"דלתות אולם הנשפים היו פתוחות לרווחה. רק חשיכה נשפכת החוצה מהן. מבפנים נשמע תקתוק מתמיד, כמו פצצה. אך השעות נמתח מעצמו, כמו כל יתר הדברים במלון?"  

טוב, אני שמח שסוף סוף הצלחתי להגיע לספרים של סטיבן קינג. תמיד שמעתי על הספרים שלו שהם מוגדרים בתור 'ספרי אימה' שממש לא ישנים בלילה. 

בתור אחד שחי מאימה, וצרחות וסרטי אימה עושים לי ביג טיים!  

אז, התחלתי לקרוא את 'הניצוץ' שלו. קלאסיקה שלו כמו שנאמר לי... 

בתור דעה אישית, הוא לא היה לי מפחיד בכלל. זה היה ספר 'רגיל' עם טוויטסטים מגניבים שלא קיימים בעולם הריאלי שלנו. בני אדם. 

ספר מ-טורף.

חייב לציין שההצלחה של סטיבן קינג היא עצומה והיא לא מעצורים. אם זה מכתיבת ספרים ועד למצב שמעבדים אותם לסרטים. אני יודע דבר נוסף, הערב אצפה בסרט 'הניצוץ'. 

כשהתחלתי את הספר ראיתי שמדובר בתרגום משנת 1994 (לפני שנולדתי...) ומצאתי את עצמי מחפש 'משמעות' למילים שם. אולי זו הסיבה גם שלקח לי לקרוא את הספר הזה במשך 3 שבתות.  

הסיפור שם מסופר מגוף שלישי כנהוג אצל סטיבן קינג. שזה ממש טוב! קראתי ספר אחר שלו 'מר מרצדס' שהגעתי למצב שעד 70% מהספר הייתי בצד של הרוצח! 

חשבתי שזה יקרה לי גם פה. אבל לא. 

הסיפור מדבר על משפחה שכוללת את ג'ק, וונדי, והילד שלהם דני. 

לדני, יש יכולת לקרוא מחשבות של אנשים (והוא רק בגיל 6), מכנים את זה בספר 'קרינה'. 

הוא מגלה דברים ומחשבות של ההורים שלו. מה הם חושבים עליו, מה הדעות שלהם וגם החששות שלהם. 

אבא שלו, ג'ק תורנס הוא כותב מחזות, וספרים רבי-מכר. עד שהוא מקבל הצעה חד-פעמית ללכת ולשמור על בית מלון באזור כפרי וקריר בארה"ב. והוא נענה לבקשה הזאת. כי זו העבודה היחידה שכרגע תוכל להכניס לו פרנסה הביתה. 

כשהם מתחילים לעבור לבית המלון. הם מגלים סודות. דברים איומים שקרו שם. כאילו 'המלון שואב אותם לשם'.

בקטעים האלה זה היה פשוט מעולה. הקריפיות והתיאורים 'המפחידים' שם פשוט גרמו לצרוח בפנים ולהגיד 'אלוקים ישמור!'  

כן, תקראו לי משוגע, פסיכי. אני מ-ת על זה! 

היחסים של ג'ק עם אשתו היו לא הכי מושלמים. הם היו על סף גירושין לפני כן. וזה השפיע על דני. 

כשהם מגיעים למלון מדריכים אותם. במה אסור לגעת. לאן אסור להתקרב ומה בכלל הוא מחוץ לתחום (כמו חדר 217...) .

לאט לאט נרקמת לנו עלילה ממש מגניבה וטובה שהקורא פשוט נמשך לבפנים ורוצה רק להמשיך לקרוא עוד ספרים כאלה. וזה מה שאני אעשה בשישי הבא שאלך לספרייה. 

תודה רבה אישית לנורית וייסמן שהכירה לי את הספרים האלה והמליצה לי איתו. פשוט תודה! 

לסיכום, הספר היה ממש טוב ומעולה. אבל, הוא לא הרים אותי ברמה של 'פאק'. אני מביא לספר הזה 4 כוכבים מתוך חמש. כי בנקודה מסויימת רציתי שזה יהיה אחרת. ציפיתי לדבר קריפי שלא אשן בלילה!  

סטיבן קינג במיטבו. ואני סקרן כל כך לספר הבא שלו שאקרא ! בינתיים... אלך לחפש לי חדר בבית המלון הזה... ואכנס לחדר מס' 217