוח
טארה וסטאובר היא אמריקאית צעירה (34), ד"ר להיסטוריה בוגרת אוקספורד והארוורד, ש"משכילה" - סיפורה האוטוביוגרפי מעורר הפלצות וההשתאות יצא באחרונה בעברית (שוקן; תרגום: אורה דנקנר). היא גם התשובה הניצחת לכל מי שהתבלבל לרגע (או יותר, למרבה הצער) וגילה סלחנות (ולפעמים אפילו יותר מזה) לבורות. יתרה מזאת: היא ההוכחה שבורות היא דבר נורא ואפל וחשוך, שאסור בשום אופן להשלים איתו, לא משנה אצל מי, בשם איזה אידאולוגיות או אמונות ומאילו סיבות ותירוצים.
בלשון בהירה, ישירה, מדייקת (עד כדי הצגת זיכרונות סותרים של נוגעים בדבר פה ושם) כיאה להיסטוריונית שהיא, לשון כנה עד חושפנית ביותר, מספרת וסטאובר שנולדה ב-1986 להורים מורמונים פונדמנטליסטיים שהאמינו גם בקץ הימים הקרב, את סיפור המסע שלה מילדות מבודדת למרגלות הר נידח בפאתי עיירה קטנה באיידהו לפסגת האקדמיה הבינלאומית. יש בסיפור שלה הכול, ועד כדי כך שצריך מידי פעם להזכיר לעצמנו שמדובר בסיפור אמיתי, לא בפרי דמיון קודח יתר על המידה של המחברת. יש אב כריזמטי-אקסצנטרי שרק בבגרותה התברר לה שהוא למעשה חולה נפש שמעולם לא אובחן ובוודאי לא טופל, ככל הנראה לדבריה סובל מהפרעה דו-קוטבית; יש אם שנפגעה קשה בראשה אבל מעולם לא טופלה בבית חולים – כי הדבר נגד את עקרונות בעלה – שהקימה סוג של אימפריה של שיקויים הומיאופתיים שרקחה בבית ואף שימשה מיילדת טבעית ובד בבד הלכה בעיוורון אחרי בעלה עד כדי כך ששכנעה את עצמה שלא ראתה את בנה מתעלל בבנותיה.
יש אמונה יוקדת ופונדמנטליסטית בדת המורמונית עד כדי איבה גלויה אפילו למורמונים "מיינסטרים", עוני קשה, בידוד וניתוק מוחלט מחברה וקהילה כתוצאה מהפרנויות של האב, ילדים שלמדו – ורק מעט – בבית ומעולם לא הלכו לבית ספר ציבורי ובעיקר עבדו במגרש הגרוטאות של האב, תאונות דרכים ותאונות עבודה ושלל פציעות שטופלו רק בבית מפחד מפני רפואה קונבנציונלית מודרנית. ושנים של התעללות נפשית ופיזית.
ומכל זה היא חילצה את עצמה, קצת בעזרת אח אחד שחילץ עצמו לפניה ללימודים וחיים רגילים, ובעיקר בזכות עצמה. היא מספרת בגילוי מוחלט על המסע הפנימי הארוך והקשה שעשתה לצד וכחלק ממסע הגילוי האינטלקטואלי. כך היא מספרת שרק בשנתה הראשונה באוניברסיטה גילתה שהייתה שואה ומה זה בכלל, ושיש תנועה לזכויות אדם בארה"ב (ועמדה על השקפת העולם השגויה, האנטישמית והגזענית של אביה) ועוד מהמורות ומשוכות שבהן ניגפה, כאלה שסטודנט מצוי לא מבחין בהן בכלל. ולצד כל התגליות האלה למדה פתאום הסברים ושמות לכל מה עברה וחוותה בבית, התמודדה עם כל הפערים העצומים בין עולמה החדש לישן וגם עם ההכרה שעוד זמן רב ניסתה לגשר, לזכות בכל זאת באהבת הוריה ובהכרה מצדם. וכמו שנאלצה להקדיש שעות של לימודים לסגירת פערים אקדמיים, כך עברה במשך שנים משברים פנימיים וחוותה קשיים חברתיים ובכלל זה חיכוכים ומריבות והתרחקות מבני משפחתה, רגשי אשמה, היחלצות אמתית ממעגל האלימות במשפחה, התמוטטות עצבים וטיפול. רק בסופו של המסע הגיעה להבנה העמוקה שהוריה נותרו כפי שהם, בעוד שהיא השתנתה בעקבות ובזכות ההשכלה, ועל כן כבר אינה יכולה לקבל אותם כפי שהם ולהשלים עם מעשיהם.
על אף התובנות הללו הספר איננו בשום פנים ואופן כתב אישום כנגד גורם או אדם כלשהו. היא גם לא עושה לעצמה הנחות ומתארת בכנות את התום והיופי של חיים בטבע כילדה קטנה ואת ההשפלות האיומות וההקטנה הנוראה שחוותה כמתבגרת ונערה; היא מספרת על הצלחות ועל נפילות, על קשיים חברתיים, הלקאה עצמית ועל רעב בלתי נגמר לגלות וללמוד עוד ועוד; על תחושות האובדן והקושי להתנתק מהמשפחה ועל הקשרים החדשים שגילתה וטוותה.
זה באמת סיפור שלא ייאמן, אבל עובדה. זה סיפור של מישהי אמתית, בעלת פנים ושם, שמעורר פליאה (איך יתכן), תדהמה (לא דומה לאמריקה של הסדרות והוליווד) והתפעלות עצומה (איזה כוח רצון ותעוזה וכישרון), ומהווה גם כתב הגנה מצוין, אפקטיבי ביותר (זה אישי, לא תאורטי) ומשכנע בזכות השכלה והרחבת אופקים, בזכות הוספת ידע, למידה ושמירה על ראש פתוח. ואם תחפשו באינטרנט, בעקבות הספר, קטע מאחד הראיונות הרבים שהעניקה אחרי שהספר יצא לראשונה בארה"ב, לא תאמינו שהצעירה הרהוטה, המלוטשת, החדה והעניינית הזאת הייתה פעם – לא כל כך מזמן - הנערה הנבערת (שלא-באשמתה), שאחיה גרר אותה בשערה ברחבי הבית, כינה אותה בשמות גנאי ודחף את ראשה לאסלה.
תאריך הכנסה לאתר 18/06/2020
אוטוביוגרפיה מהפכת קרביים זו היא הן סיפור חניכה להשכלה והן תיאור חי ונוקב בנוגע לאופן שבו רעיונות מעצבים את חיינו, ולעתים אף חורצים את דיננו לשבט או לחסד.
שאלות של זהות, מוסר, שייכות, נאמנות משפחתית מול מחויבות לאמת והיסטוריוגרפיה טמונות בליבת יצירה עוכרת שלווה זו שהתחלתי לקרוא עוד טרם... המשך הביקורת
אוטוביוגרפיה מהפכת קרביים זו היא הן סיפור חניכה להשכלה והן תיאור חי ונוקב בנוגע לאופן שבו רעיונות מעצבים את חיינו, ולעתים אף חורצים את דיננו לשבט או לחסד.
שאלות של זהות, מוסר, שייכות, נאמנות משפחתית מול מחויבות לאמת והיסטוריוגרפיה טמונות בליבת יצירה עוכרת שלווה זו שהתחלתי לקרוא עוד טרם פרוץ מגפת הקורונה בארצנו, ונאלצתי להפסיק את קריאתה לכמה חודשים, לאור העובדה שהמציאות סביבי הפכה כאוטית ומאיימת במידה שהזכירה לא במעט את האווירה שבה חיה טארה.
המחברת היא בת למשפחה מורמונית. אולם משפחתה לא פסעה בנתיב המורמוני הממוסד שנתפש מבחינת הוריה ובמיוחד מבחינת אביה, כלא נאמן לדרישות הבורא.
טארה, בת למשפחה מרובת ילדים, גדלה בחווה באיידהו. הוריה שבאו ממשפחות נורמטיביות הפכו בהדרגה לתמהונים. אדייק את דברי: אביה שכנראה סובל ממחלת נפש הלך שבי אחרי הרעיון שסוף העולם קרוב ויש להתכונן לחורבן. אמה פסעה בצייתנות בעקבותיו. בהדרגה הם הלכו ואיבדו קשר עם הרשויות. בתחילה הוציאו את שני הילדים הגדולים מבית הספר בתירוץ שברצונם להעניק להם חינוך ביתי, אך החינוך הביתי שטארה ואחיה קיבלו שאף לאפס, הותיר אותם בורים, ודן לפחות חלק מהם לחיים של אומללות שהם נאלצים לחיות עד היום. לטארה ואחיה לא היו תעודות לידה ותאריך לידתם המדויק אינו ברור. המשפחה התפרנסה מעבודה במגרש גרוטאות שהיה שייך לאב וכן מעבודתה של האם כמיילדת.
הן עבודתם של האם והן עבודתו של האב שזורים ברגעים מצמררים למכביר שבהם יש כפסע בין החיים לבין המוות, וזאת לא בשל טיב עבודתם, אלא בשל רשלנותם ובמקרה של האם – סירובה להיעזר בבתי חולים לצורך הלידות אפילו כשיילדה תינוקות במצבי חירום.
טארה, אחיה והאב עצמו נפצעים שוב ושוב בעבודת הפרך הקשה והאכזרית שמתוארת בפרוטרוט על פני דפים רבים בספר. כשחייהם תלויים להם מנגד, אם בגלל פציעות אלה, ואם בגלל תאונות הדרכים שאף הן התרחשו בגלל שגעונו של האב שחושב שיש בכוח רצונו בלבד כדי לעצב את המציאות, כמעט אף פעם הם לא נלקחים לבתי החולים.
הם מטופלים בידי האם בבית המשפחה שבו גם נאגר נשק, נצבר מזון לרוב, והלכלוך והזוהמה מושלים בכיפה. האם מיטיבה לרקוח משחות מרפא ושמנים, או שלא. כפי שמגלה סוף הספר, המשפחה התעשרה בסופו של דבר כהוגן מכישוריה של האם, אך כפי שמתארת טארה כישוריה של האם לא משתווים לאלה של הרפואה המסורתית, והאם שרוב הספר מתוארת כאישה אוהבת וכנורמלית יותר מבעלה סיכנה את חיי משפחתה שוב ושוב בכך ששיתפה פעולה עם בעלה שונא הרשויות וסיפקה למשפחתה טיפול שבמקרים רבים לא הועיל להם או שהועיל באופן חלקי.
רק השאיפה להשכלה היא שחילצה שלושה מילדי הזוג ממציאות סיוטית והזויה.
סיפורה של טארה הוא סיפור אופטימי ופסימי כאחד. בהמרותה את פי אביה, היא זכתה לזהות, חירות והשכלה, ובו בזמן איבדה את רוב משפחתה.
סיפורה הזכיר לי בקטעים מסוימים את האוטוביוגרפיה "מורדת" של דבורה פלדמן, ספר שגם בו מתואר כיצד ההשכלה מחלצת אישה צעירה ומצילה אותה מחיים של אומללות, אך ספרה של טארה וסטאובר הוא מסמך דוקומנטרי מרתק וחשוב הרבה יותר מספרה הקליל של פלדמן.
לנו, הרחוקים מארה"ב, נדמה אולי שכל המורמונים הם אותו דבר. ספרה של וסטאובר מדגים בצורה הבהירה ביותר שכל אדם הוא ישות חד פעמית, ומה שלא פחות חשוב, שכל אדם זכאי לספר את סיפורו.
תאריך הכנסה לאתר 18/05/2020
ש ספרים שממתינים שיגיע זמנם, כי התחושה היא מצד אחד שמדובר בספר שארצה לקרוא, מצד שני התחושה שהספר עומד להיות מורכב ולא פשוט ולכן הוא ממתין בסבלנות לתורו. וכך גם קרה עם הספר הזה.
טארה היא בת זקונים. יש לה עוד שישה אחים. המשפחה חיה באזור הררי מבודד. אין להם רדיו, טלוויזיה, ואפילו טלפון אין... המשך הביקורת
ש ספרים שממתינים שיגיע זמנם, כי התחושה היא מצד אחד שמדובר בספר שארצה לקרוא, מצד שני התחושה שהספר עומד להיות מורכב ולא פשוט ולכן הוא ממתין בסבלנות לתורו. וכך גם קרה עם הספר הזה.
טארה היא בת זקונים. יש לה עוד שישה אחים. המשפחה חיה באזור הררי מבודד. אין להם רדיו, טלוויזיה, ואפילו טלפון אין להם. הגדולים עוד זכו לרישום מסודר ולקבל תעודת לידה. אך בשלב מסוים האב מחליט לנתק גם את המידע הזה לגבי שאר ילדיו שנולדו בבית. המשפחה היא משפחה מורמונית, אמנם המחברת כתבה בתחילת הספר שאין לכך קשר כלל לסיפור שקרה, אך אני מתלבטת לגבי השאלה האם באמת האמונה בדת, או במה שחושבים שהיא דת, היא לא חלק מהשאלות שעולות במהלך הקריאה. האב דתי אדוק ופרנואיד, מתנגד באופן נחרץ לרשויות ולכן גם לרישום הילדים, מאחר והוא בכך קונספירציה. הילדים לא הולכים לבית הספר מאחר והאב רואה בכך מקור לקלקול אמונתם של הילדים ולהשתלטות של הרשויות על מוח הילדים. הילדים מעבירים את זמנם בעזרה לאביהם בעבודתו המסוכנת במגרש גרוטאות, ובאגירת מזון ונשק כדי להתכונן לחורבן העולם. ואם זה לא מספיק, אחיה שון מתגלה כאדם מסוכן ואלים. בגיל 16, טארה מחליטה באומץ, ללכת בעקבות חלק מאחיה ולעזוב את הבית. לפתע טארה מגלה את עולם ההשכלה, ופתאום חייה מתחילים להשתנות. לפתע, טארה מתחילה להבין את עברה. טארה נקרעת בין הנאמנות למשפחה, לבין הזכות לעצב את חייה כפי שהיא מוצאת לנכון, בפרט כאשר הבית הוא לא מה שהיא חשבה שהוא. זהו ספר שמעמיד במוקד את ההשכלה, ואת הכוח שהיא נותנת לאדם. סיפור על גיבורה שבחרה לצאת כנגד משפחתה וכל מה שהיא הכירה ולהשקיע בעצמה – להתקדם ולהתפתח.
הספר הוא לא ספר קל. יש קטעים לא קלים, והיו לא מעט קטעים שפשוט הרגשתי שהיה צריך לעצור רגע ולנשום. זהו סיפור שלולי המחברת מביאה את סיפורה שלה בקולה שלה, אזי התחושה הייתה שסיפור כזה הוא סיפור מהאגדות שלא יכול להתרחש במציאות. אבל שוב מסתבר שמציאות עולה על כל דמיון. ולמרות שהספר לא קל, הוא כתוב היטב ומסקרן לראות את התהליכים שהגיבורה עברה. לא בכדי המחברת נבחרה לאחת ממאה האנשים המשפיעים בעולם לשנת 2019. ואני מקווה שהיא תמשיך להשפיע דרך כתיבה והבאת קולות חשובים אל מרכז הדיון
תאריך הכנסה לאתר 30/03/2020
כשאומרים שהמציאות עולה על כל דמיון קרוב לוודאי שמתכוונים גם לסיפור חייה של טארה וסטאובר, אמריקאית ילידת איידהו אשר גדלה בחיק משפחה שאביה מתכונן לקץ הימים ולכן מונע מילדיו ללמוד במסגרות חינוכיות או להירשם אצל הרשויות. היא ובני משפחתה התגרורו בבית מבודד במעלה ההר, רחוקים מרחק רב משכניהם ומן העיר... המשך הביקורת
כשאומרים שהמציאות עולה על כל דמיון קרוב לוודאי שמתכוונים גם לסיפור חייה של טארה וסטאובר, אמריקאית ילידת איידהו אשר גדלה בחיק משפחה שאביה מתכונן לקץ הימים ולכן מונע מילדיו ללמוד במסגרות חינוכיות או להירשם אצל הרשויות. היא ובני משפחתה התגרורו בבית מבודד במעלה ההר, רחוקים מרחק רב משכניהם ומן העיר הסמוכה.
לא תמיד המצב היה כזה, אביה של טארה נישא לאמה וחלם להקים משפחה ולפעול למען הבריות כחבר ותיק בכניסה ואיש מאמין. לטארה יש אחים ואחיות, גדולים וצעירים ממנה, הבוגרים למדו במסגרות חינוכיות והיו חלק אינטגרלי מן החברה באיידהו, אך טארה ואחיה הצעירים יותר לא זכו לכך. בשלב מסוים אביה החליט כי הרשויות מחפשות אותו ואת בני משפחתו, ומנע את הליכתם של ילדיו לבתי ספר. עם השנים הפך אביה, ובהשפעתו גם אמה, למאמין אדוק בעובדה כי זכה להתגלות וכי עליו להוביל אזרחים אחרים אחריו כדי שיזכו לגאולה.
טארה מעולם לא קבלה חינוך מסודר, אמה נהגה להשיב לה על שאלותיה וספרי הלימוד של אחיה הבוגרים שימשו אותה להספקת סקרנותה ולפיתוח תחומי עניין, ברגעים שאביה המתנגד למערכת החינוך, לא בחן את מעשיה. רוב הזמן היו היא ואחיה עסוקים בסיוע לפרנסת המשפחה. עם השנים סלידתו של האב מן הרשויות הלכה וגברה ולא רק מערכת החינוך זכתה להתעלמות אלא גם מערכות הבריאות, וכך אם מישהו חלה או נפצע בבית הוא לא נלקח לטיפול אלא זכה לכל מה שידיעות בני המשפחה הגיעו. כך היה בפגיעה של אמה בתאונת דרכים, ובשרפה אליה נקלע האב. בזכות אותה שריפה והטיפול שהעניקה לו האם, הצליח העסק הטבעי של האם לשגשג ולהפוך למקור פרנסה לבני המשפחה ולתושבים רבים באזור.
היכולת של טארה להבין כי החיים אותם היא חיה אינם נורמליים התחוורה לה בהדרגה במהלך השנים, בתחילה במפגשים עם הסבים, הסבתות, הדודים הדודות וילדיהם, אך עם הזמן גם אלו צומצמו ועיקר המפגשים שלה היו רק עם בני משפחתה הקרובה. טארה מציינת לאורך כל הספר שהיא כותבת את זיכרונותיה, לא פעם היא מציינת כי בשיחה עם מכרים ובני משפחה אחרים התחוור לה כי אירועים שנחרתו בזיכרונה התנהלו באופן אחר לחלוטין, ובנקודות הללו היא מקפידה לסייג את תיאור החיים שלה בהערות שקיבלה ממי שקראו את הטקסט ומכירים גרסאות אחרות.
לצד הבידוד המשפחתי והחיים תחת אב שמרני המתנגד לשלטון מכל סוג שהוא, היו רגעים שטארה מתקשה להסביר את היתכנותם, כמו חברותה במקהלת הכנסייה בעיר הסמוכה למקום המגורים שלהם, מקום בו גילתה את יכולת השירה הנדירה שלה ובעקבותיו זכתה להופיע ככוכבת ראשית במחזות זמר שהועלו על בימות העיר. המפגש עם בני גילה שגדלו וחיו באופן הרחוק מאוד משלה, היה חלק תהליך ההבנה שלה כי החיים אותם היא חיה אינם בהכרח הטובים ביותר עבורה. בתוך אותה מסגרת הכירה את מי שהפך להיות בן זוגה הראשון, כתף תומכת ואוזן קשבת והיה לו חלק ברצון שלה לעזוב את הבית
כותרת הספר "משכילה" נדמה שמרמזת לתהליך ההתפכחות הכואב והאכזרי של טארה הילדה, הנערה והאישה הבוגרת, שכולו תוצאה של רכישת השכלה, מכל סוג שהוא. ההשכלה הפורמלית, אשר קיבלה לראשונה בחייה רק בלימודיה באוניברסיטה, היא זו שאפשרה לה לעבד את מסלול החיים הייחודי והקשה שלה, באופן שיאפשר לה לערוך את השינויים הנחוצים בחייה כך שתהפוך להיות אדם בריא בכל תחומי חייה, ותוכל לקבל בחירות מושכלות. המפגש של טארה עם המסגרת האוניברסטאית, הרחוקה ממקום מגוריה, עימתה אותה לראשונה באופן חד ובלתי מתפשר, עם השונות של חייה גם ממי שגדלו בקהילות דתיות סגורות ובחינוך בית. שם היא לומדת מהבסיס כללי התנהגות בחברה: סדר, ניקיון, התנהלות כלכלית ועוד.
למזלה של טארה היא זכתה להיות מוקפת באנשים טובים שחיברו אותה לגורמים טיפוליים המשיקים לעולם בו גדלה, וגורמים אקדמיים שסייעו לה להוציא על הפועל את היכולות הנדירות שלה בתחום הכתיבה והמחקר, מה שאפשר לה קריירה בעולם האקדמי ולימים קבלת תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד היוקרתית שבארצות הברית.
תקצר היריעה מלהכיל את שורת האירועים, האנשים והמפגשים שעיצבו את טארה וסטאובר והפכו אותה למי שהיא היום, טארה מקפידה לפרוש לאורך עלילת הספר כולו את מערכת היחסים שלה עם הוריה לפני ואחרי עזיבתה את הבית, את יחסי הכוחות בין ההורים לאורך השנים ואת הקשר שלה עם אחיה, אלו שרכשו השכלה ועזבו את הבית ואלו שבחרו לעבוד ולגור לצד ההורים. מערכות היחסים הללו הן שאחראיות, כמו בחייו של כל אדם, להפיכתה לאדם שהיא כיום. והיכולת שלה לבחון אותם ממספר נקודות מבט (בזמן הווה ובמבט לאחור) הם המעניקים לספר הנוכחי שלה את עיקר כוחו.
הספר "משכילה" הנו אוטוביוגרפיה הכתובה בכנות נדירה, תוך קילוף כל שכבות הנפש וחשיפתן באופן בלתי מתפשר. ביחד עם טארה וסטואבר, אנחנו חווים כיצד הסביבה והורינו מעצבים את אישיותנו וחיינו. מהבנה זו מתחוור עד כמה נדירה היא היכולת לעשות את הצעד שעשתה טארה, עד כמה מורכב, קשה ומסוכן תהליך ההתנתקות מן המציאות שעיצבה אותה.
הספר שהפך לרב מכר בכל רחבי העולם וזיכה את המחברת שלו במקום ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם של מגזין טיים האמריקאי בשנת 2019, הוא ספר שמומלץ בחום לכל אדם הבוחן את חייו ומנסה להבין את עצמו לקרוא.
תאריך הכנסה לאתר 12/03/2020
משכילה" הוא רומן עוצמתי ואיכותי, סיפור חיים אמיתי, חריג ומעורר מחשבות של אישה שנולדה למשפחה מורמונית אדוקה המתארגנת לחורבן העולם באזור הררי נידח באיידהו שבארה"ב. אבי המשפחה, חולה בנפשו, ראה גם במורמונים כופרים.
טארה וסטאובר מתארת בגוף ראשון את זכרונותיה על חייה הקשים במסגרת משפחה עם שבעה... המשך הביקורת
משכילה" הוא רומן עוצמתי ואיכותי, סיפור חיים אמיתי, חריג ומעורר מחשבות של אישה שנולדה למשפחה מורמונית אדוקה המתארגנת לחורבן העולם באזור הררי נידח באיידהו שבארה"ב. אבי המשפחה, חולה בנפשו, ראה גם במורמונים כופרים.
טארה וסטאובר מתארת בגוף ראשון את זכרונותיה על חייה הקשים במסגרת משפחה עם שבעה ילדים להורים שלא מאמינים ברופאים ובתי חולים, בבית ללא טלביזיה, רדיו וטלפון, ומסתתרים מהממסד. טארה, כמו שאר אחיה, גדלה ללא תעודת לידה, לא למדה בבית ספר, וסייעה לאביה במגרש הגרוטאות שלו, והתמקד באגירת נשק ומזון כדי להתכונן לחורבן העולם. המשפחה גם לא הקפידה על הגיינה בסיסית, כי לא היה סבון בבית.
טארה מלאת הסקרנות ביקשה ללכת לבית הספר, אבל האב התנגד בתוקף, והיא הסתפקה בהתעמקות בלימודי הדת בביתה. "קראתי את הספר מורמון פעמיים. קראתי את הברית החדשה..." (עמוד 78).
פיי, האם של טארה, עבדה ללא הסמכה, ללא תעודות ורישיון כמיילדת בבית, וסיכנה בהתנהגותה הלא חוקית את חייהם של יולדות ותינוקות רבים. בהמשך היא הפכה למטפלת בצמחי מרפא, הומאופתיה והילינג.
היא חוותה שבירה נפשית ופיסית במהלך חייה הלא שפויים עם בעלה השתלטן.
"האבות הם שמחליטים, ששולטים, שקוראים את המשפחה לסדר. האמהות הן אלה שנקראות לסדר" (עמוד 277).
הוריה נורמטיביים ומתגוררים בעיירה בסמוך להר, והם התנגדו לנישואיה עם ג'ין.
מדוע האם והסבתא הדואגת לבתה ונכדיה לא התלוננה במשטרה?
ג'ין, אביה של טארה, נולד למשפחה עם אבא אלים וחם מזג בחווה חקלאית על ההר בריחוק מהעולם, ופיי הגיעה מעיירה קטנה אשר שכנה בתחתית אותו הר.
עם השנים הוא הפך לקיצוני ופרנואידי, וחלק מבניו הפכו לאלימים כמוהו.
הוא הפסיק לחדש את רשיון הנהיגה וגם לא חידש את רשיון הרכב שלו.
הוא כפה על ילדיו לעבוד בתנאים קשים בחווה ובמגרש גרוטאות המתכת שלו, וטארה מתארת פציעות וחבלות קשות בעבודה המסוכנת והלא מתאימה לילדים קטנים.
הוא דרש מבנותיו ללבוש לבוש צנוע בלבד וללא איפור, וחינך אותן להתכופף בצניעות.
"נשים מאמינות אינן לובשות בגדים צמודים" (עמוד 130).
באירוע "באג 2000" ג'ין חשב שמדובר בסוף העולם, ובאירוע נפילת מגדלי התאומים הוא הגביר את קריאתו בספרי הברית החדשה.
היכן היו רשויות הרווחה, ומדוע לא התערבו ומנעו מהאב המופרע לפגוע במשפחתו?
פיי וג'ין הכירו ונישאו בגיל צעיר, למרות התנגדותם של הורי הכלה לחתונה, והם ניתקו קשר עם המשפחה של פיי. הילד הראשון נולד כאשר ג'ין היה בן עשרים ואחת, וכל הילדים נולדו בבית וללא רישום מסודר.
פיי לא הסכימה עם כל רעיון בהתנהגותו הקיצונית של בעלה, אבל היתה אישה כנועה ורמוסה על ידי בעל שתלטן ואלים. "השתיקה היתה גרועה מצעקות" (עמוד 56).
טארה חוותה אלימות מצד האב וגם מצד אחיה - שון, אבל היא לא נשברה.
בגיל שבע עשרה, טארה החליטה להציל את עצמה וללמוד באוניברסיטה, למורת רוחו של האב. איך נערה צעירה שלא למדה מעולם במסגרת חינוכית הצליחה במבחני קבלה לאוניברסיטה, זכתה למלגות לימוד והצליחה לסיים את לימודיה בהצטיינות באוניברסיטאות יוקרתיות – קמברידג' באנגליה והארווד בארה"ב?
בתיאור מרגש טארה מתארת איך מרגישה סטודנטית בקורס בהיסטוריה, שלא יודעת מה זה "שואה" ומי היה נפוליאון, סטודנטית שלראשונה בחייה ישבה בכיתת לימוד.
בדרך מדהימה טארה הצליחה להשלים פערים בלימוד עצמי ובעזרת אמה, והצליחה בלימודים עד להשגת תואר דוקטור בהיסטוריה.
האווירה האלימה והחינוך הקיצוני לצניעות פגעו ביכולת של טארה לחוות אהבה וזוגיות.
"רציתי ללדים, משפחה משלי, אבל אף על פי שהשתוקקתי לכך, ידעתי שלעולם לא תהיה לי משפחה" (עמוד 216).
הדינמיקה המשפחתית מרתקת במיוחד, כאשר כל בני המשפחה נפגעו ממופרעות האב, אבל כל אחד הגיב ופעל בדרך שונה על פי אישיותו, ומידת השפעתו של האב.
במהלך הקריאה חשתי שהספר לוקח אותי למסע אנתרופולוגי אל תרבות לא מוכרת בעולם מרוחק והזוי, וברקע סיפורים על הנשים האפאצ'יות. חוויות הילדות של טארה היו עצובות וקשות מאוד, ויכולת ההישרדות וההתפתחות שלה מופלאה, מה שהופך את הסיפור שלה למרגש, מסקרן ומרתק. אני ממליץ גם לצפות בסרטוני ראיונות שמצויים ביוטיוב, ובהם טארה, בחורה צעירה יפה ומקסימה, מספרת על עצמה ועל הספר שלה.
יש בספר קטעים עצובים ואכזריים וקשים להבנה ולהכלה – איך יתכן שאבא התאכזר כל כך אל בני משפחתו, ומדוע אף אחד לא עצר אותו?
"כשהחיים עצמם נראים מטורפים, מי יודע היכן טמון השיגעון" (עמוד 318).
אני ממליץ בחום על הספר המפתיע הזה, שהפך לרב-מכר עולמי, תורגם לארבעים שפות וזכה למכירות של מיליוני עותקים, בעיקר בזכות אישיותה ויכולת הכתיבה המופלאה של אישה שהצליחה כנגד כל הסיכויים לצאת מהאפלה אל האור.
תאריך הכנסה לאתר 11/03/2020
הביקורות על הספר הזה שפעו סופרלטיבים ומכל מקום האיצו בי לקרוא אותו. גם עיתונים חשובים בעולם, גם העובדה שהוא תורגם ל-40 שפות, וגם כאן בארץ היללו אותו רבים. הציור על הכריכה מצא חן בעיני ממבט ראשון. ההר עם הדמות שכאילו כבשה אותו וכל זה בתוך עיפרון. אם יש לך את אמצעי הלימוד - הפיסגה היא משהו אפשרי... המשך הביקורת
הביקורות על הספר הזה שפעו סופרלטיבים ומכל מקום האיצו בי לקרוא אותו. גם עיתונים חשובים בעולם, גם העובדה שהוא תורגם ל-40 שפות, וגם כאן בארץ היללו אותו רבים. הציור על הכריכה מצא חן בעיני ממבט ראשון. ההר עם הדמות שכאילו כבשה אותו וכל זה בתוך עיפרון. אם יש לך את אמצעי הלימוד - הפיסגה היא משהו אפשרי.
התחלתי לקרוא ולא יכולתי לעזוב לרגע. הסיפור הכניס אותי למשפחה אחרת ממה שאי פעם פגשתי. אנחנו מכירים את הקהילה המורמונית מהספר המצויין שיר לאיזי ברדלי שעליו סיפרתי לכם בעבר. אני לא יודעת אם הנוקשות הזו, אם הפחד מפני הגורל והצייתנות הבלתי מתפשרת - אם כל אלה קיימים בכל קהילה מורמונית. קל להקביל את זה לקהילות דתיות קיצוניות אחרות. הסופרת מבקשת להבהיר שהסיפור אינו של מורמונים דווקא. בקהילה המורמונית הפוליגמיה מותרת, ואנחנו מכירים את זה מקהילות לא רחוקות מכאן. המשפחה הזו אינה פוליגמית, אמנם, אך יש בה פטריארכיה מאד ברורה. האב מחליט ומתווה את הדרך ושאר בני המשפחה מצייתים מתוך אמונה בדרכו אך לא פחות, מתוך פחד גדול. הוא מתחיל באיידהו, מדינה בצפון מערב אמריקה ש - 19% מתושביה הם מורמונים, וששמה בא ממילה אינדיאנית שפירושה "מרגלית ההר". ההר מאד נוכח בסיפור, ובצורה ציורית ועוצמתית כאחד.
מה שמוביל את הממואר הזה הוא סיפור חייה של טארה. היא מצייתת לאביה שמייצג מבחינתה את הציווי האלוהי. האב אומר שהעולם מתקדם לקראת סופו ולכן יש להצטייד בתועפות מזון ונשק. אין עוררין על זה. גם כשבאג 2000 הזכור לנו (זוכרים שהיינו משוכנעים שייקרה משהו איום ונורא כשהמחשבים יקרסו וכלום מזה לא קרה?) - טופח על פניו של האב ומתפוגג, עדיין הוא משוכנע שסוף העולם קרב. פועל יוצא מאמונתו הצרופה הוא התנגדות קיצונית לשלטון החוק במדינה. ילדי וסטאובר, שבעה במספר, אינם מדוּוָחים לשלטונות, אינם לומדים בבית ספר, אינם מחוסנים וגם לא זוכים לטיפול רפואי מסודר גם במקרים קיצוניים ביותר. הם עובדים קשה בעבודות מסוכנות מאד וכשהם נפצעים הם זוכים לטיפול הומאופטי מֵאִמם.
טארה, הצעירה בילדי המשפחה, חיה את החיים האלה מתוך ידיעה שאינה מספיק טובה. אבל הסקרנות שלה גוברת ומביאה אותה למחוזות חדשים ומופלאים. לכל אורך הדרך מתקיימת בה הדואליות הזו שבין נאמנות למשפחתה וציות לאביה ולאמונה, לבין הצורך שלה ללמוד ולדעת עוד ועוד. טארה היא יהלום בלתי מלוטש והסיפור חושף עוד ועוד שכבות באיכויות שבה. היא נדרשת לעיתים קרובות להתמודדויות קשות ביותר בתוך המשפחה, לציות לבקשות בלתי אפשריות של אביה, שהוא פנאט עם הפרעה דו-קוטבית. עם אימה, שמתנדנדת בין האמת המונחת לפתחה לבית הנאמנות לבעלה ולצווי הדתי, עם אחיה שון האלים והמסוכן, ואחרים במשפחה הסגורה הזו. התמודדויות קשות לא פחות צפויות לה בעת העימות שבין החינוך שקיבלה לבין העולם החדש שהיא נכנסת אליו.
הספר הזה תפס אותי מהעמוד הראשון והלך איתי לכל מקום. גם עכשיו, לאחר שסיימתי אותו הוא נעוץ בי וממלא אותי בערב רב של תחושות. גם הערכה גדולה כלפי מי שיצאה מגהינום שלא ייאמן, גם חמלה על מה שנאלצה לחוות כילדה, וגם תחושה אמיתית ומוכחת שאם את חזקה ומשוכנעת בצדקתך, תוכלי לנפץ את תקרת הזכוכית. תוכלי לגעת בשמיים. יש לזה מחירים כבדים, וצריך לקבל החלטות מאד לא פשוטות.
כשתקראו תהרהרו בוודאי איפה אתם בכל זה?
הכתיבה פה היא מצויינת. התרגום של אורה דנקנר משובח. הקריאה סוחפת ברמה שממש לא ניתן להתנתק מהספר. הוא פותח צוהר לעולמות לא מוכרים. מהר מאד תבינו למה כדאי עד מאד להיכנס לסיפור חייה המרתק של טארה וסטאובר, ולמה תצאו נשכרים ומשכילים יותר ממנו.
מציגה בפניכם רק חלק מההוצאות שפרסמו אותו:
תאריך הכנסה לאתר 11/03/2020
בספר הזה אנו נחשפים לסיפור חייה של טארה. סיפור חיים מטלטל ולא פשוט לקריאה.
טארה, בת זקונים, נולדה למשפחה מורמונית שאינה מאמינה ואיננה נתמכת בטכנולוגיה וברשויות, עד כדי שלטארה ולכמה מאחיה אין תעודת לידה. הם אינם הולכים לבית הספר, לא נעזרים בבתי חולים ואין להם חיי חברה. משפחתה של טארה חיה... המשך הביקורת
בספר הזה אנו נחשפים לסיפור חייה של טארה. סיפור חיים מטלטל ולא פשוט לקריאה.
טארה, בת זקונים, נולדה למשפחה מורמונית שאינה מאמינה ואיננה נתמכת בטכנולוגיה וברשויות, עד כדי שלטארה ולכמה מאחיה אין תעודת לידה. הם אינם הולכים לבית הספר, לא נעזרים בבתי חולים ואין להם חיי חברה. משפחתה של טארה חיה בבידוד באיזור הררי והוריה עובדים קשה על מנת להרוויח את לחמם ולכלכל את הבית. האם מטפלת בצמחי מרפא ובהמשך גם מיילדת נשים בבתיהן והאב מתעסק בפירוק של מתכות ומכירתם בסנטים בודדים. הם עסוקים בעיקר באגירת נשק ומזון בגלל פחדם המטורף מיום הדין. יום בו הכול יקרוס וייהרס והעולם ייחרב. האב הופך להיות יותר ויותר פרנואידי ומטיל פחד בבני המשפחה והילדים חוששים מתגובותיו למעשיהם ואף מסתירים אותם במידת הצורך. במהלך הזמן, הילדים הבוגרים מואסים בחיים האלו ובוחרים לצאת, למצוא עבודה ולהתחיל בחיים חדשים. סבתא של טארה ואחיה טיילר, מעודדים גם את טארה לצאת מהבית, לרכוש השכלה ואף ללמוד באוניברסיטה. אך טארה חוששת ומתלבטת. היא כבר נערה והידע שברשותה בסיסי ביותר. האם לא מאוחר מדי עבורה ללמוד? וגם אם תבחר לעשות את הצעד המשוגע הזה, האם תצליח להתמודד עם תגובתו של אביה? ובכלל, מי יעזור לה בחוץ?
וואו. נהניתי כל כך לקרוא את הספר.
נחשפתי לסיפור חיים אמיתי מטלטל, מסחרר ששאב אותי מהמילה הראשונה ועד לאחרונה. חייה של טארה ובני משפחתה כל כך שונים מחייו של האדם הממוצע ולעיתים שאלתי את עצמי, איך ייתכן שכך אדם חי? במצבים ובתנאים האלו?
החיים הלא פשוטים של טארה כפי שמתוארים בספר וההתמודדויות השונות שלה גרמו לי להתחבר לדמות שלה ולקוות לטוב ביותר עבורה. הרגשתי שהספר נכתב מדם ליבה והיה לה חשוב להעביר את המציאות שהיא חוותה ואת המחשבות והרגשות שלה באותנטיות רבה.
במהלך הקריאה, טארה התגלתה אט אט כדמות חזקה אשר מאמינה בעצמה וביכולותיה והם אלו אשר אפשרו לה להגשים את עצמה ואת רצונותיה.
לאורך הספר, השפה הייתה ברורה ונהירה והקריאה הייתה קולחת.
אני ממליצה על הספר בחום!
תאריך הכנסה לאתר 29/02/2020
ספר מהפנט הפוצע את מיתרי הלב שנקרא בנשימה עצורה. יש בו את כל המרכיבים לספר מעולה, המותח את העלילה מעבר לכל מה שהדמיון מסוגל לחלום עליו, רק שהחיים מתעלים על הדמיון הפרוע ביותר וכל מה שמתואר בספר זהו סיפור חיה המהפנט ובלתי ניתן להבנה של טארה וסטאובר.
טארה גדלה במדינת איידהו בארה"ב של סוף... המשך הביקורת
ספר מהפנט הפוצע את מיתרי הלב שנקרא בנשימה עצורה. יש בו את כל המרכיבים לספר מעולה, המותח את העלילה מעבר לכל מה שהדמיון מסוגל לחלום עליו, רק שהחיים מתעלים על הדמיון הפרוע ביותר וכל מה שמתואר בספר זהו סיפור חיה המהפנט ובלתי ניתן להבנה של טארה וסטאובר.
טארה גדלה במדינת איידהו בארה"ב של סוף המאה העשרים, נושקת למילניום, אך למעשה חייה וחיי משפחתה מנותקים מהמציאות. טארה גדלה במשפחה מורמונית, לאם ההופכת למטפלת בצמחי מרפא ומיילדת ולאב המסתובב כל היום במגרש גרוטאות ומפרק חלקי מתכת. האב בעל אישיות פרנואידית, משוכנע כי יום הדין קרב ומתכנן את חיי משפחתו סביב ההכנה על ידי אגירת מזון ונשק והכנת בני המשפחה. האם מתגלה כחלשה וכנועה ואינה מסוגלת לעמוד מולו ולהגן על ילדיה, בעיקר על טארה. טארה היא אחת משבעה ילדים, וכבר מגיל צעיר היא מבינה בחושים מחודדים של ילדה כי היא גדלה בבית מסוכן. היא לומדת להגן על עצמה, אך במהרה היא מגלה כי האויב המסוכן ביותר נמצא לאו דווקא מחוץ לבית כפי שלמדה מגיל צעיר, אלא הוא בבית והקורב אליה מכולם. טארה סופגת אלימות מילולית, ההופכת לפיזית ואכזרית ומלווה בהשפלות רבות שנים מצד אחד מהאחים שקרוב אליה.
טארה ואחיה גדלים בבית, נאסר עליהם ללכת לבית הספר ולרכוש חינוך, הרשויות לא מודעות לקיומם ולחלקם אף אין תעודות לידה. לאט לאט חלק מהאחים מצליחים להימלט מהבית ולרכוש השכלה, וכאשר מגיע הרגע של טארה היא ניצבת בפני החלטה גורלית בגיל 16 ובוחרת לעזוב כדי להציל את עצמה. היא בונה את עצמה מחדש באוניברסיטה, עושה את הבלתי אפשרי ונחשפת לעולם שלם של חינוך והופכת למשכילה מעל ומעבר לחלומותיה הפרועים. עם זאת היא מגלה שאינה מצליחה להשתחרר מדמותה המושפלת, הכנועה, המוכה בגוף ובנפש ומחפשת דרך להישאר נאמנה לעצמה ולערכיה לצד העולם החדש הנפרש בפניה.
אחד הקטעים העוצמתיים בספר הוא כאשר טארה מגיעה לקולג' ובתמימות לב אומרת למרצה כי אינה מכירה את המילה הזו "שואה". המרצה והסטודנטים סבורים כי היא צוחקת ומזדעזעים מתגובתה, ואז היא מבינה את העוול הרב שנעשה לה כאשר נמנעה ממנה השכלה ראויה. היא מחפשת מידע באינטרנט ואינה מרפה עד שלא מבינה את המשמעות של "שואת היהודים".
עבור משפחתה של טארה להיות משכילה זו קללה והיא נאבקת לשמר את הקשר עם משפחתה ככל שמתאפשר לה, עד ששוב היא עומדת בפני בחירה קשה מנשוא.
בחרתי לצטט קטע קטן אך בעל עוצמה רבה מהספר: "מי שבאמת קובע מי את נמצא עמוק בתוכך, אמר. פרופסור סטיינברג אומר שזה פיגמליון. תחשבי על הסיפור טארה... היא הייתה סתם בחורה מהמעמד הנמוך בשמלה יפה. עד שהאמינה בעצמה. ואז כבר לא שינה איזו שמלה היא לובשת".
זהו אחד הספרים הטובים שקראתי השנה. ניכר כי הסופרת כתבה אותו מדם ליבה שעדיין שותת דם, שנים כה רבות אחרי שעזבה. הוא אינו מייפה את הקשיים והכיעור במשפחה שפצעה את טארה במשך רוב חייה והיא ניצבת באומץ רב ובכנות שובת לב טווה את סיפורה מול הקוראים. הספר הוא מעין קתרזיס של שחרור מעול ההסתרה שסחבה על גבה שנים לא מועטות ועד כמה שקשה לי לבחור במילה נהניתי, נשביתי באותנטיות, ברהיטות ובכנות הבלתי מתפשרת של הסופרת. הספר אינו קל לקריאה כלל, יש בו תיאורים קשים על אלימות והתעללות והתוכן שלו מציף ומתיישב על הלב כמו משקולת, אך בעיניי לא כדאי לוותר עליו והוא שווה את השקעה. מומלץ בחום רב!
תאריך הכנסה לאתר 24/02/2020
היי חברים, הספר ׳משכילה׳ הוא אחד הספרים המצמררים והמרטיטים ביותר שקראתי לאחרונה, סיפור חייה ומסעה האישי העוצמתי והמטלטל של הסופרת טארה וסטאובר הוא סיפור אמיתי עוצר נשימה יוצא דופן וקורע לב ולוקח קצת זמן להתעשת ממנו, אנקדוטה מטלטלת הקשה לעיכול ומאידך מעוררת השראה והשתאות וקשה להאמין שמקרים כאלו... המשך הביקורת
היי חברים, הספר ׳משכילה׳ הוא אחד הספרים המצמררים והמרטיטים ביותר שקראתי לאחרונה, סיפור חייה ומסעה האישי העוצמתי והמטלטל של הסופרת טארה וסטאובר הוא סיפור אמיתי עוצר נשימה יוצא דופן וקורע לב ולוקח קצת זמן להתעשת ממנו, אנקדוטה מטלטלת הקשה לעיכול ומאידך מעוררת השראה והשתאות וקשה להאמין שמקרים כאלו לצערנו אכן קורים במציאות, אז על מה בעצם מדובר?
הסופרת טארה וסטאובר נולדה בשנת 1986 באיידהו באזור הררי נידח, וסטאובר נולדה לזוג הורים מורמונים קשיי יום המאמינים בעבודה סיזיפית קשה ובעבודת כפיים ובעלי אמונה דתית קיצונית ביותר, הורים שאינם דוגלים ומאמינים בלימודים בבתי ספר ציבוריים, ברשויות, ובבתי חולים ציבוריים גידלו את ילדיהם כחיות פרא, בביתם אין רדיו, טלוויזיה או טלפון והילדים מועסקים במשך כל שעות היום על ידי אביהם בעבודה סיזיפית קשה ומסוכנת במגרש הגרוטאות שלו, אביה של טארה השתייך לקהילה המורמונית הסוגדת לכנסייה ולדת היה אדם בעל דעות קיצוניות מאד המאמין שהכל צריך להיעשות דרך הטבע, האב שמתגלה בדיעבד כאדם סכיזופרני אכזרי ובעל הפרעה דו-קוטבית העסיק את ילדיו כעבדים בעבודות המסכנות חיים והילדים המפוחדים נתונים למרותו כשבפיו טענה שמי שאינו עובד גורם לו להפסד בפרנסת הבית, הוא אף משכנע את אשתו ללמוד מיילדות מאיזושהי מיילדת כדי שתוכל ליילד נשים בביתן באופן טבעי ובכך לעזור בפרנסה ובסופו של דבר היא משתכנעת ונעשית מיילדת ומומחית לטיפול בצמחי מרפא, טארה היא הבת הקטנה מבין אחיה ואחיותיה, ריצ’רד, טון, שון, טיילר, אודרי, וכמו כל אחיה לטארה אין תעודת לידה ואין לה כל תיעוד רפואי כלשהו והוריה גם לא יודעים מה גילה, הילדים גדלים ומתחנכים בחינוכו הנוקשה והאכזרי של האב וככל שהילדים גדלים נעשה אביהם פרנואיד יותר ויותר, הם עוברים פציעות קשות מאד ותאונות עבודה שכמעט עולות להם בחייהם אך את אביהם זה לא מעניין ומכיוון שאינו מאמין ברשויות ממאן לשלוח אותם לטיפול בבתי חולים ציבוריים ובפיו תואנה שאמם כבר תטפל בהם ותרקח להם טיפול ביתי, הזמן חולף וטארה כבר בת שש-עשרה, שון אחיה של טארה נעשה לפרא אדם ומתעלל בה, טיילר עוזב את הבית ונוסע ללמוד באוניברסיטת בריגהם וכשיום אחד הוא מגיע לביקור בבית הוא מציעה לטארה לעזוב את הבית ולצאת ללמוד באוניברסיטת בריגהם, טארה שלא למדה בבית הספר אף פעם חושבת בתחילה שאינה יכולה אם אין לה ידע בסיסי בשום מקצוע, לאחר מכן היא משתכנעת לוקחת את עצמה בידיים ומתחילה ללמוד על מנת לעבור את מבחני הכניסה לאוניברסיטה וכנגד כל הסיכויים היא מצליחה לעזוב את הבית להתקבל לאוניברסיטה ואף להצליח מאד, אבל כל זאת לא הולך בקלות וטארה עוברת עוד הרבה טלטלות במסעה הקשה והמטלטל מול אביה ומול כל חייה....
סיפור מצמרר, אהבתי מאד את דמותה של טארה הילדה החזקה והיציבה שנלחמה ולא התייאשה מהבית ומהחיים, דמות הראויה להערצה להשראה והשתאות.
כעסתי על האב שהצטייר בעיניי כאדם אכזרי מעורער ובלתי ניתן להבנה והפנמה, דמותה של האם הצטיירה מצד אחד כאישה חכמה הדוגלת בקידמה ובלימודים ומצד שני כשפחה נאמנה לבעלה שלא דואגת לילדיה.
לסיכום: אחד הספרים המרתקים והטובים ביותר שקראתי לאחרונה, כתיבה מעולה וסיפור מצמרר, ספר שלא תצליחו להניח מהיד בהבטחה!! מומלץ מאד כבר אמרתי?
תאריך הכנסה לאתר 23/02/2020
טארה וסטאובר נולדה בחווה הררית באיידהו ב-1986. את תאריך הולדתה המדויק אינה יודעת, משום שהוריה שמרו מרחק מן הממסד, לא הוציאו תעודות לידה לילדיהם, ולא רשמו אותם לבית הספר. אביה של טארה היה פנאט מורמוני, שחינך את ילדיו להתבדלות ולמה שהוא החשיב כצניעות. הוא האמין בכל לבו בקצו הקרוב של העולם, והמשפחה... המשך הביקורת
טארה וסטאובר נולדה בחווה הררית באיידהו ב-1986. את תאריך הולדתה המדויק אינה יודעת, משום שהוריה שמרו מרחק מן הממסד, לא הוציאו תעודות לידה לילדיהם, ולא רשמו אותם לבית הספר. אביה של טארה היה פנאט מורמוני, שחינך את ילדיו להתבדלות ולמה שהוא החשיב כצניעות. הוא האמין בכל לבו בקצו הקרוב של העולם, והמשפחה עסקה ללא הרף בהכנות ליום הדין. באותו להט האמין גם שהרשויות עוינות אותו, שהרפואה המערבית היא שלוחת השטן ושהחינוך הביתי הוא צו אלוהי. אמה של טארה היוותה תחילה משקל נגד לקיצוניות של בעלה, אך עם השנים אימצה לחלוטין את אמונותיו.
בפתח הספר מבקשת הסופרת להדגיש שהסיפור אינו על הקהילה המורמונית. משפחת וסטאובר חלקה את אמונתה עם הקהילה שבקרבה התגוררה, אך כפי שטארה הבינה בבגרותה, ההתנהלות הלא יציבה והקיצונית של אביה נבעה מהפרעה דו-קוטבית, ששגשגה על קרקע האמונה. אמה, שגדלה בבית שקידש את ה"מכובדוּת", חשה לכודה, ואולי לכן נמשכה דווקא אל ה"פרא" מן החווה ההררית. החיבור ביניהם יצר את אורח החיים הכאוטי והמיוסר של שבעת ילדיהם. כשמקלפים את הדרמות שחוללו, אפשר אולי להאמין שאהבו את הילדים, אבל האמונה גברה על האהבה.
חייהם של טארה ושל אחיה מזכירים במידה רבה את אלה שתוארו ב"טירת הזכוכית" הביוגרפי, ב"תורת עץ הרעל" המבוסס על פרטים ביוגרפיים, וב"חוף מוסקיטו" הבדוי. הורה אחד דומיננטי, אחוז דיבוק או אמונה סוחפת-כל, הורה שני אדיש או כנוע או משוכנע, וילדים המשלמים את המחיר. ילדי המשפחה, כאמור, לא נשלחו לבתי ספר. תחילה ניסתה אמם לשמור על מסגרת לימודית ביתית בשעות הבוקר, וללמד אותם כתיבה ומתמטיקה, אך האב הוביל אותם בכל הזדמנות אל מגרש הגרוטאות שבבעלותו כדי שישמשו כוח עבודה. טארה עצמה, הצעירה בילדים, למדה קריאה בזכות אחד מאחיה שלימד אותה, כנראה בעקבות התערבות עם אח אחר. מגרש הגרוטאות היה מקום הרה סכנות, שהביא לפציעות חוזרות ונשנות, אך חייהם של בני המשפחה היו נתונים בסכנה מתמדת לא רק שם. כך, בגלל החלטות גחמניות של האב, סבלה האם מפגיעה מוחית, ואחד הבנים נפגע אנושות פעם אחר פעם בתאונות דרכים ובתאונות עבודה. בכל אחת מן הפציעות טיפלו בכוחות עצמם, לבל יבואו במגע עם רפואת השטן. האם התמחתה בצמחי מרפא, ועם השנים פיתחה אמונה בתיאוריות רוחניות שונות, ואלה היו אמורים להספיק.
על הרקע הזה גדל כל אחד מן האחים באופן שונה: שניים עזבו כדי להמשיך לעסוק באופן עצמאי באותם תחומי עיסוק שבהם שלח האב את ידו. אחד הפך לעבריין, וכששב הביתה הטיל אימה וטרור על הצעירים ממנו. אחר, יוצא דופן לגמרי, נער שקט ומסודר בתוך המולת הבית המטונף, נרשם ללימודים וניתק קשר. אחות אחת מצאה עבודה מחוץ לבית והתחתנה. עוד אח, שנחשב במשפחה לגאון, זה שהיה מתחמק מעבודה כדי לקרוא אנציקלופדיות בסתר, היה היחיד שנדחף בכוח על ידי אביו לצאת וללמוד, כי "הוא חכם פי חמישה ממה שאיינשטיין היה. הוא יכול להפריך את כל התיאוריות הסוציאליסטיות וכל הספקולציות האתאיסטיות האלה. הוא יגיע לשם ויפוצץ את כל המערכת הארורה הזאת". הלחץ, לא במפתיע, דיכא את כשרונותיו של הנער.
טארה עצמה, כפי שמעיד שם הספר, זכתה להשכלה. התמזל מזלה, והיא הושפעה מן האח שעזב לטובת לימודים. לאחר עזיבתו, הכריחה את עצמה לנהוג כמוהו, לשבת וללמוד, להאבק עם קריאת דברים שאינה מבינה, מיומנות שהועילה לה שנים מאוחר יותר. אותו אח הוא שעודד אותה לעזוב את הבית ולהרחיב את אופקיה, באמרו: "יש שם בחוץ עולם, טארה, והוא ייראה שונה לגמרי ברגע שאבא כבר לא ילחש לך באוזן מה הוא חושב עליו". אביה הבטיח לה שאלוהים ישלח בה את חרון אפו משום ש"דחית את ברכתו כדי לזנות אחרי חוכמת בני תמותה". אמה, בסתר, אישרה את בחירתה: "אל תשארי. לכי. אל תתני לשום דבר למנוע ממך ללכת מכאן". התמזל מזלה גם בהמשך הדרך, ובכל פעם שאיבדה את האמון בעצמה הושטה לה יד מסייעת של מורים שזיהו את הפוטנציאל שבה.
הסיפור מרתק בכל פרקיו, אך בעיני שיאו הוא במאבק האינסופי של הצאצאים בכלל, ושל טארה בפרט, במורשת שהוטבעה בנפשם. אחרי שנים של הטפות בלתי מסתיימות לאורח חיים מסוים ולאמונות שווא מסוימות, כל ההשכלה שבעולם וכל ההגיון שבעולם לא יפוגגו לחלוטין את המשקעים. הסופרת מתארת את הזמן הממושך שלקח לה כדי להבין, שפרוצה היא לא כל מי שלובשת בגדים שאינם רחבים ומסתירים כליל את הגוף. הגשת טפסים רשמיים עוררה בה אימה, שהרי הרשויות עוינות אותה ואת משפחתה. היא מתארת את תדהמתה כשקראה את השתלשלות הענינים האמיתית של פרשת רובי רידג', ששימשה את אביה כהוכחה לכך שהממשל עוין את הדוגלים בחינוך ביתי, ויום אחד יבואו נציגיו להרוג את משפחתו. במשך זמן רב נאחזה בכוח בתורה שהונחלה לה, דווקא כשהתרחקה פיזית מהבית: "הנאמנות שלי לאבא גדלה ביחס למספר הקילומטרים שהפרידו בינינו. על ההר יכולתי למרוד; אבל כאן, במקום הרועש והמואר הזה, מוקפת בכופרים המתחזים לקדושים, נאחזתי בכל אמת ובכל דוקטרינה שהעניק לי".
שיא נוסף הוא בהתפתחות ההבנה של הסופרת לגבי ההורות שהוענקה לה. כל השנים נמנעה מלספר לזרים על אורח החיים החריג של משפחתה, קצת מתוך פרנויה מושרשת, קצת מתוך בושה. אך בסופו של דבר היא נוכחת לדעת שהבושה אינה נובעת דווקא משם, אלא מן העובדה שהוריה, שהיו אמורים להגן עליה, סיכנו אותה ביודעין במקרה של האב, ועצמו עיניים מלראות את עינוייה במקרה של האם. יצוין בהקשר זה שהספר אינו בא לסגור חשבון מתוך עוינות. רוב הזמן הוא דיווחי, ענייני, מנסה להבין, אבל נדמה שההיבט הזה צופן תסכול וכאב.
"מעולם לא אפשרתי לעצמי את הזכות להסס, ובה בעת לסרב להכנע לאיתנים בדעתם. את הנרטיב שלי יצרו אחרים. קולותיהם היו משכנעים, נחרצים, מוחלטים. מעולם לא עלה בדעתי שקולי יכול להיות חזק לא פחות". הספר "משכילה" משמיע את קולה של טארה, והוא צלול ומהדהד, מספר בכשרון סיפור מרתק, ופוקח עיניים אל היבטים מהותיים בנושאים שונים, ובראשם הורות. אורה דנקנר תרגמה היטב, והספר מומלץ מאוד.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|