אני אוהבת את כתיבתו של הסופר והעולם שיוצר, אך ביני לבין עצמי אני מודה שאני צריכה טיימינג טוב אליו. למזלי כך היה עם 'איש שטח' ספרו החדש.
גיבור הספר הוא נט, בן 47, מרגל. העניינים רגועים בתקופה האחרונה כי הוא עומד לפני פרישה. הוא עומד לצאת לדרך חדשה: לחזור לאשתו פרו (פרודנס) שחיכתה ותמכה בסבלנות אין קץ במהלך כל השנים. אל בתו, סטפני, שעימה אין הוא נמצא ביחסים טובים וזה בלשון המעטה. כעת, רגע לפני פרישה הוא מקבל לידיו לנהל תחנה-משנה בשם 'המקלט' וזה מתאים לו כמו כפפה ליד. עבודה רגועה לאחר שבמשך תקופה לא מבוטלת היה בשטח ולא הצליח ליהנות מחיים פשוטים ורגועים. לזה תוסיפו חברות במועדון ששם הוא זוכה לשחק במשחק הריגול 'דמינטון' שבו הוא נחשב לאלוף-האלופים. החיים מחייכים. זה לא נמשך זמן רב כי השקט מתערער כאשר נט חושד שיש סוכן בריטי שמרגל עבור האויב, מי שהייתה סגניתו מתפטרת לאחר שפרויקט שניסתה לקדם לא צלח. גם אד, הבחור הצעיר מהמועדון בו שיחקו השניים ב-'דמינטון', הוא לא האדם שהתיימר להיות.
הכתיבה של לה קארה טובה. הסיפור קולח למרות שלא נסחפתי מהמילה הראש, קשה היה להתעלם מכך שהסיפור זורם, סצנה רודפת את זו שאחריה. המתח אינו מורגש לאורך כל העלילה אבל הוא עורב בפינה בכל רגע נתון. זהו מתח דק, מסקרן. שילוב הפוליטיקה בטקסט פחות עניין אותי (כך קרה גם בספריו האחרים, אך אין זה משתלט על כול העלילה). כמו כן, העובדה שיש דמויות מוכרות הפכה את הסיפור ליותר כיפי.
דמותו של נט כתובה בצורה טובה, עמוקה. הסיפור מובא בגוף ראשון דרך עיניו. דמויות המשנה מאוד מגוונות - טובים מול רעים - אלו גורמות לשלל מצבים ולא תמיד בטוח אם דמות מסוימת היא כפי שמציגה את עצמה.
מומלץ - קריאה מהנה,
יעל
 

שטח מת

קהל הקוראים של מותחני ריגול מתחלק לשניים: אלה שאוהבים את ג'ון לה קארה ואלה שלא. חובבי ג'ון לה קארה מתחלקים גם הם לשניים: אלה שאוהבים אך ורק את ספריו מעידן המלחמה הקרה ואלה שאוהבים גם את הספרים שכתב גם אחרי תום העידן ההוא, ועלילותיהם מתרחשות בעולם שבו הנבלים, המאבקים, משחקי הריגול והכללים הם אחרים. אני שייכת לקבוצה האחרונה הזאת, ועד היום אני קצת מקנאה ביאיר לפיד בגלגולו העיתונאי, על שיצא לו לראיין את לה קארה.

הספר החדש-בעברית שלו, "איש שטח" (כנרת), רק מחזק אותי בעמדתי. לה קארה (כבר בן 88 – מישהו רצה להגיד משהו על קשישים?!) כדרכו, מעגן בו את סיפורו של נט, סוכן שירות המודיעין החשאי הבריטי בשלהי הקריירה שלו, בים המציאות הפוליטית והמדינית הסוערת של העת האחרונה – טרום הקורונה כמובן. למי שהנגיף הוציא מריכוז, נזכיר שרגע לפני כן הייתה בריטניה בפרט ואירופה בכלל כמרקחה בשל הברקזיט. כן, זה רק נדמה שכל זה היה נורא מזמן. כך או כך, בקונטקסט הזה ובאווירת העולם-השתגע – ע"ע טראמפ, פוטין וכל מה שביניהם, חוזר נט בן ה-47 ללונדון אחרי שנים של שירות ברחבי אירופה כמפעיל סוכני שטח. הוא משובץ אחר כבוד במה שמכונה "המקלט" – מחלקה נידחת שמאוכלסת בעיקר במרגלים זוטרים שדי אבד עליהם הכלח והם כמאמר השיר, מחשבים את קיצם לאחור בהמתנה לפנסיה. אחרי שנים של עבודה בשטח הוא נאלץ להסתגל לעמדה פקידותית בעיקרה, לחיים בבית אחד עם אשתו פרו, עורכת דין המתמחה בענייני זכויות אדם שרוב השנים – מאז ההצבה הראשונה שלו במוסקבה – נשארה בלונדון בעוד הוא שהה בערים שונות באירופה, ולהתמודדות עם ההתפרצויות הגחמניות של בתם הבגירה-בקושי, שסבורה כי אבא שלה הוא סוג של אפס (וגם כשהוא מחליט לספר לה שהוא מרגל בשירות המדינה זה לא משפר את דעתה עליו). אין פלא אפוא שהוא משקיע את מרצו וזמנו העודפים בתחביב שניצל לא-אחת למשחקי הריגול שלו, משחק הבדמינטון שיש לו מוניטין לא קטן בו (הו-כה בריטי!). במועדון הספורט שבו הוא חבר ומשחק כבר שנים, מופיע יום אחד צעיר נרגן העונה לשם אד, שחקן בדמינטון מושבע בעצמו ששמע על יכולותיו של נט ועומד על כך שיתמודד מולו. הם נכנסים לסוג של שגרה, בה אחת לשבועיים-שלושה הם משחקים ואחר כך יושבים על כוס בירה או שתיים. במהלך השתייה אד, שהציג עצמו כעובד בגוף תקשורת משמים, מקטר בלהט על הברקזיט, על ראש הממשלה וחבר שריו, על טראמפ ופוטין ושאר עוולות עולם, ונט, שהציג עצמו בפניו כאיש עסקים, משתדל להקשיב ולשמור ככל האפשר על שתיקה מהמהמת ולא מתחייבת לכלום.

במקלט הרדום עד בואו בכל זאת מתחילים עניינים להתעורר מעט, לא מעט בזכות פלורנס, העובדת הכי צעירה במקום (שמזכירה לו לא-אחת בהתנהגותה האמוציונלית את בתו), ששואפת להיחלץ מהמחלקה המפוהקת ולהגיע רחוק, אולי בזכות מידע שהיא מקווה שיוביל למבצע גדול ללכידת אוליגרך רוסי רב עוצמה, קשרים וכסף ברוסיה ומי יודע איפה עוד, שחי בלונדון. העניינים מסתבכים כשנט, שעולה בו חשד, מחליט על דעת עצמו לנסוע לבדוק משהו בעזרת עמית-יריב לשעבר מעבר לים ובשובו הוא מגלה שפלורנס, שרק רגע מטפורי לפני נסיעתו ניאותה לשחק בדמינטון זוגות איתו ועם אד ואחותו (לבקשת אד), התפטרה מעבודתה איתו במקלט. זה אמנם מסביר במשהו את התנהגותה המשונה באותו מעמד משחק, אבל רק במשהו.

מפה לשם, זוהי כמובן רק תחילתה של תסבוכת מופלאה שלה קארה, באנדרסטייטמנט המופלא שמאפיין את כתיבתו, מצליח לטוות ולהתיר בסופו של דבר. הספר כולו מובא כמעין מונולוג, הצהרה מפורטת אם תרצו, של איש השירות שלפתע, על סף השחרור ממנו, מוצא עצמו בעמדה לגמרי לא מוכרת לו, נאלץ לאלתר אבל ממש לא במובן הרגיל של הדברים. הקוראים הבריטים ודאי התמוגגו מכל הקישורים והריפרורים לפוליטיקה הבריטית על כל לכלוכיה ותככיה, אבל זו הרי במידה לא מבוטלת אותה הגברת – בשינוי אדרת, אז גם אם לא ישירות, קוראי כל דמוקרטיות העולם המקרטעות יוכלו להיות משועשעים, אם לא מההקבלות אז ודאי מהצרות-של-אחרים.

אחד ממאפייני כתיבתו של לה קארה, שמיוחס לעובדה שהוא בא מרקע של שירות הביון הבריטי, הוא העובדה שגיבוריו המרגלים הם תמיד דמויות כמעט אפרוריות, גרסאות של פקיד בריטי בכיר יותר או פחות, רחוק מיליון שנות אור מג'יימס בונד, וכנ"ל גם עלילותיו. וזה בדיוק מה שקוסם לי בכל פעם מחדש בהם – הריאליזם הזה, העובדה שמדובר באנשים שבמקרים רבים אין בהם או בשגרת עבודתם שום זוהר, אנשים שלעיתים קרובות הקרובים להם ביותר – בני משפחותיהם – רחוקים מהם לא רק פיזית, אלא גם נפשית, אמוציונלית, כי הם לא באמת יכולים לשתף אותם בעשייה שלהם ולא ממש רוצים לשקר להם בפנים כמו שהם משקרים ברשות ובסמכות במסגרת העבודה.

נט מצטרף גם הוא לגלריה הריאליסטית של גיבורי לה קארה, והוא כובש כמוהם במבטו המפוכח והמתפכח על החיים והשירות, על עצמו ועל עמיתיו, על אשתו ובתו ויחסיו עמן, על מה שעשה והוא עושה ועל מה שהתפספס ולא יעשה.

אמיר צוקרמן תרגם לא רק את המילים והשפה אלא גם את הסגנון והאווירה והישרה על הכול רוח בריטית לעילא, ממש כאילו זה נכתב ככה, בעברית-בריטית עוקצנית ומאופקת שכזו; מעשה אמנות שמעניק ערך מוסף למותחן ריגול מצוין.

עונג אמיתי.

ספר חדש מאת המלך הבלתי מעורער של ספרי הריגול, ג'ון לה־קארה, הוא תמיד סיבה לשמחה גדולה. לה־קארה, שם העט של דיוויד קורנוול, איש השירות החשאי הבריטי לשעבר, תיאר בספריו, אולי טוב מכולם, את עולם הריגול בשנות המלחמה הקרה – המאבק בין ארה"ב ובנות־בריתה לבין בריה"מ וגרורותיה. ספריו אודות קצין המודיעין הבריטי ג'ורג' סמיילי, שהיווה אנטיתזה לדמותו של ג'יימס בונד – נמוך קומה, ממושקף, דובר שפות רבות, נבון מאוד ועקשן גדול – הם מופת של כתיבה משובחת ומתח חכם במיוחד. "הספן השב הביתה מן הים" (עמ' 25), מברך דומיניק טרנץ' ראש תחנת לונדון, את נט, גיבור הספרו, במשפט שמהדהד את כותרת ספרו הטוב והמפורסם ביותר של לה־קארה, "המרגל שחזר מן הכפור".

בלילת הספר החדש "איש שטח" (כנרת זמורה־דביר, 2020), שנכתב בגוף ראשון, מגולל נט, איש השירות החשאי הבריטי, העומד לפני פרישה, את פרשיית הריגול האחרונה שבה היה מעורב. יותר מעשרים שנה, מספר נט לקוראים, "שֵירַתי את מלכתי במסווה דיפלומטי או קונסולרי במוסקבה, בפראג, בבוקרשט, בבודפשט, בטביליסי, בטריאסטה, בהלסינקי, וממש לאחרונה בטאלין, מגייס ומפעיל סוכנים חשאיים מכל גוני הקשת" (עמ' 21).

למעט אשתו, פרודנס המכונה "פְּרוּ", איש מחבריו או מכריו לא ידע במה עסק כל אותם שנים. הוא היה רוצה, למשל, להסביר לבתו, סטפני שלא הצליח לטלפן ולברך אותה ביום הולדתה התשע־עשרה, משום "שישבתי אז בצד האסטוני של הגבול הרוסי בשלג סמיך והתפללתי לאלוהים שהסוכן שלי יצליח לחצות את הקווים מתחת לערימה של קורות עץ מנוסרות" (עמ' 38). או לספר לה על אחד המבצעים החשובים שניהלו הוא וראש מחלקת העיקוב בשירות, פרסי פּרַייס, "שוטר לשעבר כחוש ושתקן בשנות החמישים לחייו. לפני עשר שנים, בסיוע אחת החוליות שלו וסוכן שהפעלתי, גנבנו אבטיפוס של טיל מונחה מביתן התצוגה הרוסי בתערוכת נשק בינלאומית" (עמ' 47). אך אינו יכול.

מקצוע המרגל, הסביר לנו לה־קארה, הוא מקצוע מסוכן שבו, כפי שכתב באחד מספריו, התגובות שלך חייבות להיות מהירות כשל שחקן טניס מקצועי. אבל הוא בעיקר משלח יד בודד מאוד. נט, כאמור, שב הביתה משנים של ניהול מבצעים בנכר, בכפור, ומוטל עליו לנהל את "המקלט", תחנת־משנה זנוחה שכפופה לתחנת לונדון שמנהל טרנץ', ואשר אחראית על כלל פעילות השירות החשאי בלונדון.

נט חש שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה. העבודה ב"מקלט" נוחה ומאפשרת לו לבלות זמן איכות עם אשתו, עורכת דין מצליחה לזכויות אדם, ולשחק בדמינטון עם בחור צעיר ותמהוני בשם אד בכל יום שני. נט אינו יודע דבר על אד, זולת שהוא מלא בזעם פוליטי. הוא מתנגד לבקרזיט, וכועס ועל נשיא ארצות־הברית, דונלד טראמפ, המהווה בעיניו "איום וקריאת תיגר על העולם התרבותי כולו" (עמ' 64).

בדיוק אז הכול מתהפך. משפט סתמי שפולט סוכן רוסי רדום שערק למערב, בתחקיר שערך לו נט, גרם לאחרון לחשוד שהרוסים מפעילים סוכן בביון הבריטי, ולפתוח בחקירה. עד מהרה מתברר לו שיריבתו היא לא אחרת מאשר ולנטינה, קצינת איסוף נודעת לשמצה של המרכז המוסקבאי, כפי שלה־קארה מכנה בספריו את המודיעין הרוסי. ולנטינה, הזהיר אותו אחד מסוכניו, "מפעילה סוכנים רדומים. תירדם איתה, לא תתעורר לעולמים" (עמ' 149).

קוראיו הוותיקים של לה־קארה ימצאו בוודאי דמיון בין החקירה שמנהל נט למצוד הבלשי שניהל סמיילי, עקב בצד אגודל, אחר הבוגד בספר "החפרפרת" (הוצאת זמורה ביתן, 1975). למד את העובדות, הסביר סמיילי לעוזרו בספר, ואז "מדוד את הסיפורים כמלבושים" (עמ' 242). וזה בדיוק מה שעושה נט.

כמו רבים מגיבורי הספרים שכתב לה־קארה לאחר תום המלחמה הקרה, גם נט יגלה בספר שהמדינה שאותה הוא משרת פועלת בהתאם לאינטרסים קרים ואכזריים כמעט כמו אלו שמניעים את יריבותיה, שאחריהן ריגל כל השנים. בשירותה פועלים גם אנשים מושחתים, שמחפשים רווח אישי וטובת המדינה אינה עומדת לנגד עיניהם.

בספר פורס לה־קארה את תפיסתו שלו אודות המציאות הגיאו־פוליטית האקטואלית. אחד הסוכנים שהפעיל נט בעבר, קולונל בביון הרוסי, הטיף לו מוסר וקשה להתווכח עם טיעוניו. הנשיא טראמפ, אמר הסוכן, פועל בשם פוטין, ועושה עבורו כל מה שהוא לא יכול לעשות בעצמו. הוא פוגע בזכויות אדם, פוגע בנאט"ו, מקבל את תביעת רוסיה לריבונות על קְרים, ובינתיים מהי המדיניות הבריטית כלפי רוסיה? "אתם מקבלים אותנו בברכה אם אנחנו נוכלים מספיק גדולים. אתם מוכרים לנו חצי לונדון. אתם פוכרים ידיים כשאנחנו מרעילים את הבוגדים שלנו ואתם אומרים בבקשה, בבקשה, חברים רוסים יקרים, חִתמו איתנו על הסכמי סחר. בשביל זה סיכנתי את החיים שלי"? שאל הסוכן.

ספרי ריגול מבוססים מטבעם על שאלת הנאמנות. הנאמנות למשפחה, למדינה, לחברים לנשק. תמיד ישנו בוגד, בין שהוא פועל בשירות הטובים למען מטרה נעלה, ובין שהוא עובד עבור הרעים בשם אידיאולוגיה או בצע כסף. גם נט נדרש בסוף לבחור צד. הסופר האנגלי א"מ פורסטר אמר פעם: "אם אצטרך לבחור בין בגידה בארצי לבין בגידה בחבריי, אני מקווה שיהיה לי האומץ לבגוד בארצי". וכמובן, לא נגלה כאן במה בחר.

אף שבספר הזה חזר לה־קארה לאזור הנוחות שלו וכתב על המודיעין הבריטי שבו שירת, בעבר כבר כתב גם על המודיעין הישראלי והסכסוך הישראלי־פלסטיני. בספרו "המתופפת הקטנה" (הוצאת זמורה ביתן, 1984), שנכתב על רקע מבצע "זעם האל" לחיסול המחבלים שביצעו את טבח הספורטאים במינכן, תיאר כיצד איש המוסד מרטין קורץ מגייס את גדי, איש מבצעים של המוסד שפרש, כדי להפעיל את צ'ארלי, שחקנית תיאטרון בריטית, שתסתנן לתא טרור פלסטיני רצחני. הרקורד המבצעי של גדי נפרס "מפשיטות הלילה הרבות שלו מעבר לירדן" (עמ' 49), בימיו בצנחנים, ועד להפעלת סוכנים בלוב ומעבר לתעלת סואץ, אך למרות קשיחותו אינו יכול שלא להתאהב בצ'ארלי.

לה־קארה סיפק בכתיבתו השראה לרבים מהסופרים בז'אנר, ובהם גם ישראלים שכתבו ספרי מתח משובחים. בין אלה ניתן למנות את תא"ל במיל' יפתח רייכר־עתיר, יוצא הצנחנים שפיקד על מערך המבצעים המיוחדים באמ"ן, חגי טיומקין, יונתן דה־שליט, בכיר בקהילת המודיעין הישראלית (שכמו לה־קארה כותב בשם בדוי) שספרו הראשון, "בוגד", היה מעין הומאז' "החפרפרת", ואת מישקה בן־דוד, בעברו בכיר במוסד. ספרו של בן־דוד, "דואט בביירות" (הוצאת כתר, 2002), מותחן מהמוצלחים שנכתבו כאן, תיאר כיצד מפקד על יחידה מבצעית נדרש לחלץ את אחד מפקודיו שיצא על דעת עצמו להתנקש בפעיל חיזבאללה בכיר, בן דמותו של עימאד מורנייה, בביירות.

מי שאימץ את "המתופפת הקטנה" כתסריט קבוע לספריו הוא סופר המותחנים רבי־המכר דניאל סילבה. גם גיבורו, סוכן המוסד והרסטורטור של יצירות אמנות גבריאל אלון, יוצא יחידה מובחרת בצה"ל שהיה למתנקש הראשי במבצע "זעם האל", נקרא לשוב מפרישה לבקשת ראש המוסד שומרון, ומפעיל – ספר אחר ספר – נשים יפהפיות שמסתננות לארגוני טרור וביון. התרגיל המשומש של סילבה, אף שהוא כותב ספרי מתח נוסחתיים מלאים בדמויות צדקניות בעובי של קרטון, עובד, כמעט תמיד.

בכל פעם שיוצא ספר חדש ללה־קארה, ובמיוחד כשמדובר בספר מוצלח כמו הנוכחי, מתברר שאפשר לכתוב ספרות יפה באמת. כזו שמציגה דמויות ודילמות מורכבות, גם כשהעלילה מתרחשת בעולמם של מרגלים ואנשי מודיעין. ואולי, הסיבה שהספרים שלו מוצלחים כל־כך היא שאנחנו יודעים שהחיים עצמם מורכבים, ויש בהם הרבה יותר גוני אפור מאשר שחור ולבן.

ועוד דבר ביקש לה־קארה לספר לנו, שאפשר להניח שציער אותו מאוד להכיר בו. המלחמה הקרה לא נעלמה עם נפילת הגוש הסובייטי. בספרו המופתי "המרגל שחזר מן הכפור" (הוצאת זמורה ביתן, 1983) הסביר הגיבור אלק לימאס כי המלחמה הקרה היא "מלחמה לא־נעימה, כיוון שלוחמים אותה בקנה מידה מצומצם, מטווח קצר, וכיוון שלפעמים נופלים בה בני־אדם חפים מפשע, אני מסכים. אבל זה לא כלום, לא כלום לעומת מלחמות אחרות – המלחמה האחרונה או המלחמה הבאה" (עמ' 185). מקריאת ספרו החדש נראה כי דבר לא השתנה.

(המאמר פורסם במקור בעיתון "מקור ראשון", בתאריך 21 באוגוסט 2020)

נט בן ה-47 נשוי לפרו, בעלת משרד לעריכת דין ופעילה למען זכויות האדם, ואב לסטפני הלומדת באוניברסיטה. הוא עובד בשירות הביון הבריטי ובטוח כי הקריירה שלו שם עומדת להסתיים. אבל בשיחה עם אנשי המשרד הוא מגלה כי עדיין לא מפטרים אותו. אמנם ימי הזוהר שבהם גייס סוכנים צעירים ועבד מסביב לעולם, חלפו, אך, הבהירו לו כי הוא עדיין מהווה חלק מצוות סוכני הביון, רק שלא במשרה שלה הוא קיווה. במשרתו החדשה הוא עובד עם צעירה בשם פלורנס, בחורה נמרצת וגם נמהרת. היא מובילה תכנית שאם תצא לפועל תביא לתוצאות משביעות רצון למשרד. אבל אישור התכנית מתעכב שוב ושוב.

מלבד תפקידו רב השנים בשירותי הביטחון של בריטניה, שאגב, גם אשתו, פרו, עבדה בעבר בשירותי הביון בצמוד לבעלה, נט הוא גם שחקן בדמינטון מצטיין שהביס לא מכבר את יריבו ההודי. בעת ששהה במועדון "אתלטיקוס", היכן שמתקיימים משחקי הבדמינטון, פנה אליו גבר צעיר בשם אד והביע את רצונו לשחק מולו בבדמינטון. נט, שלא הרגיש בנוח לדחות את הבקשה, הסכים לקבל את אד כיריבו במשחק. השניים החליטו על מועד, נפגשו, שיחקו, ולאחר מכן שתו יחד בפאב המועדון. המפגש הוביל למפגשים נוספים, ובכל פעם שנט ישב עם אד בפאב לאחר משחק, אד שיתף אותו בדעותיו הפוליטיות. הוא טען עד כמה שהוא לא מרוצה מהברקזיט ועל סלידתו הגדולה מטראמפ והמדיניות שלו. נט עצמו לא הגיב על דבריו של אד, רק הקשיב והנהן היות ובגדול, דבריו של אד לא נראו לו מופרכים.

אבל מסתבר שאד הוא לא בדיוק מי שהוא טוען שהוא. וכשנט מגלה את זה, הוא כבר נמצא עמוק בבוץ שממנו מאוד קשה לו לצאת.

אז מי הוא באמת אד? האם פנה לנט מלכתחילה בשל מניעים נסתרים?

תקראו את הספר ותגלו!

הספר כתוב היטב, הטקסט רהוט ושנון ולעיתים מועבר בהומור. דוגמא לכך היא פנייתו של נט ליוצרו בתלונה כלשהי בנוגע לקורותיה של דמותו. הספר מאוד אקטואלי ומעביר ביקורת נוקבת על מדיניות הברקזיט ויציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי, ומערכת היחסים התלותית שנוצרה עקב כך בין בריטניה לארצות הברית. כמו כן, מועברת בצורה ברורה וחד משמעית באמצעות דמותו של אד, חוסר שביעות רצון מפעולותיו של טראמפ.

הפרקים הראשונים היו מלאים בפרטים, מה שדי הקשה על קריאה זורמת. אך, אם אתם קוראים סבלניים ולא מפריעה לכם הכניסה לפרטי פרטים, אזי תגלו כי הסבלנות לעיתים משתלמת.
העלילה מועברת בגוף ראשון באמצעות דמותו של נט אשר מגולל את השתלשלות האירועים מהיום שבו פגש לראשונה את אד, ועד שהכל הלך והסתבך.

שורה תחתונה: עלילת ריגול קצבית ומאוד אקטואלית ובמרכזה סוכן ביון בריטי המוצא את עצמו בתסבוכת אשר אליה נכנס במו רגליו.