|
|
|
סטונר |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 5401 |
|
|
סטונר, ספרו המופתי של הסופר האמריקאי ג’ון ויליאמס ( 1994-1922 ), הוא סיפורו של נער חווה שהולך ללמוד באוניברסיטה ונעשה מרצה לספרות אנגלית. זהו סיפורו של גבר שעד סוף ימיו נותר נאמן לעצמו, לערכיו ולשליחותו, חרף כישלונו בעיני העולם וחרף תסכוליו האישיים. אפשר להרבות מילים על מסלול חייו של גיבור הספר, ויליאם סטונר, אולם סוד קסמו של הרומן היפהפה הזה טמון דווקא בכנות ובחמלה שבהן מתייחס הסופר אל הדמויות, ובעוצמה האדירה העצורה בספרו המאופק והמתעתע בפשטותו. ג’ון ויליאמס בורא עלילה עמוקה ומטלטלת מאין כמותה, אשר על שום הדמיון והנאמנות שלה אל מציאות החיים אין מנוס מלקרוא אותה בנשימה עצורה.
הרומן ראה אור בארצות הברית בשנת 1965 , ומאז נפוץ שמעו בין אוהבי הספרות. הוצאתו המחודשת לאור ב 2003- , בסדרת הקלאסיקות של הוצאת הספרים היוקרתית ניו יורק ריוויו אוף בוקס, החזירה אותו אל התודעה ואל הלב, וזיכתה דור חדש של קוראים בחוויית קריאה בלתי־נשכחת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 27/06/2018
אחד המדדים לספר טוב הוא, שאחרי שמסיימים לקרוא אותו, לא רוצים לחשוב על לקרוא ספר אחר, רוצים לשהות עוד קצת בתוך האווירה של הספר. זה מה שקרה לי עם סטונר. אתמול סיימתי אותו. כבר ידעתי מה יהיה הספר הבא בתור, אבל אפילו לא רציתי להסתכל על הספר האחר. רציתי להישאר עוד קצת עם סטונר, האיש השקט... המשך הביקורת
אחד המדדים לספר טוב הוא, שאחרי שמסיימים לקרוא אותו, לא רוצים לחשוב על לקרוא ספר אחר, רוצים לשהות עוד קצת בתוך האווירה של הספר. זה מה שקרה לי עם סטונר. אתמול סיימתי אותו. כבר ידעתי מה יהיה הספר הבא בתור, אבל אפילו לא רציתי להסתכל על הספר האחר. רציתי להישאר עוד קצת עם סטונר, האיש השקט והמופנם הזה. הספר מחלחל לך לתוך הלב בעדינות, בלי הדגשה, כמו סטונר האיש, ההולך בדרכו שלו ללא שום התרסה, אין בו כמעט אף שריר של דווקאיות, אלא כי פשוט זה הדבר שהוא עושה. הפשטות הזו של הספר מקפלת בחובה את כל מה שאפשר לומר על חיים של אדם אחד, את כל מה שאפשר לשאול על מה זה החיים בכלל, ואילו הם חיים שראוי לחיותם. ויליאמס מצליח לפרוש ב-288 עמודים – בסה"כ 288 עמודים, חיים שלמים. אבל לרגע אחד אין תחושה של דחיפות או דחיסות, יש זמן, הכול נפרש בזמן הנכון. הפשטות מטעה. מתחת לה חבויים רבדים רבים שממתינים לגילוי.
סטונר הוא נער חווה שהגיע לאוניברסיטה, והפך למרצה, וכל חייו כרוכים בלימוד, ספרות והוראה. בינתיים הוא מתחתן, נולדת לו בת. וקורים לו דברים. כנראה כפי שקורה לכל אחד. אתה מביט בסטונר, ולפעמים רוצה לנער אותו, תקום, תעשה משהו, תתמרד, תעמוד על שלך. איזה מחיר שילם סטונר על כך שלא תבע מהחיים את מה שיכול היה להיות שלו? איזה מחיר שילמו אשתו, בתו, אהובתו, על כך שלא חי את החיים שאולי ראוי היה לחיותם?אבל משהו בשקט הזה שבו סטונר מקבל את מה שהנסיבות מקרות בדרכו, מחזיק עוצמה שאין לתאר. עוצמה של אדם שפשוט לא יכול להיות 'לא מה שהוא'.
יכולתי לכתוב עוד ועוד, אבל אז הסקירה היתה חוטאת לתמציתיות הלירית של הספר. פשוט תקראו אותו, מן הסתם זה יהיה אחד הספרים הטובים שתקראו השנה. ספר נפלא.
תאריך הכנסה לאתר 26/04/2018
סטונר הוא סיפורו של נער חווה שנעשה מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטת מיזורי, הוא בן יחיד להוריו החקלאיים, וכנגד כל המוסכמות של בן חווה, האמור להמשיך בטיפול בחווה כבן ממשיך, הוא פורץ דרך, בזכות המורה שלו בתיכון שראה בו פוטנציאל גדול, הוא מדבר עם הוריו של סטונר, ומשכנע אותם לשלוח את סטונר... המשך הביקורת
סטונר הוא סיפורו של נער חווה שנעשה מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטת מיזורי, הוא בן יחיד להוריו החקלאיים, וכנגד כל המוסכמות של בן חווה, האמור להמשיך בטיפול בחווה כבן ממשיך, הוא פורץ דרך, בזכות המורה שלו בתיכון שראה בו פוטנציאל גדול, הוא מדבר עם הוריו של סטונר, ומשכנע אותם לשלוח את סטונר לאוניברסיטה.
סטונר החל את דרכו כסטודנט לתואר ראשון כשהיה בן תשע-עשרה, וכעבור שמונה שנים, בשיאה של מלחמת העולם הראשונה, קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה והתמנה למרצה באוניברסיטת מיזורי, הוא נעשה למרצה המוערך ביותר, ובה לימד עד מותו.
סטונר הוא דמות מיוחדת ונערצת מאד, אהבתי את הדמות הנאצלת, החמלה שבו, האיפוק והריסון שניחנים באדם גדול, שיקול הדעת בכל דבר, ואף בהיותו מרצה מאד גדול ומוערך, ועם כל עיסוקיו ולימודיו, היה נוסע לבית הוריו לעזור להם בעבודות בחווה, ועד סוף ימיו נותר נאמן לעצמו, לערכיו ולשליחותו.
הוא נישא לבחורה בשם אדית, ולאחר מספר שנים היא יולדת בת, הוא עובר הרבה טלטלות ומשברים, הן בחיי הנישואין והן באוניברסיטה, אבל סטונר הוא לא האיש שיכנע, הוא אדם חזק ואצילי שלא נשבר ולא נכנע לגלים והטלטלות שפוקדים אותו.
סוד קסמו של הספר הזה טמון בכנות ובחמלה שבהן מתייחס הסופר אל הדמויות, ובעוצמה האדירה העצורה בספרו המאופק והמתעתע בפשטותו, ולכן הוא נקרא בנשימה עצורה.
לסיכום: קסם של ספר, רוצו לקרוא!
תאריך הכנסה לאתר 24/12/2016
חבר קרוב אמר לי פעם, שהחיים מורכבים מתקופות קשות שביניהן יש... תקופות קשות. טרם החלטתי אם מדובר במשפט יותר עצוב או יותר מצחיק; מה שבטוח - לקוראי הרומן "סטונר" יימסרו שפע של הוכחות לכאורה לנכונותו, בטח אם אתה -נניח- בן למשפחה אמריקנית חקלאית מהדרום בראשית המאה העשרים, אנשים שתכלית חייהם התבטאה... המשך הביקורת
חבר קרוב אמר לי פעם, שהחיים מורכבים מתקופות קשות שביניהן יש... תקופות קשות. טרם החלטתי אם מדובר במשפט יותר עצוב או יותר מצחיק; מה שבטוח - לקוראי הרומן "סטונר" יימסרו שפע של הוכחות לכאורה לנכונותו, בטח אם אתה -נניח- בן למשפחה אמריקנית חקלאית מהדרום בראשית המאה העשרים, אנשים שתכלית חייהם התבטאה בניסיונות נואשים להוציא את לחמם מחלקותיהם הצנועות ושראו את עצמם גוועים במקביל להתדלדלותן של החלקות הללו, עם השנים. יצא לי לצפות קצת בשבת האחרונה בתכניות ה-Nat.Geo, אלה העוקבות אחר חייהם של מתיישבים בודדים באזורים פראיים באמריקה ומה נגיד לכם - אין הרבה שינוי גם מאה ומשהו שנים אחרי גלי הנהירה הגדולים בעקבות הזהב ושאר חלומות נואשים, של כל מיני טיפוסים שקיוו לצאת בין לילה ממעגל חייהם העלובים. במשפט אחד: אז כהיום, יום ללא הכנסה הוא יום שעשוי לשלוח אותך ואת משפחתך לישון רעבים. חד וחלק.
אלא ש"סטונר" איננו רומן 'קלאסי' בשום צורה ואופן. סיפור חייו של ויליאם סטונר לכאורה איננו מרתק במיוחד, אין בו הפתעות מרעישות או תהפוכות גורל מפתיעות והוא מתרחש רובו ככולו בין כתלי אוניברסיטת קולומביה ובביתה הפרטי של משפחת סטונר. זהו סיפורו של נער חווה, הבוחר במסלול חיים שונה מזה שיועד לו לכאורה 'משמיים' (לרשת את הוריו החוואים ולהמשיך אחריהם במסלול חיים של עבודת כפיים קשה - בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום), אך עם הזמן, לאור כישלון נישואיו כמעט מיומם הראשון וחוסר ההערכה המקצועית שהוא חווה באוניברסיטה, הוא מגיע לשאול את עצמו האם אלה החיים שקיווה לעצמו ואף - "האם אלה חיים השווים לחיות אותם". לא פחות. כמו כולנו, בכל יום...
כך שעלילתו של "סטונר" היא בעיקר אמצעי להעברת מסרים: מאבקו של אדם בודד, פשוט בהלכותיו וצנוע בשאיפותיו, להגשים את חלומותיו הקטנים על אף חוסר היציבות שסביבתו מייצרת (בעיקר אשתו הנוירוטית והבוס הטמבל) - והצלחתו בכך, אגב הישארותו נאמן לערכיו ולעקרונותיו; ומעבר לכך, א-פרו-פו מציאות ימינו ההפוכה בתכלית, נכונותו לשלם על כך מחיר כבד הכולל פקפוק ביכולתו המקצועית ונידוי חברתי.
מעניין ויותר מכך לציין, את ההקבלה שבין תלאות חייו של ויליאם סטונר -גיבור הספר- ובין אלה של ג'ון וויליאמס -הסופר: שניהם צאצאים למשפחות חקלאיות קשות-יום, שניהם נעשו מרצים באוניברסיטה, שניהם נפלו קורבן לעמיתים בעבודה עם מזג רע ויצר נקמנות ושניהם כתבו ספרים שנתקבלו באדישות אצל הקהל הרחב. במקרה של וויליאמס, כבר יותר מחמישים שנה שמרצים לספרות מוכרים בעולם כולו וגם כמה חובבי קריאה שנתוודעו לספריו למרות הכל, מופתעים מכך שהאיש לא פרץ את גבול 'הקוראים המקצועיים', לא מכר ספרים בטונות ונותר לפיכך "סופר של סופרים". בניגוד, למשל, לג'ון סטיינבק או -בטח- לג'.ד. סלינג'ר, שכתבו (בין השאר) על נושאים דומים אבל דווקא כן הצליחו לחקוק את שמותיהם על לוח המופת של הספרות האמריקנית והעולמית. הפסד שלו? הפסד שלנו.
"סטונר" הוא ספר מופתי. מהודק. מרגש. מעורר בך רגשות עזים של חמלה והזדהות. מכמיר לב, בעברית. מפתיע בפשטותו ומנצח במסריו. רציתם ספרות יפה ומעשירת-רזומה, שתהיה גם קולחת, גם קלה לעיכול וגם תותיר תחושה של 'קריאה משמעותית'? קיבלתם.
נ.ב. ספויילר: הרגע היחיד ברומן שבו יוצא מישהו נחרצות להגנתו של סטונר (מדובר בפינץ', ראש סגל האוניברסיטה, חברו משכבר הימים) - לא מותיר עין אחת יבשה. כמו נבחרת כדורגל עלובה מהמזרח התיכון, שרגילה לחטוף מכולם, ופתאום נותנת בראש למעצמה אירופאית ענקית במשחק חוץ, ומונעת ממנה עקב כך עלייה וודאית למונדיאל...
תאריך הכנסה לאתר 02/12/2016
הספר התפרסם בשנת 1965 אבל בישראל זכה לתרגום והדפסה רק כעבור 47 שנה ב-2011 וכבש בסערה את רשימת רבי-המכר.
שנתיים ויותר עמד הספר על המדף ולא הוציא הגה, כמו ידע שתגיע שעתו ואגאל אותו מייסוריו.
ההתחלה מקרטעת ודי משעממת, אבל למדנו כבר שסבלנות משתלמת. אחרי 60 עמוד בערך... המשך הביקורת
הספר התפרסם בשנת 1965 אבל בישראל זכה לתרגום והדפסה רק כעבור 47 שנה ב-2011 וכבש בסערה את רשימת רבי-המכר.
שנתיים ויותר עמד הספר על המדף ולא הוציא הגה, כמו ידע שתגיע שעתו ואגאל אותו מייסוריו.
ההתחלה מקרטעת ודי משעממת, אבל למדנו כבר שסבלנות משתלמת. אחרי 60 עמוד בערך העלילה משתפרת.
סטונר דמות טרגית, טיפוס דיכאוני, למוד סבל ונטול כריזמה. זה סיפור קטן ועגמומי על מרצה חסר חשיבות באקדמיה, איש סטואי למדי, שהגיע לאוניברסיטה למען החקלאות, התאהב בספרות, התחתן, התייסר, ובעיקר נועד לחיים ספוגים באכזבה. חיי הנישואין שלו היו אומללים והוא שיקע את כל מרצו באקדמיה.
כמו סטונר, גם ג`ון ויליאמס בא ממשפחה של חקלאים ולאחר שנים הפך למרצה מבוקש ותובעני, המסור כולו למשרת ההוראה. בגלל הקבלות ביוגרפיות בין הסופר לסטונר, עלתה סברה שמדובר ברומאן סמי-אוטוביוגרפי.
הספר טוב, הכתיבה יפה וציורית ועדיין אכזב את ציפיותיי עם כל הסופרלטיבים שקבל בביקורות.
תאריך הכנסה לאתר 12/05/2016
אלמלא ההצטרפות המבורכת שלי לסימניה, סביר להניח שהספר המדובר הזה היה מוצא לו מקום של כבוד ברשימת הספרים המיועדים לקריאה, ואשר לא אצליח לממש את קריאתו לעולם. אחד התסכולים הגדולים שלי... המשך הביקורת
אלמלא ההצטרפות המבורכת שלי לסימניה, סביר להניח שהספר המדובר הזה היה מוצא לו מקום של כבוד ברשימת הספרים המיועדים לקריאה, ואשר לא אצליח לממש את קריאתו לעולם. אחד התסכולים הגדולים שלי נובע מחוסר יכולתי לקרוא ולו אחוזון אחד קטן מכל הספרים שאני רוצה.
הספר זכה לקשת רחבה של ביקורות פה בסימניה, בהן ביקורות של כותבים אהובים עלי במיוחד: אלון דה אלפרט, yaelhar, מחשבות ועוד רבים וטובים גמרו עליו את ההלל, בו בזמן שנצחיה הביאה ביקורת שלילית שנונה ומנומקת היטב. בצר לי חיפשתי נואשות את הביקורת של אפרתי (מבחינתי, הסמכות הספרותית העליונה), אך כל מאמציי עלו בתוהו וסקרנותי רק התגברה. הסקרנות הרגה את החתול? הסקרנות הרגה את העקרב...
טוב, את הספר קראתי, ולאחר מכן התלבטתי אם לכתוב עליו סקירה. הרי דשו בו כבר עד כדי מיאוס, ומה כבר מסמר אחד קטן יכול לחדש? ובכל זאת, כיוון שהספר עורר בי מטען רגשי רב, החלטתי לכתוב.
אפצח דווקא במגרעה הבולטת שלו, בעיניי, אותה היטיבה נצחיה לתאר. ויליאמס מרבה בתיאורים וממעיט בהדגמות. הוא מספר לנו המון על סטונר, אך ממעיט להדגים ולהמחיש את הדברים. אז אנחנו קוראים, למשל, שסטונר היה מורה טוב ושהוא הבין אחרי כחודש שחיי נישואיו הם כישלון. והיכן ההדגמות? היכן הסצנות והדיאלוגים שממחישים לנו זאת?
נצחיה הוסיפה וכתבה בחינניות על העלילה הקלושה, וגם כאן אני מסכים עמה. העלילה היא בעיניי נדבך חשוב מאוד מן הספר, ועלילה שמשתרכת בעצלתיים גורעת מן ההנאה שבקריאה, תהיינה דקויות הכתיבה חדות ככל שתהיינה, ותפתחנה צוהר לעולמן של הדמויות ככל שתפתחנה. העלילה ב- "סטונר" היא קלושה, והדבר בהחלט בעוכריו של הספר.
ועכשיו, במעבר חד, אולי חד מדי, אני רוצה לכתוב שלדעתי הספר טוב מאוד...
מה אהבתי בספר? אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה (למעט, כמובן, היעדר ההדגמות). הסגנון הוא חסכוני במילים, אך לא דל או רזה מבחינה ספרותית. המשפטים קצרים, כל מילה במקומה, לכל מילה יש חשיבות. הספר עתיר בצמדי מילים שנונות במיוחד, לדעתי, כמו "הדר מרופט" או "חיוך נטול הומור", וכמו כן במשפטים חכמים שנצרבו בזיכרוני. על קצה המזלג: "להביט בחטף במרירותם הטהורה והמאכלת של העלומים", "חייהם כלו בעמל נטול חדווה".
אהבתי מאוד את דמותו של סטונר. הפסיביות המפורסמת שלו וכניעתו לסובבים אותו ובראשם לאשתו עלולים לשוות לו בעיני אחרים אופי תבוסתני. אני ראיתי בפסיביות הזו ביטוי לשלוות נפש, לטוב לב, לאנושיות. סטונר הוא ביסודו אדם טוב, רגיש ומרגש, והוא הצליח לחדור ללבי ולנימי נפשי.
הספר מעורר הרבה תהיות ומחשבות, והוא הוביל אותי הישר אל קהלת המקראי ואל ה- "הבל הבלים הכול הבל" המפורסם שלו. מה באמת שווים החיים שלנו? פועלינו? הישגינו? האם באמת אנו יכולים להותיר חותם בעולם, ומה בדיוק שווה החותם הזה – עבורנו ועבור הדורות הבאים? סטונר לא היה ראש ממשלה, אף לא פרופסור לרפואה שגילה טיפול מציל חיים למחלה חשוכת מרפה. "כולה" מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטה. ועדיין, מדובר באדם רב עשייה בתחום האהוב עליו: כותב ספרות בעצמו ומורה אהוב לספרות. אך האם יש בכך משום הטבעת חותם אמתית? האם באמת אדם יכול להותיר את רישומיו לאחר מותו, או שמא האדם נולד, חי ומת. ואז, כשינעמו לו רגבי עפרו, האם באמת יש חשיבות מבחינתו אם הוא היה בחייו פועל ניקיון או מנהיג דגול?
לסיום אצטט פסקה אחת יפהפייה, חזקה וכואבת מן הספר (עמוד 113) – "עכשיו הם טמונים באדמה שהקדישו לה את חייהם. אט אט יפלשו הלחות והרקב אל תיבות העץ שמכילות את גופיהם, אט אט ייגעו בבשרם, עד שיאכלו לבסוף את שרידי ישותם האחרונים. והם יהפכו לחלק חסר משמעות מן האדמה העיקשת הזאת, שהקדישו לה את עצמם לפני זמן כה רב".
ממליץ לכם בכל לב על הספר!
תאריך הכנסה לאתר 26/07/2015
לקח לי זמן לכתוב סקירה על הספר הזה מהסיבה הפשוטה – לא ידעתי כל כך מה לכתוב עליו.
"בסך הכול זהו סיפור על בחור שהולך ללמוד באוניברסיטה והופך למרצה. אבל זה אחד הדברים המרתקים ביותר שנתקלתם בהם מעודכם." – זה מה שטום הנקס אמר על הספר.
אז לא צריך להיסחף. ואני גם חושב... המשך הביקורת
לקח לי זמן לכתוב סקירה על הספר הזה מהסיבה הפשוטה – לא ידעתי כל כך מה לכתוב עליו.
"בסך הכול זהו סיפור על בחור שהולך ללמוד באוניברסיטה והופך למרצה. אבל זה אחד הדברים המרתקים ביותר שנתקלתם בהם מעודכם." – זה מה שטום הנקס אמר על הספר.
אז לא צריך להיסחף. ואני גם חושב שהסופרלטיבים האחרים שנכתבו בגב הכריכה ("רומן מושלם" וכו') הם מוגזמים.
ויחד עם זה, הספר מרתק.
למה קשה לכתוב סקירה על הספר?
מצד אחד, אין כל כך עלילה (כן, זה בסך הכל סיפור על בחור שהולך ללמוד באוניברסיטה והופך למרצה). מצד שני, משהו גורם לך לרצות להמשיך לקרוא ולגלות מה יקרה בהמשך.
מצד אחד, כל הדמויות המשניות הן חד מימדיות ולא מובן מה הכוח המניע אותן. מצד שני, התחושה של הקורא כלפי סטונר נעה כמו מטוטלת בין חמלה על חייו האפורים, לתסכול וכעס על הפסיביות שלו, ולאדישות. אם סטונר עצמו מגלה אדישות כל כישלון או הצלחה בחייו, אז למה שלי יהיה אכפת?
לסיכום, אם ספר משאיר אותך עם כל כך הרבה תחושות סותרות, כנראה שהוא טוב, לא?
אני ממליץ 
ואסיים בציטוט קטן שמצאתי את עצמי בתוכו:
הוא התפעל מדקיקות אצבעותיו, מן המנגנון המורכב של מפרקיהן כשכופף אותן. הוא חש את הכוח שבתוכן והניח להן למשוך ספר מן הערבוביה שעל השידה. את ספרו שלו הוא חיפש, וכשהיד אחזה בו חייך אל הכריכה האדומה והמוכרת, שדהתה ונשחקה לפני זמן רב.
לא הפריע לו שהספר נשכח ולא הביא תועלת; והשאלה אם היה בעל ערך מתישהו נראתה כמעט חסרת חשיבות. לא הייתה לו אשליה שימצא את עצמו שם, בדפוס הדוהה; ובכל זאת ידע שמשהו ממנו, שלא יכול היה להכחיש, אכן ישנו שם ויהיה שם תמיד.
תאריך הכנסה לאתר 04/02/2015
לספרו של ג'ון ויליאמס, "סטונר" (ידיעות ספרים. תרגום: שרון פרמינגר), הגעתי דרך המלצה של אחת מתלמידותיי. כשראיתי, שעל כריכתו מתנוססת הביקורת מן הניו יורק טיימס, "סטונר הוא יותר מרומן גדול: הוא רומן מושלם," נתקפתי בסקפטיות. אינני אוהב לקרוא בספר, שכבר חזיתו מכריזה עליו כמושלם. אבל אני מוכרח להודות... המשך הביקורת
לספרו של ג'ון ויליאמס, "סטונר" (ידיעות ספרים. תרגום: שרון פרמינגר), הגעתי דרך המלצה של אחת מתלמידותיי. כשראיתי, שעל כריכתו מתנוססת הביקורת מן הניו יורק טיימס, "סטונר הוא יותר מרומן גדול: הוא רומן מושלם," נתקפתי בסקפטיות. אינני אוהב לקרוא בספר, שכבר חזיתו מכריזה עליו כמושלם. אבל אני מוכרח להודות שנשביתי בקסמו די מהר.
"סטונר" הוא רומאן איטי, מאופק וכבד ראש. הוא מספר את סיפור חייו של נער חווה אמריקאי, לפני מלחמת העולם הראשונה ועד אחרי מלחמת העולם השנייה, ועוקב אחר תהליך היהפכותו מנצר למשפחת חקלאים קשת יום לפרופסור לספרות אנגלית, נישואיו, שברון יחסיו עם אשתו ובתו, התאהבותו בתלמידה – והתמודדותו עם קונפליקט קשה עם עמית אקדמי. יותר מכך לא אספר, כדי לא לפגום בהנאת הקריאה.
אבל אף על פי שיש כאן דמות ברורה, יש פרוטגוניסט ויש אנטגוניסט וקונפליקט עז ורב יצרים שמתלקח ביניהם, זהו אינו ספר עלילה במובנו המקובל. ראשית, מפני שהוא מסופר מנקודת המבט של סטונר, וסטונר הוא איש מאופק, כמעט כבוי, מין גיבור פסיבי, שבקושי נענה לאתגרי החיים, עד שהם ממש מכריחים אותו לפעולה, וגם אז פעולתו חרישית וממועטת. אבל עזה. שנית, סגנון הסיפר כאן מלא תיאורים מדוקדקים, מפעילים את מרב החושים. בתחילה הם מעוררים רושם עצום בלב הקורא. בשלב מסוים הם עשויים להתיש. אבל הם ממחישים עד מאוד הן את תפיסת העולם של סטונר, הן את אופן קליטתו את המציאות – והן את כשרונו המובהק של הסופר.
בסופה של קריאה, נותרתי עם תחושת מתיקות ושלווה עמוקה. חשתי מנוחם, משום מה. מפני שיש משהו באופן שבו סטונר תופס את העולם, מקבל אותו ומגיב עליו, שמעורר בקורא רצון להיות קצת כמוהו. מאופק, לא איש קצוות, הטועם מן העולם במתינות וגם לא מתיר לו לעבור על גבולותיו.
נדמה לי, שזהו ספר חובה לכל תלמיד כתיבה, מפני שהוא מלמד איך כותבים מנקודת מבט, איך מאפיינים דמות לעומק, איך עובדים עם תיאורים ורשמי חושים, איך מעבירים רקע היסטורי ונסיבות מן התקופה, מבלי לשעמם, ובעיקר, איך מחזיקים את החוט הדק והסמוי מן העין, המושך את ליבו של הקורא אל הדמות ואל עלילתה, גם מבלי שהיא נתפסת לדרמה גדולה.
כתמיד, תרגומה של שרון פרמינגר מענג מאוד את הקריאה.
תאריך הכנסה לאתר 23/03/2013
סיפור חייו של איש אחד, ויליאם סטונר, שחי בארה"ב בתחילת המאה ה-20. הוא נולד למשפחת איכרים, בן יחיד לשני איכרים עובדי אדמה, שקטים ואפורים שעבדו כל חייהם. הוא עצמו הלך באותו מסלול והתכוון לעבוד עם אביו בחווה כשיסיים ללמוד. אבל הוחלט שילך ללמוד לתואר בחקלאות באוניברסיטה בעיר ואחרי... המשך הביקורת
סיפור חייו של איש אחד, ויליאם סטונר, שחי בארה"ב בתחילת המאה ה-20. הוא נולד למשפחת איכרים, בן יחיד לשני איכרים עובדי אדמה, שקטים ואפורים שעבדו כל חייהם. הוא עצמו הלך באותו מסלול והתכוון לעבוד עם אביו בחווה כשיסיים ללמוד. אבל הוחלט שילך ללמוד לתואר בחקלאות באוניברסיטה בעיר ואחרי שנה של זה הוא נתפס לספרות. הוא עוזב את החקלאות ואת החווה ואת חיי האיכרות, ממשיך ללמוד ספרות והופך לאסיסטנט לפרופסור באוניברסיטה שלו ומוצא את יעודו בללמד ולכתוב עלספרות .
הסיפור נשמע פשוט מכדי להיות מענין. אבל הוא כתוב מצוין לטעמי, מאוד אמיתי ומאוד נוגע.
הדמות הראשית צומחת עם הקריאה מבחור לגבר לאיש מבוגר. והוא מאוד מאוד נגע לליבי. אני מוצאת את עצמי רוצה לקרוא על החיים הפשוטים לכאורה וחסרי המאורעות שהסופר שלו טווה לו, ומוצאת את עצמי מייחלת להחלטות נכונות כשהוא מחליט החלטות כל כך לא נכונות וכל כך הרסניות. וכואב לי עליו כי אני נקשרת אליו למרות שהסיפור מינורי וחייו מאוד מינוריים ומאוד פסיביים כי הסיפור כתוב כל כך טוב.
*** יש לי מעט ספוילרים בהמלצה הנ"ל, לא גדולים אבל בכל זאת
אני מניחה שהתקופה ההיא כל כך שונה מהתקופה שלנו. הכללים כל כך שונים. אנשים לא יכולים להיחלץ מטעויות בקלות, או אולי בכלל. אני כל כך רוצה לצעוק עליו שיחלץ כבר מהנישואים האומללים האלו, שיציל את עצמו ויציל את בתו. והתקופה (בנוסף לאופי שלו כמובן), לא מאפשרת לו את הפריבילגיה.
ולמרות שאשתו היא פסיכית אמיתית, אפשר גם להבין איך אישיות כזו יכולה להיווצר מכיון שהסופר דואג לתת לנו קצת אליבי עבורה, מספר לנו על דרך חינוכה ולמרות שאנחנו מקווים לטוב, זה לא קורה. כמו לפעמים בחיים האמיתיים. גם היום, הרבה אנשים לא מצליחים לצאת מהמסגרות הסוציולוגיות והפסיכולוגיות של דרכי חינוכם. למרות שהיום יש כלים, יש טיפולים פסיכולוגיים ויש המון המון מודעות. ויש שמות לכל מיני מצבי נפש. ויש תרופות כמובן.
וכל כך שמחתי שלפחות היתה לו קתרין. לפחות לא מת בלי שחווה את הקתרין שלו.
מאוד אהבתי גם את הוריו של סטונר בסיפור ואת האופן שבו הסופר בנה אותם כמעט במרומז. הוא נותן לנו לחוות אותם מאוד לאט ואולי גם דרך ההתבגרות של סטונר עצמו, שמבין כמה הם היו יחידה אחת חזקה רק מאוחר מידי, כשכבר הוא לא יכול לעשות עם ההבנה שלו לגביהם כלום. הסצנות איתם הן מינימליסטיות, איך שהם מתנהגים בחתונה שלו , איך הם הרבה פחות כפריים מטומטמים והרבה יותר חדי הבחנה מכפי שנראה קודם לכן וכמו שכנראה סטונר רואה אותם, ואיך הם (האבא למעשה) מגיבים כשהוא אומר להם שהוא לא חוזר לחווה:
עמוד 64, הפגישה הראשונה עם האשה לעתיד, עמוד 64
But his father didn't move. He looked directly at Edith and kept his eyes on her for a long time. Finally he said, "William was always a good boy. I'm glad he's getting himself a fine woman. A man needs himself a woman. to do for him and give him comfort. Now you be good to William. He aught to have someone who can be good to him
ובחתונה, עמוד 65
He saw his mother and father standing in the same corner of the room, from which they had not moved. His mother was smiling and his father had his hand awkwardly on her shoulder
ובאותו עמוד, הוא עצמו לא נוגע בכלל בכלתו הצעירה בחתונה. כדי לחתוך את העוגה מישהו צריך להתערב ולשים את ידיהם יחד על הסכין.
ספר מצוין לטעמי. לא הרגשתי שהספר מדכא, להיפך, גם תוך כדי קריאה וגם בסוף, אני, כקוראת, הייתי בהרגשה כיפית, רציתי לחזור לספר וסיימתי אותו בהרגשה טובה לגבי הגיבור, לא הרגשה של פספוס, לא הרגשה של חיים שעברו בחוסר משמעות, למרות שהוא לא השיג ולא הגשים את כל מה שאני, הקוראת, רציתי בשבילו.
תאריך הכנסה לאתר 17/02/2013
איך נתחיל לתאר ספר שכל מהותו הוא סיפור חייו של אדם מן השורה שחייו מתחילים 1891 ומסתיימים ב-1956 , אדם שעבר שני מלחמות עולם בעודו מרצה באוניברסיטה חיי חיים רגילים (או המתיימרים להראות רגילים) ומה הופך סיפור פשוט שכזה לסיפור... המשך הביקורת
איך נתחיל לתאר ספר שכל מהותו הוא סיפור חייו של אדם מן השורה שחייו מתחילים 1891 ומסתיימים ב-1956 , אדם שעבר שני מלחמות עולם בעודו מרצה באוניברסיטה חיי חיים רגילים (או המתיימרים להראות רגילים) ומה הופך סיפור פשוט שכזה לסיפור המושך את הלב ?
וויליאם סטונר נולד במשק קטן במיזורי הוא גדל להורים קשי יום שעבדו כל חייהם בחווה. הוא גדל לתוך המציאות של הציפייה להמשיך את חיי הוריו כחקלאי בחווה, לגדול להתחתן עם "האישה הקטנה" זו שתדאג לכל צרכיו. וכך הוא מתחיל לנווט את חייו.
בגיל 18 הוא נשלח ע"י הוריו לאוניברסיטה בקולומביה ע"מ ללמוד חקלאות בכדי שיחזור למשק עם השכלה מתאימה לפתח את המשק קדימה לתוך המאה ה-20.
במהלך קורס באנגלית אותו הוא לוקח כחלק מחובותיו לתואר ראשון הוא מתעורר להבין שהספרות האנגלית היא העתיד שלו ופורש מלימודי החקלאות לטובת לימודי ספרות אנגלית.
עם השנים הוא נישא לאדית בחורה יפיפיה אך מנוכרת ומגלה כי הנישואים והאהבה אינם מה שהוא ציפה להם... נולדת לו בת המביאה לו שמחה אבל היחסים בתוך המשפחה עומדים למבחן...
סטונר הוא אדם פשוט לחלוטין הוא סיפור שיכול להיות מסופר על כל אדם. לכן מצאתי את עצמי מזדהה עם הגיבור שנאלץ להתמודד עם התככים בתוך הפקולטה לספרות , עם הקושי להחליט האם להצטרף אל המלחמה באירופה , עם הקושי ליצור קשר חברי עמוק עם הסובבים אותו, עם ההתמודדות עם אובדן , אובדן החלומות אובדן האהבה.
הוא אדם שלא נכנע לחיים אלא חי אותם כפי הבנתו למרות תחושת הכישלון , האכזבה שלעיתים אוחזות בחייו.
הוא אדם שמכיר את עקרונותיו ויודע לחיות לפיהם.
הוא אדם פשוט אך בהתבוננות פנימה הוא אדם שיודע לנווט את זרימת החיים לכיוונים שלו.
קל מאוד להזדהות עם הדמות ...
הספר בתחילתו קצת מתנהל לאיטו אך מהשליש השני הספר זורם ומצאתי את עצמי תוהה על קנקנו של הגיבור , ומתוך כך עלו גם שאלות על חיי שלי.
הספר מסתכם במשפטים היפים האלו:
"הוא ביקש לעצמו את הדבקות ואת תשוקתם היציבה ומהמקשרת, גם אלה ניתנו לו והוא לא ידע מה לעשות בהן והן מתו. הוא ביקש לעצמו אהבה והיתה לו אהבה ... "
כולנו מסתכלים על חיינו בכל שלב בחיינו , הספר הזה הוא סיפור שנותן לנו להסתכל על חיינו דרך הגיבור האם אנחנו מרוצים מהם ?
אני ממליץ בחום על הספר ...
תאריך הכנסה לאתר 14/02/2013
* נקרא באנגלית
וואו, איזה ספר מבריק! זהו סיפור לכאורה פשוט החובט בקורא במלוא העוצמה ונשאר עימו זמן רב לאחר סיומו. הסופר מספק לנו טיול יוצא דופן בחייו הרגילים של סטונר, ותוך כדי כך זורק למערבולת הרגשית שלל תובנות על ההתנהגות... המשך הביקורת
* נקרא באנגלית
וואו, איזה ספר מבריק! זהו סיפור לכאורה פשוט החובט בקורא במלוא העוצמה ונשאר עימו זמן רב לאחר סיומו. הסופר מספק לנו טיול יוצא דופן בחייו הרגילים של סטונר, ותוך כדי כך זורק למערבולת הרגשית שלל תובנות על ההתנהגות האנושית.
זהו סיפורו של וויליאם סטונר, נער חווה שהולך ללמוד באוניברסיטה ונעשה מרצה לספרות באוניברסיטת מיזורי. הספר מתאר את מסכת חייו של סטונר החל בנעוריו (טרום מלה"ע הראשונה) וכלה בשנות ה-50.
וויליאם סטונר נולד במיזורי למשפחת איכרים דלת אמצעים ונשלח לאוניברסיטה ללמוד חקלאות. במהלך לימודיו הוא מתאהב בספרות האנגלית, מחליף תחום התמחות וחובק קריירה של מרצה באוניברסיטה בה למד. השנים עוברות ומציבות לפניו מהמורות רבות: ניתוק מהוריו, נישואים כושלים, אישה ובת מנוכרות, קריירה מדשדשת ועוד. למרות כל הקשיים סטונר אינו מריר, שומר על עקרונותיו ואף מצליח למצוא אהבה בלב השממה של חייו. לעיתים סטונר מתייאש ממנת חלקו, אך קרן אור מבליחה מדי פעם לחייו (אם בדרך בה הוא מוצא מקלט בספריו ועבודתו ואם באהבה אותה הוא מוצא בהמשך) ונותנת לו פתח לתקווה. בסוף חייו שוקל סטונר את חייו לטוב ולרע, על שלל ניצחונותיו וכישלונותיו, ומגיע למסקנה המפתיעה שבסך הכל חייו היו טובים למדי.
שם הספר ותוכנו לא עוררו בי בתחילה ציפיות רבות, אך ככל שהתקדמתי בקריאה נשביתי בקסמו של הספר. בניגוד לרצוני נשאבתי לתוך מערבולת חייו המרתקים של הגיבור, לעיתים על חשבון שעות השינה שלי. הסופר מצליח להעניק אנושיות לדמויות בכלל ולסטונר בפרט ובזה ייחודו של הספר. לסופר יכולת להעביר את הרגשות והמחשבות הדמויות בצורה כנה ולהאיר את חסרונותיהן ללא כחל ושרק.
הסופר פותח צוהר לחיים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ומעניק השראה לקורא. סטונר מצליח להישאר נאמן לעצמו ולדרכו לאורך כל הדרך ומסר זה מחלחל בהדרגה אל הקורא.
בשפה קולחת, אלגנטית וויזואלית כאחת רוקם הסופר מסכת חיים של אדם מן השורה ומצליח לגרום לקורא להזדהות עם הדמות ולשקוע בעלילה. סטונר מצטייר בתחילה כדמות אפורה וחסרת ייחוד, אך מתפתח בהמשך לדמות מרתקת ורבת שכבות. נכון, סטונר אינו מושלם והיו רגעים שרציתי לנערו בשל אדישותו והקבלה בכניעה את מכות הגורל. מאידך דבר זה עושה אותו לאנושי יותר, הופכו לדמות בשר ודם.
התזות של אהבה והתבוננות עצמית עוברות כחוט השני לאורך העלילה. התיאורים בספר מרגשים בחלקם ופורטים על מיתרי הנפש. הסוף שובר לב במיוחד ולא אחת במהלך הקריאה התגנבה לחלוחית חשודה בזווית העין.
זהו סיפור שלא יצא מלב הקורא, זמן רב בתום הקריאה והוא מובא באותנטיות ובטוב טעם. אינטריגות, מאבקי כוח ויוקרה, שחיתויות, מי תיאר לעצמו שהחיים במגדל השן כה מרתקים...
בשורה התחתונה: ספר משובח בעליל שחבל לפספס ומי שלא יקרא, מפסיד!
מומלץ בחום!
תאריך הכנסה לאתר 14/02/2013
הכריכה של הספר מלאה במחמאות על הספר. על גבי השער כתוב" סטונר הוא יותר מרומן גדול הוא רומן מושלם"
אינני יודעת , מהו רומן מושלם? אבל אני כן יכולה לומר, שהספר הזה הוא ספר מיוחד, מעניין, מעורר למחשבות, להזדהות וגם נוגע ללב.
כמה שורות מן הכריכה:" סטונר, ספרו... המשך הביקורת
הכריכה של הספר מלאה במחמאות על הספר. על גבי השער כתוב" סטונר הוא יותר מרומן גדול הוא רומן מושלם"
אינני יודעת , מהו רומן מושלם? אבל אני כן יכולה לומר, שהספר הזה הוא ספר מיוחד, מעניין, מעורר למחשבות, להזדהות וגם נוגע ללב.
כמה שורות מן הכריכה:" סטונר, ספרו המופתי של הסופר האמריקאי ג'ון ויליאמס (1992-1994) הוא סיפורו של נער חווה שהולך ללמוד באוניברסיטה ונעשה מרצה לספרות אנגלית. זהו סיפורו של גבר שעד סוף ימיו נותר נאמן לעצמו, לערכיו ולשליחותו, חרף כישלונו בעיני העולם וחרף תסכוליו האישיים......"
זהו סיפור על אדם שאינו מעניין באופן מיוחד. סיפור חייו מובא כאן ברצף מילדותו בחווה החקלאית הדלה של הוריו שאינם מרבים לדבר , ועד לפרישתו כדוקטור לספרות , ועד מותו.
חייו אינם מאופיינים בסערות מיוחדות. הוא הולך במין מסלול שבחר, תחילה סטודנט, מרצה וחוקר ספרות, נישואין, הפיכתו לאב, חריגה קצרה מן המסלול באהבתו לתלמידתו ופרידה כואבת, מחלה.
נדמה כאילו שנותיו בבית הוריו עצבו את עולמו ואת אישיותו. הוא בא ממשפחה שעבדו את האדמה הצחיחה בעמל רב. זו הייתה דרך חיים, להמשיך בה בלא לסטות ממנה כהוא זה.
זהו החוט שמקשר בין סטונר לביתו, וזה החוט שעובר כחוט השני גם בחייו שלו.
" הוא חשב על המחיר שגבתה האדמה, שנה אחר שנה. האדמה שנותרה כפי שהייתה, קצת יותר צחיחה, אולי קצת יותר דלה בגידוליה. דבר לא השתנה. חייהם כלו בעמל נטול חדווה, כוח רצונם נשבר ותבונתם התקהתה "עמ'113 .
בבית זה , שלא דברו בו הרבה, שהבדידות שרתה בו גדל סטונר , הוא לקח עמו אל המשך חייו את התכונות האלה שהתקבעו בו.
מה שאפשר להגיד על סטונר, שהוא אדם המרותק אל מקום אחד.
איננו יודעים הרבה על עולמו הפנימי.
אנחנו יודעים כל מה שאפשר על דרכו של סטונר בחיים, אבל מה שהניע אותו נשאר חתום בפנינו.
הוא חי את חייו במין השלמה. נישואיו היו אומללים מאד, חסרי אהבה, אך הוא לא עשה דבר כדי לשפרם.
רק בהזדמנות אחת, אנו רואים אותו נאבק, מתעקש על עמדותיו. הוא בוחר להתעמת ולהתעלם מתכונות הפשרנות שלו ואיפוק בו נחן במאבקו על מעמדו באקדמיה.
ניתן לומר שגם באהבתו "האסורה" לתלמידתו הוא עושה משהו חריג מבחינתו. אלה היו ימיו המאושרים, אך הוא אינו נאבק על אהבתו ומוותר עליה.
יש בו מין יושרה, שמלווה אותו כל חייו, שאינה מצוייה במחוזותינו.
הוא אינו נגרר לרוחות המנשבות מחוץ לאקדמיה.
כך היה במלחמת העולם הראשונה, כאשר חבריו מתגייסים, הוא בוחר להישאר במקומו." מעולם לא נהג להתעמק בצפונות לבו ועכשיו התברר לו שבדיקת מניעיו היא משימה קשה ולא נעימה במיוחד. הוא חש שאין לו מה להציע לעצמו ואין לו הרבה למצוא בתוכו" עמ' 43. הוא מחליט להישאר באוניברסיטה, וכאן אנו שוב פוגשים את האדם שהוא יציר חיי ילדותו. כשם שהוריו בחרו להמשיך ולעבד את אדמת הטרשים, הוא בוחר להמשיך בחיים בהם בחר- החיים באקדמיה.
הימים הקשים של המשבר הכלכלי, ואחר כך מלחמת העולם השנייה, גם הם אינם מניעים אןתו לקראת פעולה כלשהי, כיתר בני דורו הצעירים.
וכך הוא מסביר את התנהגותו" אך סמוך לסף תודעתו קיננה תמיד מורשתו הקדומה, אותו ידע עמוק שהנחילו לו אבות אבותיו, שחייהם היו קשים, מסוגפים וחסרי ודאות, ושיטת הפעולה המקובל עליהם הייתה להפנות לעולם האכזר פנים חסרי הבעה נוקשים וקודרים" עמ'226.
הוא אינו לוחם על עקרונותיו,אינו מגלה מיוחדות לא כמורה דגול, לא כאב, לא כמאהב.
בעיניי הוא מצטייר כדמות עצובה מין דמות "אביר היגון" הוא ממלא את חובותיו במין עיקשות והתמדה.
רגעי גסיסתו נגעו אל לבי.
הוא מעביר בדמיונו את התמונות שהרכיבו את הפאזל של חייו" בקור רוח ובהיגיון הרהר בכישלון המשתמע מן הסתם מחייו" אך לבסוף מגיע למסקנה הכה אופיינית לו" למה ציפית?" שאל את עצמו.
באחרית דבר שכתבה נטע גורביץ ישנם כמה רעיונות המבהירים לדעתה את מסכת חייו של סטונר.
היא מעריכה את אהבתו לספרות, שהייתה בשבילו מין תשוקה עזה ובלתי מתפשרת.
חייו היו נטולי הילה וזוהר, אך הייתה בהם עיקשות, ניצחון הרוח על נסיבות חייו האישיות והסביבתיות.
, לפי דעתו של המחבר הוא אומר" אנשים רבים שקראו את הספר חושבים שלסטונר היו חיים עצובים וקשים. אני חושב ,שהיו לו חיים טובים יותר בוודאי מאשר לרוב האנשים....."
אני לא בטוחה באמת שבקביעה זו. לא מתעלמת מן העיקשות שלו לחיות את חייו כפי שבחר, ללמוד , לחקור ואף לאהוב, הוא שלם עם מה שהוא עשה , וזה כמובן מרשם נגש התמרמרות ומרירות.
נטע גורביץ מסיימת את מאמרה במשפטים הבאים הראויים לבדיקה."כי כמו חייו של סטונר, כך גם החיים עצמם נשגבים וארציים, ממוצים עד תום ומבוזבזים לגמרי, רגילים ויוצאי דופן, מודעים רק בחלקם, עצובים ויפים עד כלות". אני תוהה האם הביטויים היפים כמו- נשגבים, יוצאי דופן, ממוצים עד תום..... הם שייכים לחיי סטונר.??
האם אין הגזמה בכל השבחים האלה?
למרות הסתייגותי זאת ,אהבתי את הספר, הזדהיתי עם הדמות.
אני ממליצה לכם לקראו "וניפגש" בתגובות שלכם ובדיון שיערך בקומונה.
תאריך הכנסה לאתר 14/02/2013
סטונר קיבל כל כך הרבה מחמאות עד שבבואי לקרוא את הספר ציפיתי ל'וואו'. פעמים רבות קראתי ספרים שהמלצה רותחת הייתה המניע שלי לקראם אך מעולם לא התאכזבתי מספר מומלץ כמו שקרה לי עם 'סטונר.' על גב הכריכה נכתב :"בכנות ובחמלה .... מתייחס הסופר אל הדמויות. " נכון, אני מסכימה עם מילים... המשך הביקורת
סטונר קיבל כל כך הרבה מחמאות עד שבבואי לקרוא את הספר ציפיתי ל'וואו'. פעמים רבות קראתי ספרים שהמלצה רותחת הייתה המניע שלי לקראם אך מעולם לא התאכזבתי מספר מומלץ כמו שקרה לי עם 'סטונר.' על גב הכריכה נכתב :"בכנות ובחמלה .... מתייחס הסופר אל הדמויות. " נכון, אני מסכימה עם מילים אלה. גם העלילה המתארת מציאות חיים רגילה , פשוטה ואמיתית של אדם מוסיפה לערכו של הספר אך אני מצאתי גם שהספר נכתב במין אדישות, סוג של דיווח שהפריע לי .
זהו ספר טוב המתאר את "סיפורו של נער חווה שהולך ללמוד באוניברסיטה ונעשה מרצה לספרות אנגלית. זהו סיפורו של גבר שעד סוף ימיו נותר נאמן לעצמו, לערכיו ולשליחותו, חרף כישלונו בעיני העולם וחרף תסכוליו האישיים. " בסך הכול הספר קריא וזורם אך מסופר במין דיווח של אירועים חף מרגש. קצב של ימים, שבועות וחודשים יכולים לעבור ביעף. רק פעמיים יש דו שיח עם תיאור מצב. אלה פעמיים מאוד משמעותיות בחייו. מצב של שינוי. האירוע עם ווקר והשני פרשת ההיכרות שלו עם קתרין דריסקול. קטעים אלה אהבתי יותר מכל הספר משום שאז היה דו – שיח , מחשבות, תיאור אירוע מתמשך ויכולתי בעצמי להכיר טוב יותר את הדמויות והתנהגותן. בשאר הספר- פירוש הדמויות הוא של הסופר שמתאר אותם כראות עיניו אך מבלי שאנחנו נוכל לשפוט . לא נותנים לנו להכיר אותן לעומק, כי הן כמעט ולא מדברות. הן נצפות ממרחק. זהו בעצם ספר של גיבור אחד. גיבור שאת ההתנהגות הפסיבית שלו, לא אהבתי. רק אחר כך הוכיח שהוא יכול גם להיות אחר ולעמוד על שלו.
התרגום של שרון פרמינגר מעולה, עצוב הכריכה מתאים ויש אחרית דבר מעניינת.
הספר משובץ באמרות מעניינות:"מלחמה לא רק הורגת אלפי או מאות בחורים, היא הורגת משהו בעם, משהו שאי אפשר להחזיר"
עוד קטע שאהבתי: בשנתו הארבעים ושלוש למד ויליאם סטונר את מה שאנשים אחרים, צעירים בהרבה למדו לפניו: שאדם שאוהבים תחילה אינו האדם שאוהבים בסוף, שהאהבה אינה יעד שמגיעים אליו אלא תהליך שבאמצעותו אדם אחד מנסה להכיר אדם אחר."
ממליצה בהסתייגות.
תאריך הכנסה לאתר 14/02/2013
סיפור פשוט וקטן על אדם שנולד בחווה נידחת, הולך לאוניברסיטה והופך למרצה לספרות. בין לבין הוא מתחתן, הופך לאב, מנהל רומן עם תלמידה ואפילו כותב ספר ובסופו של דבר, כמהלך טבעי של החיים, מת. עלילה גדולה אין פה. יש פה חיים של אדם רגיל, שנולד התקיים ומת כמו רובנו בלי להותיר חותם כלשהו... המשך הביקורת
סיפור פשוט וקטן על אדם שנולד בחווה נידחת, הולך לאוניברסיטה והופך למרצה לספרות. בין לבין הוא מתחתן, הופך לאב, מנהל רומן עם תלמידה ואפילו כותב ספר ובסופו של דבר, כמהלך טבעי של החיים, מת. עלילה גדולה אין פה. יש פה חיים של אדם רגיל, שנולד התקיים ומת כמו רובנו בלי להותיר חותם כלשהו על משפחתו, חבריו, עבודתו או העולם. שלא עשה שום דבר יוצא דופן, שלא עבר הרפתקאות, שלא פרץ גבולות.
הוא נולד ב- 1891 הלך לאוניברסיטה ב-1910 ויצא כעבור 56 שנים כמרצה לספרות אנגלית, משכך תולדות חייו משקפים גם את שתי מלחמות העולם ואת המשבר הגדול בארה"ב.
הוא תוצר הבית שבו גדל – "בדידות שררה בבית הזה, שבו היה הוא בן יחיד, ורק כורח העמל ליכד את בני המשפחה. בערבים ישבו שלושתם במטבח הקטן סביב עששית הנפט היחידה ובהו בלהבה הצהובה. לא פעם, במהלך השעה שבין ארוחת הערב לשינה, לא נשמע שום קול מלבד תזוזתו היגעה של אחד מהם על הכיסא, או חריקה חרישית של קורת עץ המתעקמת קלות תחת נטל גילו של הבית."
אותה בדידות הולכת איתו לאורך כל חייו בבחינת אפשר להוציא את האדם מהבית אבל לא את הבית מהאדם.
את הספר מלווה שטחיות מסוימת ורישול הן של הדמויות והן של האירועים. הסופר צמוד לתיאור התפתחויות קורות חייו של סטונר מבלי להעמיק לא בדמויות ולא באירועים ומשאיר הרבה חורים, בעיקר במישור הרגשי, לדמיונו של הקורא הוא כותב למשל – "הם דיברו עד שעת לילה מאוחרת", "הם דיברו על זוטות", "נשארו כל הבוקר במיטה ודיברו", "מול האח, דיברו או שתקו" "שיחותיהם היו סתמיות להפליא"
דמותו של סטונר לא תמיד מעוררת הזדהות ולא תמיד ברורים הגורמים המניעים אותו והמשפיעים עליו אולי כי אני יותר שיפוטית בעיני אדם של המאה עשרים וצברית מעט חצופה.
למשל לא כל כך ברור מדוע התאהב בספרות האנגלית שהייתה זרה לו, בספר מתוארת התאהבות פתע, הארה. אולם לאורך כל הספר אנחנו לא מרגישים את ההארה/התאהבות זו, והעולם הספרותי שכה שבה את ליבו אינו מתגלה לנו כמעט. יתרה מכך לא נראה שהעולם הקסום הזה מעודד את רוחו, משנה את מהות חייו או משפיע על אישיותו. הוא ממשיך בהתנהלות העגומה כאדם אבוד במהלך כל חייו.
למשל, יחסו הפשרני והפסיבי כלפי התעמרותה ההולכת ומחריפה של אישתו מקומםת בעיני. נכונותו לשלם את מחיר הנישואים האלה מנומקים באותו נימוק מופרך שמשתמשים בו עד היום – טובת הילדים, אולם בלי שום ספק הנהלות זו תרמה רבות לאומללות חייה וההרס העצמי של בתו.
דווקא במישור המקצועי הוא מגלה לפתע עמוד שדרה ולא מתחמק מעימות חזיתי וחריף עם עמיתים ומנהלים בעבודה, אך לא ברור מה המניע שגורם לו להתנהג שונה מהתנהגותו בשאר חייו.
באופן מפתיע אשתו אדית ברורה לי יותר. הרקע שממנו היא באה מסביר את התפתחות חייה והתנהגותה. לימדו אותה כל שנידרש – לערוך שולחן, לרקום, לנהל שיחת חולין יבשה, לנגן על פסנתר. לא הכינו אותה לחיים, לבעל, לגידול ילדים, לניהול משק בית אבל בעיקר לא לימדו אותה על מין. גם שנולדה להם ילדה היא אינה מסוגלת לטפל בה. תחושותיה בעקבות לידת בתה פוגמים קשות באיכות חייה וכמובן מחוסר אבחון מתאים לאותה תקופה ( דכאון לידה ), היא לא מטופלת. נראה כאילו התנהגותה היא תוצאה של התיסכול שבו היא חשה נוכח חייה המשמימים והיא מנסה להעניק להם תוכן כלשהו ע"י הצטרפות לחוגי אומנות שונים- ציור, תיאטרון ומנסה לחזור לנגן בפסנתר. אפילו התעמרותה בבעלה נראים בעיני ניסיון לנער אותו ולחדור את האדישות החיצונית שהוא מקרין ואת הפסיביות שבהם מתנהלים חייו ולקבל ממנו תגובה כלשהי ולא משנה אם אהבה, כעס או שנאה.
אבל הגדולה של הספר היא בצורת הכתיבה. על הכריכה הוא מוגדר כ"הרומן המושלם". אני לא יודעת מה המשמעות של הגדרה זו , אבל הכתיבה היא אכן זו שעוטפת את הקורא באותה האפרוריות של חיי הגיבור, שגם המערבולות והשינויים בחיים מתוארים ביבשושיות, באותו קצב איטי, מונוטוני, בפשטות לכאורה בלי הבחנות של החיים, בלי משמעויות נחבאות, בלי שיאים, בלי טריקים ספרותיים ובמינימליזם שדורש מהקורא לדמיין את הסערות והמערבולות בחייו.
זהו סיפור קטן על אדם מן השורה, עלילה פשוטה שכתוב בצורה מרתקת שקל לנו להזדהות עימה. מתחילת הקריאה ועד סופה ( במהלך יום אחד בלבד) הספר הצליח להכניס אותי לאותה אווירת בדידות ואפרוריות השורה בספר ואפילו גרם לי להרהר בחיי על כל רובדיהם ולתהות מה בדיוק הופך את הספר מסתם ספר שגרתי, עם לקויות מסוימות, לספר מרתק, מעניין וקסום שקשה להניח מהיד.
להגדרה "יצירת מופת" אני בהחלט מוכנה להצטרף .
תאריך הכנסה לאתר 14/02/2013
בבואי לכתוב על ספר זה אני מרגישה מידה מסוימת של אי נוחות.
אני יכולה להסביר את ההסתייגות שלי בגילי. ולציין שהביקורת, סמוך לצאתו לאור של הספר ב- 1965 לא ממש החמיאה לו. רק הוצאה מחודשת בשנת 2003, הביאה אותו אל התודעה וזיכתה אותו בהצלחה.
עם כל... המשך הביקורת
בבואי לכתוב על ספר זה אני מרגישה מידה מסוימת של אי נוחות.
אני יכולה להסביר את ההסתייגות שלי בגילי. ולציין שהביקורת, סמוך לצאתו לאור של הספר ב- 1965 לא ממש החמיאה לו. רק הוצאה מחודשת בשנת 2003, הביאה אותו אל התודעה וזיכתה אותו בהצלחה.
עם כל ההסתייגות שלי מהספר, מאד אהבתי את דמותו של סטונר, את יושרו האינטלקטואלי ואת מחויבותו לספרות.
מעבר לסיפור העוסק בחייו האישיים: כיצד התחתן מתוך אהבה לוהטת עם בחורה שאמנם הייתה מעוניינת להתחתן איתו, אך לא החזירה לו אהבה. התפקוד שלו כאבא, הרומן שלו עם קתרין דריסקול, שהוקרב בגלל התערבות האוניברסיטה בה שניהם עבדו ועוד פכים המציירים אותו כאדם. יש בספר גם משהו נוסף, שבזכותו הקריאה הייתה "שווה".
כל הפרטים שציינתי בשורות הראשונות של הפיסקה הקודמת עושים מ'סטונר' 'עוד רומן' אפילו שהכתיבה שלו היא על רמה.
ו אני מעדיפה ספרים שיש בהם גם מעבר ל'עוד רומן'. לא מספיק תאור תקופה היסטורית או נאמנות בין שני חברים או יריבות בין קולגות.. כל זה אפשר למצוא גם ברומנים אחרים.. אך מה שמיחד את 'סטונר' ומיקד את התעניינותי היה קריאת הספר כספר העוסק באהבת הספרות.
מצאתי זאת ב'סטונר' בקטעים המספרים עליו כמורה וחוקר ספרות,
בקטעים המספרים על חייו המקצועיים.
בקטעים המספרים על העימותים אליהם נקלע בגלל יושרו האינטלקטואלי.
לסיכום, אהבתי את החלק שבו מתגלה סטונר כמורה ובלשון הספר עמ' 117-118:
"הוא חש שהוא מתחיל סוף סוף להית מורה , ומהו מורה אם לא אדם שמאמין שתורתו אמת, אדם שמלאכתו אמנותו ושאמנותו אוצלת לו כבוד בלי קשר לטיפשותו, לחולשתו או למגבלותיו כאדם".
הטוטאליות הזו של סטונר כאיש-ספרות שבתה את לבי.
תאריך הכנסה לאתר 14/02/2013
ספר שיצא לאור עוד לפני שנולדתי מקבל מיד נקודת זכות. היכולת לצלול לתוך עולם זר ולא מוכר בהחלט מעורר סקרנות וציפייה. הספר 'סטונר' התעלה מעל כל הציפיות שלי. אני יכולה להגיד אפילו שהוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי השנה. זהו ספר פיקח, שנון, שכתוב בצורה לינארית ומיוחדת, הוא מעורר... המשך הביקורת
ספר שיצא לאור עוד לפני שנולדתי מקבל מיד נקודת זכות. היכולת לצלול לתוך עולם זר ולא מוכר בהחלט מעורר סקרנות וציפייה. הספר 'סטונר' התעלה מעל כל הציפיות שלי. אני יכולה להגיד אפילו שהוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי השנה. זהו ספר פיקח, שנון, שכתוב בצורה לינארית ומיוחדת, הוא מעורר סקרנות, ויש בו עלילה סוחפת ומאתגרת, המלמדת המון על משמעותו של עול העבודה המונח על כתפינו, על אופיים של התשוקות המציפות אותנו, על חיי משפחה, ויחסי חברות, כל אלו מונחים כאן על הכף ומשורטטים ביד אמן, שרקם בחן ובחוכמה הסופר ג'ון ויליאמס.
ויליאם סטונר נער חווה מופנם וסגור בן יחיד גם עם הוריו בחווה חקלאית קטנה במרכז מיזורי ליד הכפר בונוויל. את ימיו מילאו מטלות המשק אותן מילא באדיקות. שתיקות רבות אפיינו את שעות הפנאי שלו ושל הוריו. בדידות הייתה חלק מחייו. יום אחד מציע לו אביו ללמוד בפקולטה לחקלאות שנמצאת באוניברסיטת קולומביה. סטונר הצייתן מסכים להיות אורח בבית קרובי משפחה הסמוך לאוניברסיטה וכך מתחיל לו פרק חדש בחייו של הנער הסגפן והצנוע.
בזכות חריצותו הרבה במשק החקלאי אליו הגיע כאורח של קרוביו ורצונו להעמיק בידע עולם רוכש עד מהרה סטונר את התואר הראשון ומשם הוא ממשיך עוד ללמוד ולרכוש תארים רבים והופך להיות מורה מן המניין באוניברסיטה, שהופכת להיות ביתו הראשון במלוא המובנים. המקצוע אותו בחר ללמוד הוא ספרות אנגלית. חדור מוטיבציה ורצון הוא מרצה לתלמידיו ביושר אישי ופנימי עמוק.
השתלשלות העניינים אינה מורכבת, הקוראים מלווים את סטונר הנער, המורה, הגבר, הבעל והאב. ישנם מקומות שבהם בוחר ויליאמס להעמיק את העצב אליו מגיע הגיבור סטונר מתוך נסיבות חיים לא קלות לעיתים.
מתוך אחרית הדבר מאת נטע גורביץ: "בראיון נדיר שנתן בגיל מבוגר אמר ויליאמס על סטונר: 'בעיני הוא גיבור אמיתי. אנשים רבים שקראו את ספרו חושבים שלסטונר היו חיים עצובים וקשים. אני חושב שהיו לו חיים טובים מאוד. חיים טובים יותר בוודאי מאשר לרוב האנשים. הוא עשה את מה שהוא רצה לעשות, היה לו רגש מסוים כלפי מה שעשה והייתה לו מודעות מסוימת לחשיבות הדבר...".
ספר שלא יכולתי להניח מהיד. אחד הספרים הטובים שקראתי השנה וקראתי המון.
ממליצה עליו בחום. ספר מרתק.
תאריך הכנסה לאתר 14/02/2013
מה גורם לאדם להושיט יד אל ספר ולקרוא אותו: כגודל ים הספרים שבעולם כן גודל התשובות האפשריות. הפעם כשלקחתי את הספר ועיינתי בתקציר בגב הספר, מייד ידעתי שארצה לקרוא בעיקר בשל היותו של הגיבור מרצה לספרות באוניברסיטה. אין ספק כי פרט זה מבטיח רבות ונצורות בספר. גם ספרים שנכתבו בידי... המשך הביקורת
מה גורם לאדם להושיט יד אל ספר ולקרוא אותו: כגודל ים הספרים שבעולם כן גודל התשובות האפשריות. הפעם כשלקחתי את הספר ועיינתי בתקציר בגב הספר, מייד ידעתי שארצה לקרוא בעיקר בשל היותו של הגיבור מרצה לספרות באוניברסיטה. אין ספק כי פרט זה מבטיח רבות ונצורות בספר. גם ספרים שנכתבו בידי סופרים שהם מרצים לספרות באוניברסיטה הם ספרים מבטיחים.
עלילת הסיפורבתחילת המאה. סטונר, בחור שגדל בחווה עם הוריו עובד את האדמה. הוריו מבינים בשלב כלשהו ודי מוקדם שאלו לא החיים שהם מבקשים עבור בנם. הם שולחים אותו ללמוד וולהתגורר אצל קרובי משפחה. סטונר נדרש לעבודות בבית קרוביו על מנת לממן את שהותו וכלכלתו. סטונר מטפס אט אט ומגלה את עולם הלימוד, הדרך לאוניברסיטה קצרה. בלב הסיפור, מסעו האישי של סטונר, במעגל הקרוב אליו סיפור משפחתו והקרובים אליו והמעגל השלישי מדבר על סיופורה של תקופה.
הסיפור נוגע ללב כדרכם של סיפורים שבם מלווה הקורא את גיבור הספר מילדות לבגרות ובמקרה של הספר הזה עד לזיקנה.
סטונר, מתקדם בדרכו באוניברסיטה, אך כל שמעניין אותו הוא ללמד ולא ה'פוליטיקה' שמסביב. כך הוא נקלע שלא מיוזמתו לתחבולות ותככים שקורים בתוך האוניברסיטה אך הוא בשל יושרו הרב לא מוכן לסטות מדרכו. סטונר נאמן לדרכו. והדרך הזו לא קלה עבורו. שאלה שנשאל כל העת סטונר, האם הוא יכול לשנות מדכו על מנת שייקל עליו, ועליה הוא לא היה מוכן להשיב בחיוב. אין ספק כי אם היה נוהג אחרת העלילה כולה היתה משתנה. ["סטונר התחיל להבין שהוא נמצא במחיצתה של תרמית כבירה ועזת מצח עד כדי כך שאין לו אמצעים של ממש להתמודד איתה"] בנוסף, מספר לנו הסופר את קורותיו האישיים של סטונר, נישואיו לאישה מלומדת שמתגלה כאישה היסטרית דבר המשפיע על חייו של סטונר.
הסיפור נוגע ללב. הכתיבה של סטונר סוחפת. השבחים שהספר הזה קצר בזמן הוצאתו לאור לפני חצי מאה הם רבים וההחלטה להוציאו לאור שוב במהדורה חדשה הינה זכות לאוהבי הקריאה והספרות.
ציטוטים מן הספר:
"הוא החל להתרעם על הזמן שנאלץ להקדיש לעבודה במשך של מפשחת פוט. מכיוון שהחל ללמוד בגיל מאוחר
יחסית, חש את הבהילות שבלימוד. לפעמים, כששקע בספריו, היתה מתעוררת בו מודעות לכל מה שאינו יודע,
לכל מה שעדיין לא קרא; והשלווה שקנה בדי עמל התנפצה כשהבין כמה מעט יש לו בחייו לקרוא חומר רב כל כך
ללמוד את כל מה שעליו לדעת".
"מלחמה לא רק הורגת אלפי או מאות אלפי בחורים. היא הורגת משהו בעם, משהו שאי-אפשר להחזיר. וכאשר
עם עובר מספיק מלחמות, כעבור זמן קצר כל מה שנשאר הוא הפרא, היצור שאנחנו - אתה ואני ואחרים כמונו -
קוממנו מהרפש".
תאריך הכנסה לאתר 14/02/2013
אני מנסה להגדיר את הספר ולא כ"כ הולך לי כי יש לו מעט מאפיינים מכמה ז'אנרים. הוא אינו נכנס תחת ז'אנר מסוים.
מתח – הוא בוודאי לא
רומן – לא בדיוק, למרות שזה הכי קרוב להגדרה (ככה מגדירים אותו בביקורות)
ביוגרפיה – בהתחלה חשבתי, במיוחד לאור הכריכה. אך אז קראתי... המשך הביקורת
אני מנסה להגדיר את הספר ולא כ"כ הולך לי כי יש לו מעט מאפיינים מכמה ז'אנרים. הוא אינו נכנס תחת ז'אנר מסוים.
מתח – הוא בוודאי לא
רומן – לא בדיוק, למרות שזה הכי קרוב להגדרה (ככה מגדירים אותו בביקורות)
ביוגרפיה – בהתחלה חשבתי, במיוחד לאור הכריכה. אך אז קראתי שהסופר רשם שהכול פרי דמיונו.
אז מה הוא כן.. פשוט ספר להנאה בעל כתיבה זורמת קולחת.
הספר מן הרגע הראשון כתוב בצורה עדינה וזורמת.
ב90 אחוז מהמקרים, אני קוראת את דברי המחבר (ההקדשות) בסוף קריאת הספר גם אם בסדר כרונולוגי הוא מופיע בהתחלה. לכן, לאורך חלק נכבד מקריאת הספר חשבתי שמסופר על אדם בשר ודם שסיפורו האישי נכתב ונכרך לספר. הופתעתי לגלות שהמחבר ציין שאין הוא מבסס את דמות כלשהי שהוא מכיר אלא זהו פרי דמיונו. בעת הקריאה קיבלתי תחושה מאוד חזקה שהמחבר מכיר את הדמות ואולי אף מעריץ אותו כי הוא הצליח להעביר בצורה מושלמת מה הדמות מרגישה, חושבת, מדמיינת ומה שעובר עליה.
הספר מספר על אדם, סטונר שמו. בן להורים שאינם בעלי אמצעים אך הם כן מעוניינים לתת לבנם חיים טובים ושירכוש השכלה. הם שולחים את הבן ללמוד במטרה שלאחר סיום הלימודים יחזור למשק המשפחה ויישם את הנלמד. סטונר אכן הולך ללמוד אך משהו משתנה והוא מחליט לשנות את מסלול לימודיו. מורה אחד הרואה את הפוטנציאל שטמון בו ומנתב אותו ללימודי ספרות בשביל להיות מורה. וכך סיפור חייו נפרש לפנינו.
כל הספר סובב סביב סטונר ואנו מגלים כמה האדם הזה קסום. כמה הוא משקיע במשפחתו ובמקצועו. היו רגעים רבים שחשבתי שזהו הסוף, שהסיטואציה כזו או אחרת תשבור אותו והוא על סף התמוטטות אך ההתמודדות שלו עם החיים בהחלט הייתה ראויה לקריאה.
הספר בהחלט מעניין ונקרא במהירות,
ואני חייבת לציין שנהניתי אך צריך לבוא בראש פתוח ולא להכניס אותו תחת קטגוריה של ז'אנר מסוים.
אספר לכם (סוד קטן) שהיה חסר לי אקשן בספר. אך כנראה ההרגשה הזו נובעת עקב חוסר בקריאת ספרי מתח באותה תקופה. מכיוון שקראתי את "סטונר" ברצף של כמה ספרי "דרמה/רומן" וכל הזמן חיפשתי הפתעות ומתח והספר הזה לא מציע את זה, לפחות לא לדעתי.
אך אני בהחלט ממליצה למי שרוצה להיסחף ולקרוא על דמות מרתקת שסביבה הדמויות מאוד מגוונות עם תכונות שונות, שמכניסות צבע ועניין לסיפור.
הביקורות בחו"ל מפרגנות – יכולה להבין אותן.
קריאה נעימה
תאריך הכנסה לאתר 14/02/2013
טוב, לא נפלתי מהכיסא. בתחילת הקריאה נדמה היה לי שאני מזהה סגנון כתיבה שמנסה לחקות את כתיבתם של המינגווי וסטיינבק. כשהספר הזה פורסם בשנת 1965 - המינגווי היה כבר קבור עמוק באדמה מזה 4 שנים ו-10 שנים אחרי פרס נובל, סטיינבק- כבר זכה בנובל ב-1962.
שני ענקי-הספרות הללו... המשך הביקורת
טוב, לא נפלתי מהכיסא. בתחילת הקריאה נדמה היה לי שאני מזהה סגנון כתיבה שמנסה לחקות את כתיבתם של המינגווי וסטיינבק. כשהספר הזה פורסם בשנת 1965 - המינגווי היה כבר קבור עמוק באדמה מזה 4 שנים ו-10 שנים אחרי פרס נובל, סטיינבק- כבר זכה בנובל ב-1962.
שני ענקי-הספרות הללו הטילו צל כל כך כבד וארוך על דורות שלמים של סופרים בימי חייהם ואחריהם, ורבים ניסו לחקות את סגנון הכתיבה שלהם. אלא שלא קם יורש לאף אחד מהם עד ימינו.
המכנה המשותף היחיד באופן כתיבתו של ויליאמס לבין שני המאורות הללו היא בכתיבה פשוטה, ללא טכניקה. אולם בזה זה מסתיים. לויליאמס אין את הניצוץ האלוהי הגאוני של המינגווי ולא את האנושיות של סטיינבק.
אחרי כמה דפים התחלתי לרפרף בקריאה כי השתעממתי, הכתיבה הייתה פשוטה אבל עצית ויבשה, גם לכתוב בפשטות צריך ניצוץ של משהו כדי לסחוף את הקורא. וזה לא קרה מבחינתי
תאריך הכנסה לאתר 14/02/2013
סטונר הוא ספר שניגשתי אליו אך ורק כי שמעתי עליו ביקורות טובות. משהו בו לא משך אותי יותר מידי, לא יודעתלמה. הציור על העטיפה יפה, אבל יבש משהו, גם התקציר בגב הכריכה היה נשמע נחמד אבל לא יותר מזה – לאמשהו שיגרום לו להידחף בתור לפני ספרים אחרים, שנראים אקזוטיים הרבה יותר. אבל,... המשך הביקורת
סטונר הוא ספר שניגשתי אליו אך ורק כי שמעתי עליו ביקורות טובות. משהו בו לא משך אותי יותר מידי, לא יודעתלמה. הציור על העטיפה יפה, אבל יבש משהו, גם התקציר בגב הכריכה היה נשמע נחמד אבל לא יותר מזה – לאמשהו שיגרום לו להידחף בתור לפני ספרים אחרים, שנראים אקזוטיים הרבה יותר. אבל, כאמור, שמעתי הרבה דבריםטובים והחלטתי לבדוק על מה ולמה המהומה. בשורה התחתונה – אני מאוד שמחה שזה קרה. זה ספר טוב ונהניתיממנו ועכשיו אני צריכה לנסות להסביר לכם למה אהבתי אותו בכלל כי למען האמת, אין לי מושג...
הגיבור שלנו הוא ויליאם סטונר, בן למשפחה חקלאית בעלת משק. הוריו הם אנשים קשיי יום ואפשר להגיד שהוא גדלבאמצע כלום. הוריו מחליטים לשלוח אותו לאוניברסיטת קולומביה על מנת שילמד חקלאות ויוכל לתרום כך למשק על ידיהבאת חידושים בתחום. במהלך הלימודים סטונר מתוודע לספרות ומבין שזו אהבתו האמיתית. הוא מסיים את הלימודיםונשאר באוניברסיטה כמרצה. באחד האירועים של הסגל הוא פוגש את אדית, בחורה קרה בלשון המעטה, אך הואמעוניין בה ובסופו של דבר הם מתחתנים. מערכת היחסים שלהם יבשה ורחוקה מלהיות טובה. נולדת להם ילדה, אבלגם בחינוך שלה רואים את הפערים שבין סטונר לאישתו.
מבחינתו סטונר הוא סוג של אנטי גיבור. אין בו שום תכונה שעושה אותו מיוחד. גם לא ממש ברור אם החיים שלו הםהצלחה או כישלון. כעיקרון הוא השיג מה שהוא רצה בחיים – ללמוד וללמד את המקצוע שהוא אוהב, להתחתן עםהאישה שהוא אוהב ולהביא לעולם ילדה – אבל הכל קצת עקום. העבודה זה לא בדיוק מה שהוא תכנן והנישואים הםלא בדיוק מה שהוא תכנן ועד שכבר הוא בנה מערכת טובה עם הבת שלו, אישתו באה עם הגחמות שלה ומחליטהלשנות סדרי עולם.
הסיפור נפרש על פני הרבה שנים ועל פניו לא קורה בו הרבה, המלחמות השונות מתחילות ומסתיימות ברקע והזמןחולף לו וסטונר קצת אדיש לכל זה. ועדיין – משהו משך אותי לקרוא עוד ועוד. יש משהו מעורר אמפתיה בסטונר עצמווכל הזמן רק רציתי לחבק אותו ולודא שיהיה לו טוב. אפילו שאין כאן טלטלות רציניות בעלילה ולפעמים היא אפילוצפויה, משהו צבט לי את הלב כל הזמן. מצאתי את עצמי כועסת איתו, מתוסכלת איתו, לפעמים אפילו הרבה יותרממנו. לפעמים רציתי לטלטל אותו מהאדישות הזו שהוא שרוי בה.
זה קטע שהספר הזה נכתב לפני כל כך הרבה זמן (יצא לראשונה ב-1965) ורק עכשיו זוכה לעדנה מחודשת. אבל זההזכיר לי את ההתנהלות של סטונר עצמו – שאולי לא דוחף את עצמו מספיק קדימה ורק אחרי שהוא כבר לא נמצאמרגישים בחסרונו ומעריכים את מה שהיה.
הספר כתוב נהדר, אפשר להגיד שהשפה עצמה הרבה יותר עשירה מהעלילה והיא זו שתופסת את הקורא וגורמת לולהמשיך לקרוא על אף העלילה הכמעט אגבית.
אני ממליצה על הספר, אהבתי אותו מאוד אבל אני פשוט לא יודעת למה... כנראה שהפעם פשוט תצטרכו לסמוך עלי :)
________________________________________
דירוג הקואלית:
ארבע קואלות מתוך חמש
________________________________________
פינת העטיפה:
הציור על העטיפה הוא פרט מתוך Thomas Eakins, The Thinker (1900). הציור עצמו מאוד יפה וכמה פחות אויותר דמיינתי את סטונר עצמו. בסך הכל מדובר בעטיפה די סולידית ויבשה, שתואמת להפליא את דמותו של סטונרובכלל, את כל העיניין של דמות אגבית עם עלילה אגבית – אז יש לנו גם עטיפה אגבית. אבל אל תתנו לזה להטעותאתכם ורוצו לקרוא.
________________________________________
ציטוטים:
"בזמן שעבד על החדר שאט אט לבש צורה, הבין שבמשך שנים רבות, אף שלא היה מודע לכך, הייתה אי – שםבתוכו תמונה חתומה, כמו סוד נכלם – לכאורה תמונת מקום, אך בעצם תמונת עצמו. לפיכך כשעבד על חדר העבודהשלו ניסה למעשה להגדיר את עצמו. כששייף את הלוחות הישנים לכוננית וראה איך חספוס פני השטח נעלם והשכבההאכולה האפורה מתקלפת עד העץ הבסיסי ולבסוף עד הטוהר העשיר של המארג והמרקם – כששיפץ את הרהיטיםוסידר אותם בחדרו, למעשה עיצב אט אט את עצמו, החדיר מעין סדר בעצמו והפך את עצמו לאפשרי".
"בשנתו הארבעים ושלוש למד ויליאם סטונר את מה שאנשים אחרים, צעירים בהרבה, למדו לפניו; שהאדם שאוהבים בתחילה אינו האדם שאוהבים בסוף\ ושהאהבה אינה יעד שמגיעים אליו אלא תהליך שבאמצעותו אדם אחד מנסה להכיר אדם אחר".
"בנעוריו ראה סטונר באהבה מצב קיומי מושלם, שאדם בר מזל יכול למצוא את דרכו אליו; של דת כוזבת, שיש להביט בו באי אמון משועשע, בבוז חולין עדין ובנוסטלגיה מלאת מבוכה. ואילו עכשיו, בגיל העמידה, החל להבין שאהבה היא לא חסד נשגב אך גם לא אשליה. הוא ראה בה פעולה אנושית מתהווה, מצב שנוצר ומשתנה רגע אחר רגע ויום אחר יום, באמצעות הרצון, התבונה והלב".
"הוא התמסר בתשוקה, בדרכים שונות ומשונות, לכל רגע ורגע בחייו, ואולי עשה זאת באופן שלם ביותר דווקא כשלא היה מודע לכך שהוא עושה זאת. לא הייתה זו תשוקה רוחנית וגם לא תשוקת בשרים; אלא כוח שכלל את שניהם, כאילו אינם אלא החומר של האהבה – היסוד המסוים שממנה קורצה. כוח שאמר בפשטות, לאישה או לשיר: תראו! אני חי".
תאריך הכנסה לאתר 14/02/2013
המיוחד בספר הזה שאין בו שום טריק לשוני, מטאפורות, תיאורים מיוחדים וכד'. הספר כתוב בשפה ברורה ומאוד מינימליסטית ובכל זאת - מעניין, והאמת -שאי אפשר להניח אותו. הפשטות של הספר ותיאור הדמויות עם כל הייחודיות שיש בכל דמות, הופך את הספר נבדל מספרים אחרים שאנחנו מכירים. למי שמחפש... המשך הביקורת
המיוחד בספר הזה שאין בו שום טריק לשוני, מטאפורות, תיאורים מיוחדים וכד'. הספר כתוב בשפה ברורה ומאוד מינימליסטית ובכל זאת - מעניין, והאמת -שאי אפשר להניח אותו. הפשטות של הספר ותיאור הדמויות עם כל הייחודיות שיש בכל דמות, הופך את הספר נבדל מספרים אחרים שאנחנו מכירים. למי שמחפש מתח – אין בספר הזה מתח כלל וכלל והוא נמשך כמו מכחול על ציור, או ריקוד וואלס איטי אבל זורם.
כל הסיפור סובב סביב הגיבור הראשי – וילהם סטונר. וילהם נולד ב-1891 במזורי (ליד קולומביה) לזוג הורים חקלאים שהתפרנסו מהמשק שבבעלותם. כבן יחיד עזר להוריו במטלות היומיומיות במשק החקלאי ואף נהנה מכך. לימים נשלח ללמוד בפקולטה לחקלאות באונב' קולומביה ותמורת עבודה אצל בן דודו של אימו קיבל מגורים ואוכל.
החל את לימודיו באוניב' בלימודי החקלאות ובעקבות השפעתו של מרצה (ארצ'יר סלון), מהשנה השנייה עבר וילהם סטונר ללימודי הספרות.
בניגוד לציפיות הוריו לאחר 4 שנות לימוד, מחליט וילהם סטונר לא לחזור לעבודה במשק עם הוריו ולהמשיך את לימודיו בקולומביה.
במלחמת העולם הראשונה (בניגוד לחבריו שהתגייסו) המשיך ללמד באוניברסיטה בעקבות הצעת משרת הוראה שהתקבלה מארצ'יר סלון.
עם תום המלחמה במהלך מסיבה שנערכה אצל אחד מחבריו הקרובים (פינץ') וילהם סטונר מכיר את אידית. ההכרות הקצרה הובילה לנישואין מהירים ולא מוצלחים.
מנישואין אלה נולדה גרייס אשר כל השנה הראשונה זכתה אך ורק למגעו ואהבתו של אביה – וילהם סטונר.
וילהם המשיך ללמד בקולומביה והיכרותו עם המתרגלת קתרין, מזרימה לזמן קצר מעט אור וצבעים ורודים לחיו האפורים והמשעממים לצידה של אידית.
עמוד 200 ציטוט: " בשנתו הארבעים ושלוש למד ויליאם סטונר את מה שאנשים אחרים, צעירים בהרבה, למדו לפניו: שהאדם שאוהבים בתחילה אינו האדם שאוהבים בסוף, ושהאהבה אינה יעד שמגיעים אליו אלא תהליך שבאמצעותו אדם אחד מנסה להכיר אדם אחר".
וילהם סטונר היה מרצה באוניברסיטה, נאמן לעקרונותיו, לעצמו ולערכי שליחותו. גם ברגעיו האחרונים החזיק בידיו את מה שאהב.
ציטוט: "האצבעות התרפו, והספר שהחזיקו נע אט אט ואז חלף במהירות על פני הגוף הדומם, ונפל לתוך דממת החדר".
יש בספר הזה עצב, עננות וערפול... מזכיר קצת מזג אויר של שמים אפורים... גו'ן וילאמס מתאר את הדמויות בקווים פשוטים ונקיים. למרות העצב והחמלה שחשתי כלפי סטונר חיו לא היו כל כך רעים. הוא עשה את מה שהוא אהב. סטונר לא התעסק ברכילות ומניפולאציות הוא קיבל את האנשים כפי שהם. תוך כדי קריאה בהחלט אפשר להתאהב בסטונר.
ממליצה בחום. קריאה נעימה. לי
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|