ספרון קטן בעובי אך עצום בתוכן.
"מישהו צריך להדליק מחדש את הכוכבים" (גיום אפולינר) – זהו הציטוט הנהדר המהווה פתיחה לספר. וזה זהה לתחושתי. העולם שלנו לעתים קרובות אפל וחשוך ויש את האנשים שבכוחם להאיר אותו, להיות הנר המדליק את השמיים והופך אותם לכוכבים מנצנצים בעולם שמנסה להשתפר בזכותם.
אתחיל עם הכריכה – מינימליסטית אך טומנת בחובה המון משמעויות. הספר צבוע בסגול עמוק, כזה שמשרה שלווה ומעודד את היצירתיות החבויה בכל אחד מאיתנו. האיור היחיד המופיע עליו הוא המגבעת המפורסמת שיהונתן גפן מסתובב איתה. מגבעת המסמלת אותו בחיצוניות וטומנת בחובה כל מה שכובע בסגנון גברי קלסי מעורר בדמיון, בעיקר מסתורין לצד כוס קוניאק משובח וסיגר קובני או מקטרת העולים בדמיוני כאשר אני מדמיינת את הגבר החובש אותה. גבר של פעם, אירופאי המשוטט בסמטאות אחת מבירות אירופה או תל אביב הלבנה של שנות השלושים. ועם הדימוי הזה התחלתי לקרוא.
הספר מתחלק לשני חלקים. החלק הראשן הוא שירים מופלאים של גפן, בגיל 73 הוא מפויס הרבה יותר מימי נעוריו וחייו כגבר צעיר ומרדן, בן למשפחת "אצולה" שהרגיש הכבשה השחורה רוב ימי חייו. בספר נחשפים ל- 14 שירים, כל אחד עולם ומלואו העוסקים בהכל ובכלום. יש הבלחות אישיות של רגשות הנוגעים לחייו הפרטיים, יש שירים הנוגעים בפוליטיקה ומוחים כנגד כל מה שמושחת ומסואב ויש שירים שפשוט נוגעים בחיים כמו שהם. החלק השני עוסק בתרגומים (בדגש על האות ת' בפתח) שמתבססים על איתקה, חמישה שירים של המשורר ברטולט ברכט, מחזאי, במאי, תיאורטיקן ומשורר גרמני עם נגיעה למשטר הנאצי-הרוע הצרוף ובלדה מופלאה ונוקבת הנקראת: "האגדה על החייל המת". והשיר החותם את הספר הוא תרגום מקסים לשיר של בוב דילן מ- 1963 הנקרא: "בלוז מלחמת העולם השלישית" ואני אצרף אותו להאזנה (https://www.youtube.com/watch?v=947tGsiv4lQ)
יהונתן גפן או אמן של מילים, רוקם ואורג את המילים ליצירות מופת. הוא לא רק כותב על אהבה, הוא נושם אותה בכל איבר מגופו, הוא משלב את הביקורת הנוקבת והחדה שלו על כל מה שלא ראוי בעיניו, החל מהשלטון וכלה בתאונות הדרכים ובעיקר מוחה כנגד חוסר הסבלנות של בני האדם אחד כנגד השני.
לכולנו יש מה ללמוד מגפן ונהניתי לקרוא איך הוא מצליח לשמור בגיל 73 על רעננות של נער רומנטיקן לצד בשלות של גבר שראה עולם, חווה דיכאון וחי עימו בשלום מסוכסך אך קיים. אסיים בשיר אחד שכתב ונכנס לליבי בעיקר כי ממחיש את תמצית הווייתו של גפן – קצר וקולע ומעורר מחשבות רבות.
"שיחה"
אני אומר" אני עייף. אני אף פעם לא ישן.
צריך למות ממשהו, אומר המעשן.
אבל בשביל מה כל זה, אומר האידאולוג.
מה זה מזכיר לך, אומר הפסיכולוג.
פעם הייתי חופשי ומאושר, אומר המשורר.
מאושר וחופשי ממה? זה מה שאני אומר.
למי מומלץ? לכולם! ספר שחוזרים אליו שוב ושוב ומפיקים ממנו עוצמות רבות כל פעם מחדש בדרך אחרת. קצת כמו המשפט החותם את התרגום של גפן מהשיר איתיקה של קואפיס:
"...ואל תצפה שאיתקה
תעניק עושר ותשובות לנוסע,
רק תרכין ראשך, ותגיד לה תודה
על כל מה שלמדת בדרך אליה".
