|
|
|
הדוח של ברודק |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 6053 |
|
|
המלחמה הסתיימה וברודק, שנחשב למת, חוזר לחיק אהובתו ואל כפרו הקטן והנידח המתכרבל בנוף רוגע. שמו שנחקק על מצבת אבן לציון הנופלים במלחמה נמחק, והוא שב לחבר דוחות על מצב הצמחייה וחיות הבר באזור עבור ההנהלה שלו, שספק אם בכלל מייחסת חשיבות כלשהי לעבודתו. לאותו הכפר מגיע אדם זר בעל גינונים, מלווה בסוסה אדמדמה המכונה 'העלמה יוליה' וחמור העונה לשם 'אדון סוקרטס'. איש אינו יודע מנין באו ומדוע בחר הזר השתקן להשתכן דווקא בפונדק המקומי; ובעיקר, מה מסתירים מבט עיניו העמוק וחיוכו המסתורי אשר יחרצו לו גורל נורא מידי אנשי הכפר. בעל כורחו נאלץ ברודק להיענות לדרישת בני כפרו ולכתוב דוח שינקה אותם מאשמה בכל הנוגע לזר. בעוד הוא נאבק לתת מילים לזוועה בדוח הרשמי, הוא שוקע בחיבור דוח סודי המוליך אותו אל מעמקי עברו שלו. "חשבתי על ההיסטוריה הגדולה ועל ההיסטוריה שלנו. האם אלו שכותבים את הראשונה מכירים את השנייה? כיצד זיכרון של כמה אנשים אוצר את מה שאחרים שכחו או לא ראו מעולם? מי צודק? מי שאינו מצליח לנטוש באפלה את הימים שחלפו או מי שמשליך לתוך האפלה את מה שלא מסתדר לו? האם ההיסטוריה היא אמת עיקרית המורכבת ממיליון שקרים בודדים הנרקמים זה בזה?"פיליפ קלודל, סופר ובימאי צרפתי עטור פרסים, כתב בפרוזה יפהפייה רומן עז, מכמיר ומעורר למחשבה. הדוח של ברודק זכה להצלחה עצומה בצרפת, וזכויות התרגום שלו נמכרו לעשרות מדינות. בשנת 2007 הוענק לו פרס Goncourt des Lyc?es.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הדוח של ברודק - פיליפ קלודל
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 26/04/2020
יש ספרים שאחרי שאתה מסיים לקרוא אותם אתה צריך זמן, המון זמן על מנת לתת לדברים לחלחל ולשקוע. ספרים שלוקח זמן להבין את כל הרבדים שמקופלים בתוכם, הדוח של ברודק הוא ספר כזה.
"הטיפשות היא מחלה שמסתדרת מצוין עם הפחד. הם מעצימים זה את זה ויוצרים נמק שמבקש להתפשט עוד ועוד."
ברודק חוזר לכפר,... המשך הביקורת
יש ספרים שאחרי שאתה מסיים לקרוא אותם אתה צריך זמן, המון זמן על מנת לתת לדברים לחלחל ולשקוע. ספרים שלוקח זמן להבין את כל הרבדים שמקופלים בתוכם, הדוח של ברודק הוא ספר כזה.
"הטיפשות היא מחלה שמסתדרת מצוין עם הפחד. הם מעצימים זה את זה ויוצרים נמק שמבקש להתפשט עוד ועוד."
ברודק חוזר לכפר, תושבי הכפר שנגועים בכל מיני פחדים, אמונות טפלות ופחד מזרים הם אלו אשר הסגירו אותו לידי מי שכבש את ארצם, אנשי הכפר לא חשבו שברודק יחזור הם כבר כתבו את שמו על מצבת הזיכרון, אבל הוא חזר הוא חזר בגלל אהבה. ברודק חוזר לחייו בכפר אל אשתו וביתו ואל פנדורין מי שאימצה אותו כבנה כאשר מצאה אותו כילד משוטט והגיעה איתו אל הכפר. שלוות חייו וחייהם של תושבי הכפר מופרת כאשר אל הכפר מגיע אדם זר שגינוניו, בגדיו ושפתו זרים לתושבי הכפר. מהלך האירועים מוביל לכך שאותו אדם נרצח על ידי תושבי הכפר. בהיותו איש משכיל מוזעק ברודק לזירת הרצח על ידי ראש הכפר והוא מתבקש לכתוב דוח אשר מנקה את תושבי הכפר מהרצח.
כתיבת הדוח חושפת אט אט את האמת, אך היא גם חושפת את הזרמים העכורים הזורמים בין סמטאות הכפר שעל פניו נראה רגוע ושקט. כתיבת הדוח גם חושפת את עברו וחייו של ברודק ומאלצת אותו להתמודד עם עברו. הגעתו לכפר, וקבלתו או אי קבלתו על ידי תושבי הכפר, הלימודים בעיר הגדולה אליהם הוא נשלח מתאם הכפר, הבגידה של תושבי הכפר והסגרתו לידי מי שכבש את ארצם, חייו כאסיר וחזרתו לכפר בסיום המלחמה. כתיבת הדוח ותיאור חייו מסופרים בגוף ראשון. הכתיבה מקלפת אט אט את השכבות וחושפת רבדים עמוקים יותר כמו רוח שמפזרת ערפל. הן בנפשו של ברודק והן בחיי הכפר ותושביו. הדוח חושף פחדים, שקרים, בגידות ואכזריות אך הוא גם חושף אנושיות, חמלה, אהבה וצחוק ילדים.
כתיבתו של קולדל היא עדינה אך עוצמתית ובאה לידי ביטוי הן בתיאור הסביבה הטבעית בהבדל שבין המצוקים לנהר והן בזו האנושית, הוא למשל אינו חושף באיזו מלחמה מדובר אך מפזר רמזים שלא משאירים ספק לגבי מיהו הכובש ומהו מוצאו של ברודק שגורמים לקורא לחבר את המידע החסר כמו חלקים של פאזל. הוא מציב רגשות עוצמתיים אלו מול אלו כגון אכזריותו של מפקד היחידה המגיעה אל הכפר אל מול אהבתו של ברודק לאמלי. קולדל יוצר תמהיל נכון ומאוזן בין רע לטוב אשר גרם לי לתהות לפעמים על אופיים של אירועים ואנשים אותם אני זכיתי לפגוש. קולדל יורד עמוק לנפשו של האדם בוחן אותה ומציב אותה במרכז הבמה ונותן לקורא לשפוט אותה. כתיבה מעולה של קולדל ספר מצוין.
תאריך הכנסה לאתר 30/09/2018
קטונתי! לא יכולה לכתוב סקירה על יצירת המופת הזאת.
לאורך כל הקריאה הייתי מהופנטת מהמילים ומהתוכן המפחיד ומזוויע. קשה, אבל לא משהו כזה שאי אפשר להתעמת אתו ולהכיל. כבר קראתי ספרים קשים ממנו.
פיליפ קלודל מצטרף כרגע לשני סופרים גדולים... המשך הביקורת
קטונתי! לא יכולה לכתוב סקירה על יצירת המופת הזאת.
לאורך כל הקריאה הייתי מהופנטת מהמילים ומהתוכן המפחיד ומזוויע. קשה, אבל לא משהו כזה שאי אפשר להתעמת אתו ולהכיל. כבר קראתי ספרים קשים ממנו.
פיליפ קלודל מצטרף כרגע לשני סופרים גדולים שקראתי אותם בשבועיים אחרונים: בלזאק וויליאם פוקנר. לשלושתם יש את היכולת והכישרון הספרותי לתאר את הפחד ואת הרוע האנושי ואווילי, וכקורא, אתה תוהה באיזה עולם עלוב אנו חיים. אין זה חשוב אם קרה לפני 200 שנה, 100 שנה או 70 שנה. ככל שרמת ההשכלה והידע יורדים, המצב הכלכלי ו/או החברתי יורד, זה קורה. קורה בפריז, קורה באמריקה וקורה בכפר נידח שכוח-אל עם מאה תושבים גסי רוח ופרימיטיביים.
קלודל נמנע מלציין במדויק מקומות ותקופה, להוציא כמה רמזים. מדובר על מלחמה שהתרחשה זמן קצר לפני עלילת הספר ולכן חשבתי על מלחמת העולם הראשונה, אבל בגלל תזכור מחנות ריכוז ליהודים, כנראה שבכל זאת מדובר במלחמת העולם השנייה. בגלל הקיסר שחי ובועט בסיפור, חשבתי שהמדינה בה מדובר היא אימפריית אסטרו-הונגריה. אבל שום דבר לא מתקשר למציאות מדויקת. ואולי לא חשובה התקופה בעיני קלודל, כמו שלא חשוב שם הכפר ושם היהודי הזר שנקלע בו.. חלקם דוברי ניב מיוחד של גרמנית וחלקם משהו דמיוני.
הפתרון שנִתן לגבי שמו של היהודי היה האַנדֶרֶר (האחר/הזר) וסופו ידוע מתחילתו של הסיפור.
וזהו המשפט שסוגר את הספר:
"קוראים לי ברודק, ואני לא אשם.
ברודק, זה שמי.
ברודק.
אנא מכם, זכרו.
ברודק."
תאריך הכנסה לאתר 19/05/2018
"אני בחרתי לחיות, והעונש שלי הוא חיי" אומר ברודק, באחד מרגעי השיא של הסיפור, ושוב גורם לקורא לחשוב על משמעויות החיים, על טיבה של העדריות האנושית, על השפל האכזרי אליו יכול בן האנוש להגיע, הן כמתעמר ומתעלל והן כמי שנאבק על השרדותו בניגוד לכל הגיון, וללא כל תוחלת. מרגע שהחלתי לקרוא את "... המשך הביקורת
"אני בחרתי לחיות, והעונש שלי הוא חיי" אומר ברודק, באחד מרגעי השיא של הסיפור, ושוב גורם לקורא לחשוב על משמעויות החיים, על טיבה של העדריות האנושית, על השפל האכזרי אליו יכול בן האנוש להגיע, הן כמתעמר ומתעלל והן כמי שנאבק על השרדותו בניגוד לכל הגיון, וללא כל תוחלת. מרגע שהחלתי לקרוא את "הדוח של ברודק" - ספרו מכמיר הלב של פיליפ קלודל, שהוא אחד הטובים, הראויים והאיכותיים שקראתי לאחרונה, וכן, גם אחד הקשים ביותר שבהם, לא יכולתי להניחו מידי. איכותי בכתיבתו וסוחף בעלילתו, ונורא עד כאב..
הסיפור מתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה, אולם נתון פשוט לכאורה זה, כלל אינו מוזכר לאורכו של הספר. קלודל משכיל לנטוע את סיפורו במציאות נטולת פרטים מזהים, שרק רמזים עדינים השזורים היטב בסיפור, מבהירים את הזמן והמקום בו הוא מתרחש, כולל את היותו של הגיבור, ברודק, יהודי. זוהי אינה בחירה מקרית של הסופר, אלא חלק מהמסר שלהבנתי הוא ביקש להעביר, המתמקד בבאנליות של הרוע, שעומדת בפני עצמה ובשאלות קשות על טבעו של האדם, כיחיד, וכקבוצה. חלק מהאמירות הנוקבות ביותר נאמרות פה כבדרך אגב, באיפוק, אבל כמותן כמכה חזקה בבטן.
זמן קצר לאחר תום המלחמה, ולאחר ששרד את מחנה ההשמדה האכזרי - מקום שהוא נורא מכל שאול תחתיות, שב ברודק אל כפרו הנידח, בו כבר נחשב למת, ושמו שנרשם על המצבה יחד עם שמות שאר הנופלים, נמחק חלקית. הוא שב מהמקום המזוויע בו היה ידוע כ"כלב ברודק" - ובו "הם הכריחו אותי להסתובב סביב עצמי, לנבוח, להוציא לשון וללקק להם את המגפיים" . ברודק, שגם בכפרו נחשב לה"אנדרר" (האחר) חוזר אל ביתו, אל אהובתו, שמחשבותיו עליה החזיקוהו בחיים בתקופת כלאו, ושחייה השתנו לבלי הכר, אל האומנת שלו, האדם הקרוב אליו עלי אדמות, שגידלה אותו מאז ינקותו, אל ביתו שנולדה תוך כדי הזוועה, בהעדרו, ואותה הוא לומד להכיר ולאהוב עד כלות, ואל הדוחות על מצב הצומח והחי באזורו, שנהג לחבר עבור ההנהלה הבלתי ידועה שככל הנראה גם לא קראה אותם.
אל הכפר הקטן והמרוחק מכל מקום, מגיע יום אחד זר מוזר המלווה בסוסה ובחמור ולבוש בגדי קטיפה רקומים, והוא בוחר להתגורר בפונדק המקומי. נוכחותו של הזר השתקן מעוררת אי נחת בקרב תושבי הכפר שאינם יודעים מיהו, למה בחר להתגורר בקרבם, ומה פשר גינוניו המוזרים. ברגע שיא בו הם אינם מצליחים לתהות על קנקנו, הוא נרצח. ברודק, כותב הדוחות המקצועי נדרש על ידי ראשי הכפר לחבר דוח שינקה את אנשי הכפר מכל אשמה. על אף שהמשימה נכפית עליו ותוך אוירת העויינות והחשדנות הסובבת אותו, הוא עושה כל מאמץ להיות נאמן למשימתו, מתוך צורך לספר את האמת.תוך כדי כך אנו נחשפים גם להיסטוריה הפרטית והמצמררת של ברודק, אותה הוא כותב בחשאי ובמקביל לחיבור הדוח, ובמהלכה הוא מעלה הרהורים נוגים על משמעות ההסטוריה והשלכותיה על חיינו."חשבתי על ההיסטוריה הגדולה ועל ההיסטוריה שלנו. האם אלו שכותבים את הראשונה מכירים את השנייה? כיצד זיכרון של כמה אנשים אוצר את מה שאחרים שכחו או לא ראו מעולם? מי צודק?" תוך כדי כתיבת סיפורו אנו נחשפים גם לתופעות העדריות האנושית, לפחד המנהל את האנשים, למקומו של המנהיג בתוכם "הרועה צריך לחשוב על המחר, כל מה ששייך לאתמול מת" ולסיפורים אישיים רבים של הדמויות המרכזיות בכפר שההשרדות היא חלק מהותי בהווייתם והיא המדריכה אותם לפעולה, שאין בה שום מגבלות מוסריות.
למרות שהוא מגולל אירועים שסופם כבר ידוע לנו מראש, מצליח קלודל, סופר וקולנוען צרפתי עטור פרסים, לשמור על מתח לאורך הסיפור כולו, ולהוסיף ולחשוף בפני הקורא עוד טפח ועוד טפחיים, שמשלימים את התמונה ומעמיקים אותה יותר ויותר, עד לסיום.
ברודק, בחר בחיים, הוא אינו מנסה להציג עצמו כקדוש מעונה, הוא גם אינו מסתיר מעשים נוראים שביצע לשם השרדות, ואינו מתרץ אותם. עם זאת, ועל אף האסונות שזימנו לו החיים, וההשפלות שהדעת אינה סובלת שנכון היה לספוג על מנת לשרוד, לא נעלמו ממנו החמלה והרכות, והוא מסוגל להכיל את אהובותיו ולהמשיך לאהוב אותן עד כלות, ואולי שם מצוי ניצוץ של אופטימיות, שכדרכו של קלודל, אף הוא נרמז מאד ומאופק מאד, אבל נוכח.
שי סנדיק תרגם מצרפתית, תרגום משובח שראוי להערכה, ומצליח להביא את כישורי הסיפור של קלודל במיטבם, בשפתנו.
לקרוא, פשוט לקרוא.
תאריך הכנסה לאתר 09/07/2017
עלילת "הדוח של ברודק" מתרחשת בכפר צרפתי נידח, על גבול צרפת-גרמניה, מספר שנים אחרי מלחמת העולם השניה. הפרטים הללו אינם מצוינים במפורש בספר, כמו גם שמות מקומות אחרים וזהות הדמויות. גם שפת המקום מומצאת, מין ניב צרפתי-גרמני. למרות ה"הסוואה", שאולי נועדה להעניק לספר מימד רחב יותר, ולא לצמצם... המשך הביקורת
עלילת "הדוח של ברודק" מתרחשת בכפר צרפתי נידח, על גבול צרפת-גרמניה, מספר שנים אחרי מלחמת העולם השניה. הפרטים הללו אינם מצוינים במפורש בספר, כמו גם שמות מקומות אחרים וזהות הדמויות. גם שפת המקום מומצאת, מין ניב צרפתי-גרמני. למרות ה"הסוואה", שאולי נועדה להעניק לספר מימד רחב יותר, ולא לצמצם אותו לעמים מסוימים ולגזענות מסוימת, ההקשרים ההיסטוריים ברורים. הכפר נכבש במהלך המלחמה, והיה טרף לאימה. אנשיו, ברובם, מתוך דאגה לעורם שלהם, הקריבו שעירים לעזאזל, וכשהמלחמה תמה בחרו בהשתקת העבר.
אל הכפר מגיע זר. הופעתו יוצאת דופן, התנהלותו מסוגרת ומתבדלת, הוא בקושי מוציא מילה מפיו. שעות רבות הוא סגור בחדר ששכר בפונדק, וכשהוא יוצא ממנו הוא אינו חדל לשרבט בפנקסו. הנוכחות החריגה שלו מטרידה את שלוות התושבים, אלה שכבר הפגינו בעבר את פחדם מן השונה, את שנאתם כלפיו, ואת אדישותם כלפי גורלו. כשייחשף סודו, ייחרץ דינו.
הספר נפתח מיד אחרי שהזר נרצח. ברודק, שמפיו מסופר הספר, נדרש על ידי התושבים לכתוב דוח על ביקורו של הזר ועל סופו: "אתה חייב לומר ממש הכל כדי שמי שיקרא את הדוח יבין ויסלח". ברודק, שהיה בעצמו קורבן לאנוכיותם של אנשי הכפר ולאכזריותם, ויודע למה הם מסוגלים, מקבל על עצמו בלית ברירה את המשימה. בפועל, במקביל לכתיבת הדוח הרשמי, הוא כותב על קורותיו ועל קורות הכפר בתקופת המלחמה.
ברודק, ככל הנראה יהודי, ממוקם בשטח ההפקר שבין הזר למוכר. כילד היה ניצול יחיד מטבח, אולי פוגרום, שבו איבד את כל משפחתו. שלושים שנה לפני ההווה של הספר אומץ על ידי פדורין, אשה בודדה שמצאה אותו בין ההריסות, ואחרי נדודים השתקעו בכפר. השנים הרבות שעברו מאז לא הביאו לשילובו החברתי המלא בכפר, תמיד נותר שונה, אחר. בתקופת המלחמה היה כלוא במחנה ריכוז, הבליג על השפלות קשות מנשוא – "אני בחרתי לחיות והעונש שלי הוא חיי" – ושרד. באופן סמלי, ברודק הוא חי שחזר מן המתים: שמו נחקק על מצבת זכרון בכפר, ועם שובו קורצף, אך עדיין ניתן להבחין בעקבותיו. בשל עברו וחוויותיו, נוכחותו של הזר לא הטרידה אותו כפי שהטרידה את התושבים. למעשה, הוא היחיד שניהל שיחה ארוכה עם הזר, אם כי היה זה יותר מונולוג מצדו, הזדמנות נדירה לפרוק את מצוקותיו באוזני מאזין קשוב ולכאורה בלתי מעורב.
ברודק, אחד הבודדים בכפר שזכה להשכלה, כותב ברהיטות רבה, וגם בקשיים רבים, אודות דילמות שנובעות בחלקן מן החריגוּת שבמלחמה. אשמת הניצולים רודפת אותו, אובדן האנושיות מעסיק אותו ללא הרף, הן מצד הכובשים והן מצד הקורבנות. הוא תוהה איך אמורה להכתב היסטוריה, פרטית וכללית, דן בשאלות של אשמה ושל סליחה, של זכרון ושל השכחה. שנאת השונה היא נושא מרכזי, כך גם הבחירה בין היאחזות בחיים בכל מחיר מול הויתור עליהם בתנאים קיצוניים. ברודק משרטט במדויק את הדמויות המרכזיות בכפר, כל אחת לכשעצמה, ואת הדינמיקה ביניהן, ומאפיין את התנהלותו של ההמון. לצד האכזריות והאטימות, "הדוח של ברודק" מספר גם סיפור אהבה מפעים בין ברודק לבין אשתו אמליה, קורבן מלחמה אף היא, ובינו לבין בתם הפעוטה.
בשונה מספריו האחרים של קלודל – ביניהם "הנכדה של מר לין" התמציתי, ו"העץ של בני טורג'ה" שבו רעיון רודף רעיון – "הדוח של ברודק" הוא ספר איטי. ניכר שהמספר מתקשה בסיפורו, ההיזכרות בעבר כואבת לו, סודות ששמר בלבו נחצבים ביסורים. הקשיים האלה, כל-כך אנושיים וכל-כך מובנים, מקנים לספר אמינות מרובה, מעבר לאמינות של העלילה עצמה, ומציגים גיבור ספרותי בלתי נשכח.
שי סנדיק תרגם להפליא, וכיבד את הספר בעברית משובחת שמשתלבת ללא תפרים במרקם הלשוני שברא קלודל.
"הדוח של קלודל" הוא ספר מטריד, עמוק, מעורר מחשבה, נוגע ללב, ומאוד מומלץ.
תאריך הכנסה לאתר 19/07/2013
דומה למערבולת בלב ים שהולכת ומתגברת וסוחפת אחד במעגלים הולכים ומתרחבים, כך סוחף אותנו הסופר למעמקי הנפש האנושית. קלודל טווה בחוטי דבש עלילה מרגשת ועצובה הנכנסת ישר ללב הקורא. לרוב אני מתקשה לקרוא ספרי שואה (וקראתי המון בנעורי), אך אין זה ספר שואה במובן הרגיל של המילה. למרות האווירה... המשך הביקורת
דומה למערבולת בלב ים שהולכת ומתגברת וסוחפת אחד במעגלים הולכים ומתרחבים, כך סוחף אותנו הסופר למעמקי הנפש האנושית. קלודל טווה בחוטי דבש עלילה מרגשת ועצובה הנכנסת ישר ללב הקורא. לרוב אני מתקשה לקרוא ספרי שואה (וקראתי המון בנעורי), אך אין זה ספר שואה במובן הרגיל של המילה. למרות האווירה האפלה והקודרת, כמעט ואין תיאורי זוועות והזוועה אינה העיקר כאן. הסופר מעורר שאלות של מוסר וערכים, מנסה להבין את שורשי הרוע ו"הבנאליות של הרוע" ודן בהשפעות המלחמה על האדם לטוב ולרע. זהו סיפור על תקופה חשוכה בהיסטוריה בה נעלמה האנושיות ונשארו רק חיות אדם חסרות מצפון.
בסוף מלחמה ששמה לא מצוין בכוונה (אך ברור לקורא הנבון שמדובר במלחמת העולם השניה), חוזר גיבורינו ברודק אל כפרו העלום והנידח לאחר שנתיים במחנה ריכוז ומתאחד עם משפחתו. המקום לא מצוין ואין זה חשוב. זה יכול להיות כל מקום, הכפר הגלובלי אם תרצו. ברודק שב לחבר דוחות על מצב הצמחייה וחיות הבר באזור עבור הנהלה אדישה למאמציו, אך מגלה שלא קל לחזור מעולם המתים. בדומה לשורדים רבים, הוא סובל מ"תסמונת הניצול" וחש אשמה על ששרד. בניגוד לרבים וטובים אחרים, ברודק שרד שכן לא איבד את היכולת לאהבה והיה מוכן לעבור כל השפלה בכדי להישאר בחיים. יום אחד מגיע לכפרו זר מסתורי ושתקן מלוה בסוסה וחמור ובוחר להשתכן בפונדק המקומי. כשרון הזר להציב מראה מול עיני האנשים ולעמת אותם עם אמיתות כואבות שהעדיפו להדחיק, חורץ את גורלו. רוח רעה מתחילה לנשוב בכפר ושיאה בתקרית איומה. ברודק נאלץ בעל כורחו לכתוב דו"ח על התקרית ולטהר את בני כפרו מאשמה. בד בבד עם הדו"ח הרשמי, כותב ברודק דו"ח סודי, אמיתי וחושפני יותר, בו הוא פורש לעיני הקורא את מסכת חייו רצופת הסבל וחושף את הנסיבות המצמררות שמאחורי התקרית עם הזר. במהלך כתיבת הדו"ח נאלץ ברודק להתעמת לא אחת עם אמיתות כואבות וביניהן העובדה שבני הכפר מעולם לא ראו בו אחד משלהם.
תחנה תחנה נוסע הקורא יחד עם הגיבור ברכבת התקופה, רכבת היוצאת מתחום האנושיות ומסתיימת בתחום התת-אנושיות. לא לשווא נאמר שהנאצים חשפו את החיה שבאדם. הצל הכבד של הקורבנות מרחף מעל הספר. מצאתי את הספר מרתק בנגיעה האנושית שלו. יש בו אכזריות ואובדן, אך גם תקווה והתפכחות. הסופר משתמש בתיאורים מרטיטי לב לתיאור המתרחש. כל החושים נפתחים תוך כדי קריאה ובעיקר הלב. לא אחת, צצה רטיבות חשודה בזוית העין. הסופר משרטט בכישרון רב את הגיאוגרפיה הפנימית של הנפש והדמויות קורמות עור וגידים לעיני הקורא. הסופר לא מייפה את המציאות ומייצר דמות מורכבת שהאישיות שלו מצליחה לזקוף ראש מתוך הזרם השוטף של ההיסטוריה.
הכתיבה עמוקה, רגישה, פיוטית ויפיפיה ולופתת אחד כבר מהשורות הראשונות. זהו אחד הספרים המשובחים שקראתי לאחרונה וקראתי רבים וטובים. ספר חזק, מטריד ומבריק המלמד אותנו על רוח האדם בכל המובנים ומשאיר חותם על הקורא.
סיפור מכמיר לב שלא במהרה ישכח מלב קוראו!
תאריך הכנסה לאתר 19/04/2013
סיימתי לקרוא את הספר הזה כבר לפני שבועיים, אבל לקח לי הרבה זמן לחשוב מה אני הולכת לכתוב עליו וגם עכשיו אני עדיין לא סגורה על זה...
ברודק שב הביתה מהמלחמה, לאחר שנחשב כמת (אנשי הכפר צריכים למחוק את שמו ממצבת הזיכון שהציבו), והוא חוזר לעבודתו ככותב דוחות על מצב הצמחייה והחיות באזור עבור... המשך הביקורת
סיימתי לקרוא את הספר הזה כבר לפני שבועיים, אבל לקח לי הרבה זמן לחשוב מה אני הולכת לכתוב עליו וגם עכשיו אני עדיין לא סגורה על זה...
ברודק שב הביתה מהמלחמה, לאחר שנחשב כמת (אנשי הכפר צריכים למחוק את שמו ממצבת הזיכון שהציבו), והוא חוזר לעבודתו ככותב דוחות על מצב הצמחייה והחיות באזור עבור המנהלים שלו, שספק אם זה בכלל מעניין אותם.
לאותו כפר מגיע אחד המכונה בפי כולם "האנדרר" (האחר). אף אחד לא יודע מאיפה בא ומה הוא מסתיר ומסתורין זה חורץ לו גורל נורא מידי אנשי הכפר.
מעצם היותו היחיד שיודע לכתוב דוחות, מקבל עליו ברודק את בקשת אנשי הכפר לכתוב דוח שינקה אותם מאשמה בכל הנוגע לאותו זר.
מה שאהבתי שהכל בספר מרומז אבל עדיין ברור לכולם על מה מדברים. המילה `שואה` או `נאצים` לא מוזכרות אפילו פעם אחת וממש אין צורך בזה. לדעתי זה גורם לספר להיות יותר נגיש, כל אחד יכול להתחבר (לא עלינו...) ולהבין על מה מדובר, זו יכולה להיות שואת העם היהודי, או שואת הארמנים או כל שנאה אחרת שנובעת מהשוני, מהיותך "אחר". ואולי בכלל מדובר על מה שעלול לקרות?
יש הרבה דמויות בסיפור, וקלודל מתמקד כל פעם באחת אחרת, לפעמים בפדורין הזקנה, שאספה את ברודק אחרי שהוריו ניספו, לפעמים זוהי אמיליה אישתו, לפעמים פופשט ביתו.
ההתחלה הייתה קשה קצת לטעמי. קודם כל בגלל ההתעסקות בנושא שהוא לא "נוח" או "פוטוגני" כמו השואה ודבר שני בגלל שהייתה בחירה להשאיר הרבה מילים בלועזית (גרמנית או פולנית, אני לא יודעת) מה שגרר צורך להסביר ולפרש אותם במשך משפט שלם ולא קשור ואז, כשאותן מילים הופיעו שוב אחרי כמה עמודים הייתי צריכה לחזור ולחפש את הפירוש שלהם כי כולן כל כך דומות וקשות להגייה. חוץ מהבחירה התמוהה הזו הספר כתוב נהדר ולראיה הציטוטים רבים שהבאתי ממנו.
זה ספר קשה, שהשאיר בי תחושה רעה של גודל הרשע שיכול להיות גלום באנושות. הסתובבתי עם תחושת מועקה גדולה בזמן קריאת הספר וגם לאחריו כי "לא יכול להיות שיש כאלה אנשים", כנראה שאני תמימה, אבל הספר הזה הוא סוג של שיעור לחיים והתפקחות.
הספר נפתח במשפט "קוראים לי ברודק ואני לא אשם". מדהים איך אנחנו תמיד מוצאים את הצורך להתנצל עבור רוע של אנשים אחרים...
לסיכום - ספר טוב, חזק, מטלטל וחשוב.
תאריך הכנסה לאתר 19/04/2013
השורה התחתונה: הדוח של ברודק הוא רומן אפל, קודר ועוכר שלווה אבל בה במידה הוא מרשים ומפעים. זהו ספר שואה מהזן הפחות שגרתי. כיוון שהוא שומר על ערפול יחסי לגבי המיקום וזמן ההתרחשות, הוא יכול לכאורה להתרחש בכל מקום ובכל זמן.
ועדיין, כדי להווכח בגדולתו של הספר יש לעבור את משוכת הפתיחה. וכאן... המשך הביקורת
השורה התחתונה: הדוח של ברודק הוא רומן אפל, קודר ועוכר שלווה אבל בה במידה הוא מרשים ומפעים. זהו ספר שואה מהזן הפחות שגרתי. כיוון שהוא שומר על ערפול יחסי לגבי המיקום וזמן ההתרחשות, הוא יכול לכאורה להתרחש בכל מקום ובכל זמן.
ועדיין, כדי להווכח בגדולתו של הספר יש לעבור את משוכת הפתיחה. וכאן נדרשת מידה מסויימת של מזוכיזם – שכן הדוח של ברודק מתחיל רע: העמודים הראשונים שלו לא בהירים, עמוסים במילים מומצאות ב"ניב המקומי, שהוא שפה שאינה בעצם שפה, אך הוא מקפל בתוכו את עורם, נשימתם ונשמתם של האנשים המתגוררים כאן". הכאן הזה הוא עיירה אנונימית בצרפת על גבול גרמניה. אישית, אלה הפריעו לי פחות מאשר הדימויים: אולי זו שריטה אישית, אבל יש לי סלידה מסויימת מטקסטים שמשתמשים בדימויים ביד נדיבה מדי. התחושה שמלווה קריאה כזו היא של "טקסט סדנת כתיבה": הנה, למדנו טריק חדש, בואו נפזר אותו איפה שרק אפשר. אני מאד שמחה שלא נתתי לנטיה הטבעית שלי כאן לזנוח את ´הדוח של ברודק´. (וכדי שנוכל לעזוב את הנקודה הזו לנפשה, המחבר, לקראת סוף הספר, "יורד" בעצמו על הדמות שייצר: "אתה כותב יפה ברודק, לא טעינו כשבחרנו בך, ואתה אוהב דימויים, אולי קצת יותר מדי, אבל לא נורא...").
ברודק הוא זר בכפרו. הוא הגיע אליו בילדותו יחד עם אשה מבוגרת שאספה אותו בדרכה אליו, לאחר שהישוב שבו התגורר נהרס בפוגרום. בבגרותו הוא נשלח מן הכפר לעיר הגדולה ס´ כדי לרכוש השכלה. הוא שב לפני שסיים את לימודיו, כשהרגיש איום על חייו בשל השתייכותו לקבוצה נרדפת (אין אזכור מפורש לכך שברודק הוא יהודי, ישנם מספר רמזים, אך באותה מידה הוא יכול היה להשתייך למיעוט נרדף אחר). גם בכפרו הוא אינו מוצא מנוחה. הכובשים החדשים משכנעים את בני הכפר להסגיר את הזרים המקומיים. ברודק נשלח למחנה ריכוז. כשהוא חוזר, להפתעת כולם, כעבור שנתיים, שמו נמחק מן המצבה שהוקמה לזכרם של בני הכפר שנהרגו במלחמה.
באחד מן הימים מגיע לכפר אדם המכונה בפי כל ה´אחר´, או האנדרר בשפת המקום. ברודק נדרש על ידי בני הכפר לכתוב דוח על המאורעות המחרידים שהתרחשו בכפר לאחר מכן. מטרתו של הדוח היא לטהר את בני המקום ממעלליהם. ברודק כותב שני דוחות במקביל: את זה שהתבקש לכתוב ואחד, מחתרתי, שמספר את מה שבאמת קרה ואותו אנו זוכים לקרוא.
שתי נקודות עקריות עולות מן הקריאה בדוח של ברודק:
האחת, הברורה והבולטת מביניהן היא כרונולוגיה של שנאת האחר והשונה.
השניה, המובלעת היא נסיון לברר מי כותב את ההסטוריה, איך ובאיזה מחיר: הטענה שההסטוריה נכתבת על ידי המנצחים נבדקת בספר. ברודק נמצא במקום מוזר בהיררכיית הזרות: מצד אחד הוא לא לגמרי חלק מן הכפר. מצד שני, הוא פחות זר מה´אחר´. והוא זה שזוכה בסופו של דבר לגלגל בפנינו את המעשה שהיה.
הספר מומלץ בחום רב.
תאריך הכנסה לאתר 03/04/2013
ימי סוף מלחמת העולם השנייה, אל כפר נידח המנסה לשכוח את מאורעות המלחמה מגיע זר משונה, רכוב על סוסה ולצידו חמור. האיש המכונה בשפת הכפר "האחר", מתנהג באופן מוזר. הוא לבוש בהידור, הוא מנומס עם הסביבה, הוא מתייחס בכבוד לחיות ובעיקר הוא מתבונן ומקשיב לסביבתו. איש אינו יודע מיהו,... המשך הביקורת
ימי סוף מלחמת העולם השנייה, אל כפר נידח המנסה לשכוח את מאורעות המלחמה מגיע זר משונה, רכוב על סוסה ולצידו חמור. האיש המכונה בשפת הכפר "האחר", מתנהג באופן מוזר. הוא לבוש בהידור, הוא מנומס עם הסביבה, הוא מתייחס בכבוד לחיות ובעיקר הוא מתבונן ומקשיב לסביבתו. איש אינו יודע מיהו, ומדוע הגיע לכפר, אך ההתרגשות לאחר בואו מתחלפת בפחד ושנאה כלפיו.
ברודק הוא המלומד היחידי בכפר ועליו מוטלת המשימה לכתוב דוח על האירועים שהביאו לפגיעה בזר, במטרה לנקות את אשמתם של תושבי הכפר שפעלו נגדו. ברודק, שגם הוא סוג של "אחר", נאלץ להתעמת עם האמת, שעד כה ברח ממנה ואותה סירב לראות. הלחץ הרב המופעל עליו מצד שכניו תושבי הכפר, מול תכונתו לספר את האמת מביאה אותו לכתוב דוח נוסף, והוא סיפורו האישי בזמן המלחמה. כך ההתקדמות בסיפורו האישי, שופכת אור על חקר האמת של התנהגות תושבי הכפר, מכאן אפשר להבין כי אין להפריד בין האירועים ההיסטוריים ובין הסיפורים האישיים, האחד מרכיב את השני.
שני הדוחות ושני הסיפורים מתקדמים במקביל, כשהעלילה שואבת אט אט את הקורא אל תוך האווירה של הרוע באירופה בשנות השלושים במאה ה-20. הכתיבה מרומזת, שום דבר לא נאמר במפורש, אך יחד עם זאת הכול ברור, המקום, הזהויות המניעים. חווית הקריאה כל כך חזקה, עד כי למרות המגמה הטבעית להתקדם עם העלילה, יש צורך להפסיק מידי פעם בכדי לספוג העוצמה המוקרנת מתוך התיאורים.
האמת כואבת ולא תמיד נעים לשמוע אותה, זאת מגלים כולם בסיפור. ה"אחר" משקף לתושבי הכפר, הדו"ח מבהיר לברודק, ופיליפ קלודל מטיח בנו הקוראים. בכל אחד מאיתנו רדום זרע פורענות, ורוע שעלול להתפרץ בנסיבות המתאימות. שילוב של פחד בורות, והיעדר חסמים מוסריים יכולים להביא לתוצאות הרות אסון, כפי שההיסטוריה הוכיחה. בואם של הנאצים לא רק הביא את הרוע, אלא חשפה אותו, הנאצים חשפו את החיה שבאדם.
דווקא אל מול האלימות והבנאליות של הרוע, ניצבים ברודק ו"האחר" כחזקים בכל העלילה. לא בזכות כוחם הפיסי, אלא בזכות האמת ובחירתם באדם על פני החיה.
לסיכום, לא להחמיץ!!
תאריך הכנסה לאתר 03/04/2013
סיימתי לקרוא את הדו"ח של ברודק לפני כמה ימים. שלא כמו ספרים אחרים שאני ממהר לכתוב את הסקירה שלהם מיד אחרי סיום הקריאה לפני שאשכח, הספר הזה הותיר בי מטען רגשי כל כך חזק שהייתי חייב לנוח לפני שאוכל לכתוב משהו. גם בבואי לכתוב את הסקירה עליו עכשיו אני חש שזה עוד מוקדם. בניגוד לספרים... המשך הביקורת
סיימתי לקרוא את הדו"ח של ברודק לפני כמה ימים. שלא כמו ספרים אחרים שאני ממהר לכתוב את הסקירה שלהם מיד אחרי סיום הקריאה לפני שאשכח, הספר הזה הותיר בי מטען רגשי כל כך חזק שהייתי חייב לנוח לפני שאוכל לכתוב משהו. גם בבואי לכתוב את הסקירה עליו עכשיו אני חש שזה עוד מוקדם. בניגוד לספרים קודמים, הפעם אין סכנה שאשכח את הספר כל כך מהר.
הדו"ח של ברודק הוא תוכן מטריד. מטריד מאד. איך כותבים משהו כל כך מטריד ומצליחים בכל זאת להשאיר את הקוראים עד סוף הספר? צריך להיות גאון.
הדו"ח של ברודק הוא אכן ספר גאוני, אם לא כולו אזי לפחות חלקים ממנו.
סיפור המסגרת הוא של ברודק, היחיד בכפר הנידח שיודע לכתוב, שנופלת עליו משימה לכתוב דו"ח. דו"ח שמטרתו היא להוציא זכאים את בני הכפר שרצחו את מי שמכונה 'האחר'.
עבור ברודק זוהי משימה בלתי אפשרית. לא משום שהוא לא יכול להוציא את הכפר זכאי אלא משום שברודק שורד רק בזכות היותו בלתי מעורב בקורה. הוא רואה ואינו נראה. ברודק לא פיתח את התכונה שכולנו פיתחנו, את היכולת לשקר. לכן אסור לברודק לומר שום דבר. אם יש משהו שיכול לעורר אנשים כנגדך זה שאתה מביא את האמת. ברודק כמובן לא אומר את זה, כפי שאינו אומר שום דבר אחר שהוא חשוב אלא מעורר את הקול הפנימי שלנו לצעוק את מה שמשתמע מהעלילה.
ברודק הוא גם וגם. הוא המשכיל בכפר והוא המפגר. הוא מייצג את הכפר והוא גם הזר שלעולם לא יתקבל. הוא הקורבן המסכן והוא גם השורד שישרוד אחרינו. הבחירה שלו שלא לקרוא לדברים בשמם או אפילו להזכיר אותם היא מבריקה. זו אולי הדרך היחידה לכתוב על הנושא הכאוב – שנאה וגזענות. ברודק לא מזכיר את הנושא עליו הוא בעצם מדבר – השואה. הוא לא מזכיר גם משום שהוא בעצם לא מדבר על השואה. אולי הוא דווקא מדבר על השואה הבאה או על הפוטנציאל לכך שתקרה או שגם על כך הוא לא מדבר אלא על המפלצת האנושית. ברודק לא מדבר על כלום. הוא בסך הכל מספר סיפור. סיפור פשוט. סיפור אמיתי ואמין. סיפור מרתק. מי שבכלל מדבר זו הפרשנות האישית של מי שקורא את הסיפור. ברודק מפעיל לנו את הקול הפנימי כמו שרק ספרי מופת מצליחים.
עם ההתקדמות בספר, קורה משהו נוסף. השאלה האם הסיפור באמת מדבר על מה שאני קראתי לו בשם או על משהו אחר, מלווה את הקריאה לאורך כל הספר. התוצאה מדהימה. מצד אחד התשובה היא כן. מצד שני אנחנו מבינים שהוא מדבר גם על דברים רחבים יותר. ברודק בראייתו המצומצמת מדבר על דבר אחד אבל אנחנו הקוראים מתחילים להפנות את הדברים גם לכיוונים אחרים. זה מתבשל לאט אבל כשזה פורץ ומתחיל לייצר את התובנות שלנו, זה מרשים.
דיסונאנס אישי לא אפשר לי להתרגל לכך שהסופר הוא צרפתי. פעם ועוד פעם הפכתי את הספר לראות אולי טעיתי והוא לא צרפתי. פעם אחר פעם חיפשתי רמז לכך שהוא בכלל גרמני. כשסיימתי לקרוא לא יכולתי להמנע מהשוואה לסופר צרפתי גדול אחר. פיליפ קלודל מתעסק בדיוק באותם החומרים שרומן גארי או אמיל אז'אר התעסק ואם לא דמיון אמיתי בסגנון הכתיבה ובבחירה של דמויות שהן אולי מפגרות, הרי שיש דמיון ברור – שניהם כתבו מעולה.
בדו"ח של ברודק אין משהו שאינו סמלי. הכפר שעליו ברודק בעצם מדבר הוא הכפר הגלובלי. כן, ברודק, בלי לציין זאת, מדבר עלי ועלייך. הוא מתעסק בגזענות, באלימות, במפלצת האנושית הקיימת בכל אחד ואחד מאיתנו ובחוסר התקווה שהעולם הזה יהיה אי פעם טוב. ברודק בדרכו שלו מביא את זה בהפוך על הפוך. הוא אופטימי והוא דורש מאיתנו אופטימיות. אלא שהסיפור הוא טרגדיה. והטרגדיה היא שלנו. העצוב הוא שהדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות כדי למנוע אותה הוא לקרוא את הספר שזה כמו להתעשר על ידי השתתפות במשחק מונופול.
הספר נקי מקלישאות. פיליפ קלודל לקח את הקלישאה שאומרת 'במקום ששורפים ספרים ישרפו אנשים' והמיר אותה בווארייציה מרגשת של תת עלילה שמשמעותה הנסתרת היא 'במקום ששורפים תמונות יישרפו אנשים.'
למי שמתכוון לקרוא את ברודק יש לי רק עצה אחת: החזיקו פיסת נייר ועט כדי שתוכלו להעתיק את אמרות התבונה שמופיעות מפעם לפעם בספר. הן כל כך חזקות שהן מעוררות מיד רצון שלא לשכוח אותן.
אני סימנתי לי את אלו:
ברודק כותב לביתו הקטנה – 'אני רוצה שתדעי שהזוועה מולידה לעיתים יופי, טוהר וחן.' (ויש סיבה למה הוא כותב את זה דווקא לה.)
'נשים שמביאות אותנו לעולם ורואות אותנו מחריבים אותו. נשים שמעניקות לנו חיים ואנו נותנים להן בתמורה אין ספור הזדמנויות להתחרט על כך.'
ההקשר של המשפט הזה הוא דווקא הדבר היחיד שהתקשיתי לקבל בספר. ההאשמה החד צדדית של ברודק כנגד הגברים בעוד הוא מותיר את הנשים נקיות. ניסיון החיים שלי מראה שדווקא הנשים הרבה בפעמים הן הן אלו שמכוננות את התשתית לשנאה, האלימות וההרג שהגברים זורעים אחר כך. אני בניגוד לברודק חושב שאין הבדל או הפרדה. כולנו גברים ונשים כאחד, אשמים באותה מידה. אולי כי כולנו טפשים מספיק לגלות מאוחר מדי שטעינו לחשוב שנוכל לשלוט בכיוון אליו תתפשט האש הזו.
תאריך הכנסה לאתר 03/04/2013
נותרתי בלי מילים. נותרתי בלי אוויר, מוצפת, חשופה. ביד בוטחת לוקח קלודל קו מתאר של סיפור, רזה, סחוף רוחות, וכמו היה זה תרנגול כפרות הוא מניף אותו מעל ראשינו, בסיבובים קטנים, איטיים תחילה, ובתנופה מתגברת, סוחפת, עוד ועוד, עד שאנו הקוראים מתרוממים, משילים את נעלינו, וממבט על... המשך הביקורת
נותרתי בלי מילים. נותרתי בלי אוויר, מוצפת, חשופה. ביד בוטחת לוקח קלודל קו מתאר של סיפור, רזה, סחוף רוחות, וכמו היה זה תרנגול כפרות הוא מניף אותו מעל ראשינו, בסיבובים קטנים, איטיים תחילה, ובתנופה מתגברת, סוחפת, עוד ועוד, עד שאנו הקוראים מתרוממים, משילים את נעלינו, וממבט על הופכים לתרנגול, לכפרות, לעוצמה, לאימה, מקבלים את מלוא הנפח הסיפורי, מתגלות האמיתות ואין לאן לברוח.
הסיפור מתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה אבל עוד לפני, זכרון מוקדם של פוגרום, רוע אנושי שמתעקש למיין לפי קבוצות, מחפש מכנה משותף, בפחד מושרש מהיוצא מן הכלל, שהופך להיות מותר לכל, פרוץ, פחות מבהמה. את ברודק מגדלת נשמה טובה, פדורין. אבל כשהזוועות מגיעות לכפר הוא נשלח לרכבות.
קלודל ממציא שפה, תערובת של מעין צרפתית-גרמנית, כדי לתאר דברים שקשה לתאר- מצבים, התנהגויות. הוא ממציא אזור, לא כאן ולא שם אבל נוכח מאד, כמו כל כפר תחת שלטון ואווירה נאצית באותה התקופה. הוא אינו קורא לדברים בשמם המפורש אבל לרגע לא מתעורר הספק, אנחנו הרי יודעים, יודעים בדיוק.
ברודק חוזר, לאחר שכבר הוכרז כמת. והחיים, האם יוכלו לשוב להיות מה שהיו? האם ניתן להמשיך מאותה הנקודה, לחזור לשבת על הכורסא ליד האח המבוערת ולסיים לשתות את התה שנזנח אז, ברגע שחיילים פרצו פנימה? עונות השנה המנצחות על גידולי שדה, על מחזוריות, האם יצליחו להשיב את הסדר על כנו? האם יתכן? ומה על הזכרון? האם ניתן לשלוט בו, למחוק, להקליט מחדש?
לכפר מגיע זר, תמהוני. החיים, שאיבדו את תמימותם, דוחים כל נסיון חדירה לתחומם, מנסים לרחוץ בנהר השוצף כל זכר אבל הזר לא מרפה. דמותו לא ברורה עד הסוף, נתונה לפרשנות אישית. ברודק צריך לכתוב דוח, למקרה שמישהו יתהה, שמישהו יטרח להתעניין במתרחש. זה גורלו, לתעד, כמשקיף מהצד. אבל למרות סבילותו, אין מישהו הנמצא בליבת העניין יותר ממנו. האם ישתוק? הכתיבה מביאה אותו לספר את סיפורו, למלא את הרווחים, הפערים, סיבובי התרנגול מעל ראשינו.
עוכר שלווה, חודר. מעורר מחשבה. קריאת חובה.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|