לעיתים הנפש והגוף אינם מסוכרנים אלה עם אלה. הנפש חפצה בדבר אחד, והגוף מסוגל לדבר אחר.
הנפש כלואה בתוך גוף מנוון או מעוות שמונע ממנה לפרוץ ולפרוח ולעשות כל העולה על רוחה.
נגזר על הנפש להתענות בעודה צופה באחרים מתנסים ונופלים, היא רתוקה אל האדמה בשל היותה שייכת לגוף שלא שפר עליו מזלו עד כדי כך שגם הנסיון במעוף כושל לא חלק משגרת יומה.
כנפייה המרוסקות של ציפור שלעולם לא תשכים קום בכדי לממש את ייעודה האבוד. כנפיים שבורות ששבקו חיים.

על כך הרומן הגרפי אותו כתבה בכישרון ניכר הסופרת ר"ג פאלסו, הסופרת אשר כתבה את פלא. אדם בעל מוגבלות אינו אדם מוגבל שכלית וגם לו יש רגשות, כמיהות ומחשבות כמו כל אדם "רגיל" אחר.
אך גם במצבים כאלה, גדולותה של הנפש אינו מוטל בספק, וגם אדם שהוא בעיניי הבריות מסכן וחלוש, יכול לפתח כישורים שיוכיחו את גדולותו מכיוון שהכול מתחיל ומסתיים בראש ועם קצת חשיבה מחוץ לקופסא, אין דבר העומד בפני הרצון.
גילוי נאות קטן: את פלא לא קראתי אך הדבר לא גרע מהנאתי מן הספר. אהבתי מאוד את הדמויות ואת השתלשלות האירועים לכדי טרגיות מהולה בתקווה זערורה.

הכול מתחיל בפלישתם של הנאצים לצרפת, ארץ מולדתה של הדמות הראשית שרה, סבתו של ג'וליאן מספרה הקודם. המספרת מתארת בעצבות את סיפורה לנכדה במסגרת עבודה בית ספרית. אומנם את הסיפור שמע הנכד פעמים רבות אבל את גרסתו המלאה הוא זוכה להכיר רק בעת ההיא, סבתו מפגישה אותו עם האדם שהוא קרוי על שמו. האדם שבזכותו נקרא כפי שנקרא.
אדם ששרה אהבה אהבת נפש והוקירה מאוד בחודשי הסתתרותה. אדם שהיה למושא לעגם העיקרי של בני כיתתה וגם שלה עצמה, אם כי בעקיפין, וברגע אחד של גיצי מלחמה מתלקחים, כאוס, ולקיחת יהודים אל הלא נודע בלי שוב, היוצרות מתהפכות, וז'וליין משותק הרגליים הופך לגיבורה ומושיעה של שרה היהודיה הקטנה הנתונה לחסדיו של הנוצרי הנכה.
במחבוא שרה לומדת מהי אהבה אמיתית, אהבה שאינה תלויה בדבר או בחזות חיצונית כלשהי, נאמנות, יושר ורדיפת צדק למען האחר תוך סיכון חייך שלך. האסימונים, האחוזים היטב, נופלים זה אחר זה ומצלצלים על האדמה ברעש כביר. היא מתחילה להבין את שגיאותיה ביחס לז'וליין,והבושה פשה בה ומפנה את מקומה להקרת תודה והערכה עצומה שאין לה סוף כלפיי נדיבותו ונדיבות בני משפחתו.
היא מבינה שכל מה שראתה כחשוב הוא בטל בשישים. אין חשיבות לנראות חיצונית מסוגננת כשהנך מצוי במסתור וכל רעש מזניק אותך על רגלייך. אין חשיבות למצוא חן בעיני המקובלים כשאתה מתבוסס בבוץ. כאשר יש מלחמה המלחמה מאמתת אותך עם הדברים החשובים ביותר. אתה מתבגר בבת אחת, כמו שרה, המתבגרת הן מבחינה חיצונית [צומחת לגובה, שערה מתארך] והן מבחינה נפשית.

ספר נפלא ונוגע. נוגע בקרביים, מרפרף עליהם ביד מיומנת ועדינה. ספר שאיוריו עדינים ומלאי צבעים חיים ותענוג מבחינה ויזואלית להתבונן בו ולשקוע בצבעיו העזים. צבעים שמאוד מוסיפים ליופייה של העלילה ומעניקים לה רובד נוסף שללא האיורים לא היה בא לידי ביטוי. האיורים מאירים את קורות חייה של שרה באור ייחודי ואחר. בייחוד ברגעים הכואבים המערבים דם. דם על רקע יער ירקרק וצומח. חיים שמתוכם משתקפים פני המוות. צבע אדמדם אל מול צבע כחול פרחוני אינסופי.
הניגודיות הנוצרת מוסיפה עניין ורושם אצל הקורא. היא מחזקת את רשמיו מן הטקסט והמסר בצידו. מסר התומך בהפגנת אנושיות לכל אדם ללא שום הבדל ומסקנה חריפה אחת: אף אדם לא חסין מפני גזענות ושנאה. היום אתה מציק לחלש ממך, ומחר אתה תגלוש אל נעליו של זה שחירפת וגידפת יממה ספורה קודם לכן.

אף על פי שקהל היעד הראשוני של הספר הוא בני נוער, הספר כלל לא מיועד רק לבני נוער. הוא מיועד לבני האדם כולם, בשר ודם באשר הם. כל אדם שמפעם בחזהו לב לא יוותר אדיש לסיפורם של שרה ושל ז'וליין. אומנם סיפורם של השניים בדיוני אבל פיסות אמת שזורות בו. סיפור העלילה והדמויות מייצגים אנשים שהיו. מייצגים קרן אור של טוב לב ביער הרשעות האפלולי. חסדי אומות עולם שסיכנו את חייהם על מנת להציל יהודים ובדרכם שלהם להתקומם ולהתנגד למשטר הנאצי.
גם הם היו חיילים. חיילי צדק שלחמו בזירה אחרת לחלוטין נגד שנאת החינם, ההסתה וההמתה. הם לא ניסו לשנות סדרי עולם אלא לעשות מעשה טוב ששווה כפליים.

הביקורת מוקדשת לזשל"ב החמוד והמקסים שאילולא סקירתו היפה על הספר לא הייתי נחשפת אליו וחושבת לקרוא.